חדש בבלוג

החומוס הטוב ביקום, חלק ב'

תקציר הפרק הקודם: גיבורנו, האמון על מאכלי המטבח האסיאתי, החליט לחלץ את סוד החומוס וגילה את חולשתו של בעל הסוד: אוכל הודי. חלק שני ואחרון בסיפור – ותצא לכם מזה גם כתובת של מקום שווה

הזקן מלמעלה

לחלק א': החומוסייה הטובה ביקום

אחרי שעתיים של ציפייה, המאסטר לאוכל אקזוטי יוצא מהמטבח של השף בכפר קאסם עם מגש עמוס בעשרות צלחות של אוכל הודי, ומתיישב מול החבר שלו שהשתגע כליל מהריחות. הלה טועם בקטנה ואחר-כך מעוד מנה ועוד, ומתחיל לבכות. "יא מיקי, הרגת אותי". טועם עוד קצת ומנגב דמעות וככה הוא ממשיך לטעום ולבכות וקיבלנו סרט טורקי עם דמעות וניגובים.

מנת חומוס ב"שמן זית"

מנת חומוס ב"שמן זית".

שעתיים קדימה והדמעות של הממזר העקשן נגמרות ומרוב עונג הוא משחרר למאסטר מתכון שהעצמות של הסבתות בבית הקברות בשכם שכחו מזמן. יעני גם מן-זמאן וגם משכם.

בדרך לצלחת מבריקה

קצת אחרי זה בתקופת הפאניקה מבאג 2000, כשמסביב עוד היתה בועה ואני עסקתי עד המרפק בהכנת חומוס ביתי, נפתחה מסעדת פועלים תמימה בשם שמן זית. בהתחלה לא הגישו שם חומוס, עכשיו כן. צלחת החומוס שלהם מבחינתי היא התגלית שכל חומוסולג חולם עליה בלילה. חומוס מושלם. מדובר בצריבת רפרנס.

שו רפרנס? לפני שאתם מחליטים לעלות על הקטנוע לתת בגז ולהתעלק על המקום בעינוגים קטיפתיים שימו לב, מספיק ניגוב אחד כדי לצרוב עמוק במעלה החיך שלכם את הרפרנס והטעם.

המשמעות ארוכת הטווח של אכילת מנת חומוס במקום הזה היא שכל מנת חומוס אחרת תעלה להתמודדות מבישה ומיותרת מול זיכרון הטעם של מנת החומוס שאכלתם בשמן זית. ניסיתי, וזה קרה לי הרבה פעמים מאז (כולל אתמול בלילה במעיליא) ואני תופס מעצמי אחד שיודע משהו על חומוסיות. ובסיכום המסר החשוב לחומוסולוגים הבכירים שבחבורה ובמיוחד לאלה שנשבעו אמונים למקום מסויים: זהירות, מדובר בצעד של לפני ואחרי.

מה מנגן בצלחת

החומוס נטחן ומוגש טרי באותו יום במרקם טחון דק-בינוני. המנה מכילה את נקודת האיזון המדוייקת ביותר בין משהו טרי וקליל לחומוס בטעם עשיר וארומה עתיקה שלא פגשתי באף חומוסיה אחרת.

מנה עם יצר מקומי אסלי ופיניש צרפתי משובח. הגרגירים שנבזקים מלמעלה עם שמן הזית המשובח והרוטב החמים משלבים את הטון שמביא את הצלחת לשלמות. הראשונה שגרמה לי להתענג על צלחת חומוס עם מזלג נטו. וגם הפלאפל הסלט הטורקי, והחמוצים תוצרת בית נותנים כבוד.

אל תזמינו הביתה אם אתם לא מתגוררים באזור הבורסה ברמת-גן. תגיעו, כי עדיין יש מקום בצהריים. שמן זית פתוחה משעות הבוקר המאוחרות עד אחרי הצהריים המאוחרות.

מידע כללי: אין חניה חינם אבל יש מיזוג. קיימים 2 חניונים במרחק של 100 מטר.
רמת מחירים ממוצעת: מנה עם שתיה ופלאפל 30 ש"ח.
מיקום: תובל 9 רמת-גן, על הפינה.

הערת המערכת: ביקרנו במקום לא מזמן. הטוב ביקום או לא – על זה אפשר להתווכח. בכל אופן, מדובר בחומוס בעל גוון זהוב, עדין וטעים מאד. אם לא "צורב תודעה" אז בהחלט כזה שאם נקלע למקום נחזור כדי לאכול אותו שוב. בתחרות עם השכנים – בהדונס, טאלב ואבו דאבי – החומוס של שמן זית בהחלט מצליח להתבלט כבעל טעם ומרקם שונים ומובחנים. שווה ביקור.

22 תגובות על החומוס הטוב ביקום, חלק ב'

  1. החומוס של מיקי לא מעלה בי רגשות עזים כמו אצלך, אבל הוא בהחלט טעים

  2. וואו !!!!

