ושוב אנחנו כאן, עם המדור הבלעדי והראשוני, הנושך והעוקצני, הבועט והמחלק כאפות בלי אבחנה/שולח אנשים להרביץ לכם מכות אם צריך: חומוס מהגיהנום.
התגובות לחומוס מהגיהנום 1 היו נרגשות, טעונות, לעיתים קשות. מצד אחד, פנו אלינו חברים ומכרים, שכנים ובני משפחה, וביקשו מאתנו להמשיך בעבודת הקודש הזו. מצד שני, קיבלנו גם מכתבי שטנה ואיומים, מבטים ברחוב ושיחות טלפון עם התנשפויות באמצע הלילה. הציבור לא יודע איך לאכול אותנו.
כמובן שמערכת בלוג החומוס, העשויה ללא חת והנחושה בדעתה, דוחה בבוז ושאט נפש את ההשמצות באשר ישנן כאלה – נמשיך להיאבק על אמונתנו, ועל דמותה של מדינת ישראל, עד לשחרור אחרון גרגרי החומוס.
יש רבבות ארגונים שדואגים לזכויות אדם, בעלי חיים ואפילו זכויות הצמחים. מה לגבי זכויות החומוס? האם לגרגרי החומוס המסכנים לא עומדת הזכות האלמנטרית כל-כך, שלא להפוך קורבנות לעינויים מחרידים, מהסוג שאפילו הפאלון גונג עוד לא הצליחו להמציא? קבלו, אם כן, את המדור מספר 2.
כאבו של חומוס מושפל
גם לחומוס יש רגשות. כשמרטיבים אותו הוא נרטב, כשפוגעים בו הוא דומע, כששמים אותו בקופסת שימורים הוא מפחד. ובשביל מה? בשביל שאפשר יהיה להפוך אותו אחר-כך למיטבל צהבהב ולהגיש עם טוסטים, מקושט ברוזמרין?
"זוהי הדרך שבה משפחתי נהנית מחומוס כרגע", מצהירה רזיקה, כותבת הבלוג Day Recipe, ומציגה את המוטאציה המזעזעת שבתמונה.
לא הצלחנו להבין מהמתכון איך קרה שהחומוס יצא גם נוזלי וגם כל-כך צהוב. בכל אופן, העיגולים הקלויים שלידו הם טוסטים שמקושטים, כמו החומוס, בעלי רוזמרין. "אם אין לכם רוזמרין" אומרת הכותבת, "אתם יכולים להשתמש בפרח מאכל אחר, נגיד לוונדר…".
רזיקה טוענת שמדובר ב"מתאבן יפהפה". לנו הוא קצת פגם בתיאבון, אם להודות על האמת.

אבל כמובן – הכל יחסי. חשבנו שראינו הכל עד שנתקלנו בתמונת ילדתו של אחד, פיטר קרייג, המרוחה בחומוס (הילדה, לא התמונה). עד כמה שאנחנו יכולים לקבוע בעין עירומה, מדובר בחומוס מקופסא, מה שרק הופך את הזוועה לגדולה יותר – באמת, תגידו תודה שהתמונה מופיעה בקטן.
אנחנו מתארים לעצמנו שלו זו הייתה הילדה שלנו, פרצוף מרוח בחומוס היה יכול להיראות לנו חמוד (כמובן, אם לא היינו מכירים את הסיפור – או המיתוס האורבני – על הכדורגלן דוד פיזנטי, שמרח דוגמנית בחומוס וליקק אותה מכף רגל ועד ראש. באמת, זה יותר מדי…).
כן, אנחנו מסוגלים להבין למה הורים נלהבים במיוחד ירצו גם להנציח את הרגע – אבל למה, למה להעלות את זה לאינטרנט?
ולסיום מדורנו הפעם, ורק כדי להוכיח שתמיד יכול להיות גרוע יותר, קבלו: חומוס עם קינואה. כן כן, בינות לעלי החסה וטבעות הבצל הסגול, יש יציקת מלט מבטיחה למראה, עשויה גרגרי חומוס מבושלים, מעורבים ב"אם הדגן" של בני האינקה.
היצירה האלמותית הזו שייכת לבלוגרית מברצלונה ששמה קמילה. הבלוג שלה, כפי שניתן לנחש, מוקדש לבישול, בריאות והתעללות במאכלי עמים. האינקה לא פה בשביל להתלונן אבל משהו אומר לי שהם היו מתלהבים מהסלט הזה בערך כמונו.