"למה אתה מתנגד כל-כך לחמאס? האם הפיתות הן לא האויב האמיתי?". קבלו את ברונו האלמותי במתיחת החומוס הטובה מעולם.
כן, הוא לא חדש הוידאו הזה, אבל כשדיווחנו עליו לראשונה, לפני שנה בדיוק, אי אפשר היה למצוא אותו ברשת. אז, קצת באיחור: קבלו את ברונו (סאשה ברון כהן), במתיחת החומוס המפורסמת שלו (ואל תחמיצו גם את המערכון המצחיק להפליא של אלון גולד, ששופך אור נוסף על הקשר בין חמאס לחומוס).
תודה ל-Life trough my eyes.
התלבטנו הרבה כיצד לנסח את הכותרת, שלא תהיה חו"ח בוטה מדי. "חומוס מעמיד ת'זין" נפסל, מחשש שהמילה "מעמיד" תיתפס כמעליבה. הכותרת "חומוס מכיל חומרים המסייעים לייצור זיקפה קשיחה", נדחתה מפאת היותה – לא ברור? – ארוכה מדי.
בכל אופן, השורה התחתונה דומה: חומוס משפר את התפקוד המיני של גברים, וכנראה גם של נשים.
הכל התחיל מהמחקר על האבטיח. ידיעות שפורסמה בכלי התקשורת בימים האחרונים, סיפרו על ממצאי מחקר של אוניברסיטה טקסנית לפיהם אבטיח גורם לעוררות מינית (NRG), יכול לשמש כתחליף לויאגרה (News1) וכו'. כשיורדים לפרטים מתברר שזה לא כל-כך פשוט, כלומר – יכול להיות שאכילת אבטיח תשפר את הביצועים המיניים שלכם, אבל אף אחד לא יודע לומר בדיוק עד כמה ובאיזה מינון.
מה שנמצא במחקר הוא שאבטיח (אגב, אבטיח אמריקני צהוב, לא הים-תיכוני האדום) מכיל מינון גבוה יחסית של סיטרולין (Citrulline), אבן בניין מרכזית בחומצת האמינו החיונית ארגינין (Arginine). האחרונה, מעורבת בהמון תהליכים חשובים בגוף, כמו ייצור של הורמון גדילה, ריפוי פצעים, בניית עצמות ורקמות שריר, קליטת אינסולין בתאי הגוף, ויסות לחץ הדם ועוד.
(המשך…)
אטלס ישראל של רוני לוית הוא יופי של ספר מתנה (קיבלנו אותו במתנה והיינו מאד מרוצים). מעבר לזה, מדובר לדעתנו באטלס הראשון שעושה כבוד לפלאפל.
באיזה יום לפני ככה וככה שבועות, התקשרה אל עבדכם בחורה נחמדה ושאלה אם הוא מוכן לבוא לדבר על אינטרנט. שאלתי אותה אם יהיה חומוס – אמרה שלא בטוח. שאלתי אם אני אוכל לדבר על חומוס – אמרה סבבה. טוב, אמרתי, העיקר שנעשה נפשות לחומוס; חוצמזה שהיה אירוע של אנשים נחמדים מכל מיני ארגונים חברתיים.
האירוע היה סבבה, הקהל היה מצויין (כלומר: אהב את ההרצאה) ואת המצגת העליתי לאינטרנט. בסך-הכל יצאתי מרוצה, וזאת חרף נזיפותיה הסונטות של זוגתי האהובה שטענה שאני פראייר שכל הזמן נותן הרצאות בחינם.
בכל אופן, חודש – או משהו דומה – אחרי האירוע, הגיע אליי בדואר שקית חומה גדולה ובה שי צנוע על השתתפותי/תרומתי/הרצאתי המצויינת וגו' – או משהו דומה. פתחתי את המעטפה הגדולה ומצאתי בפנים את אטלס ישראל של רוני לוית.