  3. אכן חומוס לא רע.
    אבל לא יותר!
    המסעדה מספקת אוכל סביר ובלתי אחיד ברמתו,
    החומוס אכן טוב,
    אכן טרי,
    גם פה- אין אחידות,
    לפעמים מורש פיספוס בכמויות אבקת הסודה לשתיה.

    מצטער לקלקל קצת את טעם האגדה שהועבר פה…
    יש את אבו דבי ממול,
    ויש את בהדונס מרחק 200 מטר מ"שמן זית".
    לא בתחרות בכלל.

  4. חותם לכם שלא טאמתעם חומוס כל כך טעים עד שאכלתם בשמן זית.
    גם תרגישו חופשיים לדבר עם מיקי – אחלה בנאדם שבעולם!

  5. הבנתי שזו מסעדה ולא חומוסיה.בעל הבית לא יעשה לי פרצופים אם אזמין רק חומוס…?

  6. כתיבה ממש מדהימה !!

    כמובן שנבדוק את החומוס בהקדם האפשרי..

  7. האיש שראה הכל
    21 בספטמבר 2009 ב-23:16 //

    הסיפור אמנם מעניין לכשעצמו באיזשהי רמה, החומוס הרבה פחות. אכלתי שם שלוש פעמים בשנתיים האחרונות.. בכולן התגלה לא יותר מחומוס ומסבחה ברמה בינונית. אם כבר, בסמוך ישנה חומוסיה נהדרת (ששכחתי את שמה כרגע, ויש עליה ביקורת באתר), וסניפים לפינתי ולאבו-דאבי.. בכולם הייתי עובר לפני עוד ביקור בשמן זית.

  8. בהדונס טעים וחומוס ברמה, אני מסכים. אבל להשוות את שמן זית לאבו דאבי או פינתי ?! נו באמת… זה כבר לא עניין של טעם. מדובר באסתטיקה וניקיון בסיסי במקום שמכין אוכל.

  9. כתיבה מצויינת, החומוס הרבה פחות.
    בעקבות הפוסט הזה נכנסנו לנסות, המקום נחמד האוכל לא מי יודע מה.
    אכלנו רק חומוס, ואפילו בלי פיתה.
    ניסינו את המשאוושה – לא הייתה מציאה… לא שהייתה רעה אבל לא משהו שלא יכולתי להכין בבית.
    ניסינו חומוס "נקי", היה די חמוץ ולא ממש עשה חשק.
    השירות במקום היה חובבני, המלצרים לא ממש ידעו מה לעשות עם עצמם ודי התברברו (פעמיים נתנו לנו מנות של שולחן אחר) אבל היו נחמדים, שזה לא טריוויאלי….
    בסוף הארוחה נתנו לנו כרטיס החתמה, ארוחה עשירית חינם או משהו כזה… שלושתנו די הסכמנו שלא נעשה בו שימוש במילא.
    לגבי חומוס אבו דאבי ממול – היה אכזבה גדולה, אבל זה לפוסט אחר.

  10. דרור – לגבי פינתי אני לא יודע אבל אבו דאבי מקום נקי.

    HN – כנראה שזה גם עניין של טעם.

  11. עברתי לגור בת"א לפני כשבועיים ומאז אני במירוץ מטורף אחרי החומוס המושלם
    זאת לאחר מגורים בצפון חייתי כמה שנים על חומוס סעיד,כפר יאסיף ואבו גוש מפעם לפעם בדרך
    בעזרת הפורום שמעתי על המקומות המומלצים באיזור ת"א ויצאתי לבדוק את הסביבה,
    אני מדבר כאן רק על טעם לא על גודל מנה או שירות הרי עם החומוס טוב הכל זניח
    ירמיהו – לא לא ולא
    בהדונס דיזינגוף – אם אתה רעב ובמקרה בסביבה ממש לא מצריך ביקור מתוכנן
    הסורי – פשוט לא
    אבו חסן – פשוט מתעלה מעל כולם ברמות מטורפות ולא ממש ניתן להסביר למה זה פשוט המצב. יגעת ומצאת תאמין נגמרו החיפושים די!!!! רק מסבחה לא משולש

    בקרוב אצא לבדוק את החומוס של שמן זית ואחזור עם תגובה רק כי ממש אהבתי את הפוסט ואת ההשקעה

    אבל עד אז יפו -> אבו חסן -> מסבחה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  12. אודי אכן מענינת הדעה של אאוטסיידר צפוני כמוך כי היא אכן נקיה מדעות קדומות.טאבולה ראסה ביחס למרכז.מה עם החומוס של אבו חסן?מה עם הפול?ובנדנוד האופיני ,מותר להמליץ לך על ביקור ב"חסוני".המתחיל במצווה אומרים לו גמור…לא בטוח שנגמרו החיפושים.

  13. אני חושב שקצת מוגזם לעשות כתבה של אגדה אורבנית על חומוס כמו של שמן זית..
    אני מכיר את המקום כבר מזמן אבל לא משהו שהייתי מעלה כאן להמלצה..המקום נחמד והחומוס גם..אבל יש טובים ממנו. הבעלים נחמד אבל השירות לא משהו…והחומוס כפי שציינתי, אכלתי כבר טובים ממנו..חסוני ביפו בכמה רמות מעליו לדעתי.(כשהוא בימים הטובים שלו)

  14. גיל – אי אפשר להתווכח עם החוויה הרוחנית האישית של חומוסאי שמצא את החומוס שלו. חוצמזה שמדובר בטקסט כל-כך יפה שהחומוס עצמו כבר משני.

