היו לנו כבר עוגות, סוכריות וגם גלידת חומוס. הפעם: עוגיות. "המגדניה של תמר" שמתמחה במאפים נטולי גלוטן, מציעה בין השאר עוגיות מדלן מחומוס וחמאה. נתן טעם וחזר לספר.
נתן רועי
עוגיות המדלן שמככבות ביצירה האלמותית של מרסל פרוסט "בעקבות הזמן האבוד" (ד"ר עדה צמח תרגמה: "חפש הזמן האבוד"), הפכו למיתולוגיה. יש לזה ריח צרפתי, אנין, נימוח בפה.
לא שיערתי שאופתע עוד אחרי העוגייה ההיא. ומעשה שהיה כך היה.
יצאתי עם האשה לחוף יפו כדי לראות את הטיילת. ביום חם, חייבים לומר, הטיילת בוערת. אז הלכנו לנגב חומוס ב"אבו אל עבד" על רחוב יפת. המזגן עבד יפה, השירותים נקיים, החומוס סביר. והסלט הערבי קצת התרכך בגלל החסה. החריף שכב כמה שעות במקרר ואיבד מחריפותו. אבל ידענו שעוד נכונו לנו ימים יפים של סליחה ושל חסד.
צבי פלג, עם עוגיות החומוס של תמר.
קמנו ושמנו פעמינו לנמל יפו. בהאנגרים הגדולים של הנמל הישן הוקמו מסעדות. גם "הזקן והים". ומאחורי "הזקן והים" הוקם "שוק" עם באסטות מצוייצות. קצת עלוב בהשוואה לזה של נמל-תל אביב. עושה רושם שהשוק הזה לא התרומם. להמשיך לקרוא