אטלס ישראל הוא "אטלס סובייקטיבי ואישי המציג את נושא ה'גבול' בישראל", כדברי העטיפה האחורית (כן, ספר של שמאלנים). בתוך הספר המקסים הזה יש אוסף נאה של מפות, מקוריות ומעוררות מחשבה, מלוות באיורים מצויינים, עם כותרות משעשעות והמון נתונים סטטיסטיים מעניינים.
מצד אחד, מה שעושה את הספר בסופו של דבר הוא ללא ספק הוא הריכוז המופלא בחוסר-תקדימיותו של איורים מצחיקים בסגנון אינפואיסטי (כמו האיורים הממוחשבים שמופיעים לפעמים בעיתונים ומגזינים). מצד שני, שימו לב לנושאי האיורים והכותרות של המפות, כמה דוגמאות: (המשך…)
אנחנו רוצים לעצור רגע את שצף הפוסטים, כדי לאחל יום הולדת שמח לסמנכ"ל הטכנולוגיות של בלוג החומוס, טל גלילי. באותה הזדמנות, אנחנו רוצים לאחל לו ולבחירת לבו המשגעת דב, מזלטוב על כניסתם לדירה החדשה בשכונת פלורנטין (ולא סתם אלא ברחוב החמוצים). ולבסוף, אנחנו רוצים לנצל את ההזדמנות הזו כדי להודות לטל שבילה את היממה האחרונה במאמצים קדחתניים לאיתור ומיגור וירוס ה-iframe שתקף את הבלוג.
מערכת בלוג החומוס אוהבת ומוקירה יצירה מקורית, בעיקר אם היא כוללת אוכל וכוסיות. במקרה הספציפי הזה, ישנה גם שאלה הרת גורל על הפרק.
פרס הטראפיק השבועי שלנו הולך ל"הצרכניה של יוסף 3 – פיתה מול באגט", סרטם של זרוב.קום. כשלעצמו, מדובר בסרטון טיפשי אך משעשע בהחלט וראוי לפרגון (חוץ מאשר החלק שבו הטלה המסכן חוטף צעקות. בסדר, תאכלו אותו, אבל למה אתם חייבים לצעוק עליו?). התשובה הרצינית לשאלה, אגב, היא שפיתה היא לפני הכל הרבה יותר בריאה מבאגט, שיש לו ערך גליקמי מאד גבוה.
ושוב אנחנו כאן, עם המדור הבלעדי והראשוני, הנושך והעוקצני, הבועט והמחלק כאפות בלי אבחנה/שולח אנשים להרביץ לכם מכות אם צריך: חומוס מהגיהנום.
התגובות לחומוס מהגיהנום 1 היו נרגשות, טעונות, לעיתים קשות. מצד אחד, פנו אלינו חברים ומכרים, שכנים ובני משפחה, וביקשו מאתנו להמשיך בעבודת הקודש הזו. מצד שני, קיבלנו גם מכתבי שטנה ואיומים, מבטים ברחוב ושיחות טלפון עם התנשפויות באמצע הלילה. הציבור לא יודע איך לאכול אותנו.
כמובן שמערכת בלוג החומוס, העשויה ללא חת והנחושה בדעתה, דוחה בבוז ושאט נפש את ההשמצות באשר ישנן כאלה – נמשיך להיאבק על אמונתנו, ועל דמותה של מדינת ישראל, עד לשחרור אחרון גרגרי החומוס.
יש רבבות ארגונים שדואגים לזכויות אדם, בעלי חיים ואפילו זכויות הצמחים. מה לגבי זכויות החומוס? האם לגרגרי החומוס המסכנים לא עומדת הזכות האלמנטרית כל-כך, שלא להפוך קורבנות לעינויים מחרידים, מהסוג שאפילו הפאלון גונג עוד לא הצליחו להמציא? קבלו, אם כן, את המדור מספר 2.
גם לחומוס יש רגשות. כשמרטיבים אותו הוא נרטב, כשפוגעים בו הוא דומע, כששמים אותו בקופסת שימורים הוא מפחד. ובשביל מה? בשביל שאפשר יהיה להפוך אותו אחר-כך למיטבל צהבהב ולהגיש עם טוסטים, מקושט ברוזמרין?
"זוהי הדרך שבה משפחתי נהנית מחומוס כרגע", מצהירה רזיקה, כותבת הבלוג Day Recipe, ומציגה את המוטאציה המזעזעת שבתמונה.
לא הצלחנו להבין מהמתכון איך קרה שהחומוס יצא גם נוזלי וגם כל-כך צהוב. בכל אופן, העיגולים הקלויים שלידו הם טוסטים שמקושטים, כמו החומוס, בעלי רוזמרין. "אם אין לכם רוזמרין" אומרת הכותבת, "אתם יכולים להשתמש בפרח מאכל אחר, נגיד לוונדר…".
רזיקה טוענת שמדובר ב"מתאבן יפהפה". לנו הוא קצת פגם בתיאבון, אם להודות על האמת.
אבל כמובן – הכל יחסי. חשבנו שראינו הכל עד שנתקלנו בתמונת ילדתו של אחד, פיטר קרייג, המרוחה בחומוס (הילדה, לא התמונה). עד כמה שאנחנו יכולים לקבוע בעין עירומה, מדובר בחומוס מקופסא, מה שרק הופך את הזוועה לגדולה יותר – באמת, תגידו תודה שהתמונה מופיעה בקטן.
אנחנו מתארים לעצמנו שלו זו הייתה הילדה שלנו, פרצוף מרוח בחומוס היה יכול להיראות לנו חמוד (כמובן, אם לא היינו מכירים את הסיפור – או המיתוס האורבני – על הכדורגלן דוד פיזנטי, שמרח דוגמנית בחומוס וליקק אותה מכף רגל ועד ראש. באמת, זה יותר מדי…).
כן, אנחנו מסוגלים להבין למה הורים נלהבים במיוחד ירצו גם להנציח את הרגע – אבל למה, למה להעלות את זה לאינטרנט?
ולסיום מדורנו הפעם, ורק כדי להוכיח שתמיד יכול להיות גרוע יותר, קבלו: חומוס עם קינואה. כן כן, בינות לעלי החסה וטבעות הבצל הסגול, יש יציקת מלט מבטיחה למראה, עשויה גרגרי חומוס מבושלים, מעורבים ב"אם הדגן" של בני האינקה.
היצירה האלמותית הזו שייכת לבלוגרית מברצלונה ששמה קמילה. הבלוג שלה, כפי שניתן לנחש, מוקדש לבישול, בריאות והתעללות במאכלי עמים. האינקה לא פה בשביל להתלונן אבל משהו אומר לי שהם היו מתלהבים מהסלט הזה בערך כמונו.
בין הפאבים האפלים והמסעדות האופנתיות של פלורנטין, פלאפל השכונה הוא נקודת אור חמה ופריכה עם הרבה טחינה. כשתנגסו בכדורים הלוהטים יעלו בכם זכרונות ילדות נוגים.
פלאפל השכונה
ויטל 2, פלורנטין
ויטל 2 זו לא בדיוק כתובת של בית, אלא יותר כתובת של בלוק – זה שמהצד האחד שלו נמצא חומוס בית-לחם ומהשני שמעיה חומוס-בר. ביניהם, נמצאות כמו מהאטרקציות התיירותיות של השכונה – אי אלו פאבים אפלים ומסעדות אופנתיות (כנראה), שמושכים אליהם בני תשחורת חובבי-התגודדות.
באמצע כל הטררם הזה עומדים עזרא והפלאפל שלו, 10 ש"ח כולל טרופית (!), כמו פיסת מציאות שנתלשה משנות השמונים ונזרקה באמצע עידן הפלאפל האורגני בארבעה צבעים בפיתה מקמח מלא. עזרא, פדחתו בוהקת, נמצא בעיקר אחר-הצהריים ובערב (המקום פתוח מהבוקר ועד אחר-חצות). אם הגעת והוא שם, אל תהססו: בקשו "הכל". (המשך…)