  15. Abbu Rani Fan Club Band
    30 בספטמבר 2009 ב-02:52 //

    אודי – כשאני שומע אנשים כמוך, אני מנחש שכמו שאתה מהלל את אבו חסן ומבטל את כל (או רוב) האחרים, כך גם אתה מנמק את סוג הרכב שיש ברשותך (אין על מיציבושי!!!!! סובארו חרא >~; !!!), את החברה שלך (מיצי מוצצת הכי טווווב!!!! זין על סיגי, העקומה!!) ובטח גם את היחידה בצבא (הנדסית הכי פצצות!!! חירי בירי אוכל בתחת!!!!!)

    מה שעומד מאחורי זה זו, אני מנחש, אי יכולת לקבל את הריבוי, להניח שיכול להיות שיש כמה דברים שכולם איכותיים (מי יותר, מי פחות) אם כי באופן שונה, שאפשר ללכת לחומוסייה וליהנות, ויום אחר כך ללכת לאחת אחרת וליהנות גם, ולהיזכר בימים שהיית נוסע אליה בסובארו של סיגי איתה ועם השכן החירי בירי שלך ועושה כיף חיים.

    כל זה בלי לטעון שבאופן נקודתי אבחנותיך שגויות (מה זה בכלל שגוי בענייני חומוס), אם כי ברור שאני לא מסכים עם כולן

  16. Abbu Rani Fan Club Band
    30 בספטמבר 2009 ב-02:55 //

    לגבי הפוסט גופא, אני קצת בוש להודות שמעודי לא שמעתי על המקום הזה, כך שאין לי מה לומר. אם כי הכותב עושה חשק לנסות ולראות אם אכן מדובר בניפוח, או שיש דברים בגו

  17. הלכתי לשמן זית אשר דרתי בקרבתה יותר משנה ולא נתקלתי בה מעולם פתוחה ואני חייב לציין שבאמת מאוד נהניתי מהחומוס.

    מדובר בחומוס מהזן המתקתק, בא פושר ויחד עם רוטב גרגירי החומוס ומעט טחינה, אכן קנה אותי.

    נתקלתי בכזה חומוס מתוק וטוב רק במקום נוסף והוא המסעדה הלבנונית שבשלומי (!!כן, שלומי!!) שדרך אגב מאוד מאוד מומלצת – ולא נראית כך לעיני המתבונן. נראית מסעדת פועלים מינוס אבל מוציאה תחת ידיה אוכל מעולה פלוס – כולל חומוס שאפילו לא נועד להיות ההיילייט – אבל התאהבתי בו.

  18. אכלתי שם כשעבדתי ברחוב החילזון לפני 4 שנים בערך.
    אני חייב לומר שלא היה משהו. בינוני למדי. סותם את הפינה, לא יותר מזה.

  19. אני אוכל בסביבה כבר כמה שנים יום יום וכל פעם שטעמתי את החומוס בשמן זית התאכזבתי. החומוס סתמי בלי הרבה טעם. האוכל בסגנון ההודי שלהם סביר (שוקיים פיקנטיות)
    לאחרונה פתחו את חומוס אבו דבי ומאז תדירות אכילת החומוס בעבודה עלתה פלאים.

  20. הטועם השכונתי
    28 באוקטובר 2009 ב-00:59 //

    שמעו חברים,
    אני לא מתכוון להשתמש כאן בשפה גבוהה או פלספנית כי לא משנה איך תגידו את זה הרוב פה זה השמצה.
    כמו שרבים אמרו לפני – "טעים לכם ספרו לחברים שלכם, לא טעים? ספרו לסבתא שלכם"
    בזה אני דוגל.
    לדעתי – חומוס תמיד היה ותמיד יהיה עניין של טעם!
    מבחינת המסעדה, אני די בחנתי אותה כי תמיד ראיתי את הפוטנציאל שטמון בה עוד מהשנתיים שלוש הראשונות שהיא נפתחה שעוד לא היה לה יותר מידי סגנון, אבל האוכל גרם לי להשאר ולהסתקרן מה יהיה הלאה, התאהבתי!
    יצא לי לראות את ההתפתחות שלה עם השנים ולדעתי היא הביאה קפיצה משמעותית בשיפור צוות העובדים, הכניסו שף, שיפצו את המקום ואפילו הביאו בירה מהחבית שזה דבר שמוסיף (לפחות לי) הרבה לחוויית האכילה – ולאוו דווקא של אכילת החומוס.
    מבחינתי – החומוס הזה הוא חומוס מצויין לז'אנר שלו, נכון הוא לא כמו כל חומוס אחר ויש לו טעם שונה אבל זה מה שאהבתי בו – זה כמו שלא כל אחד אוהב גינס כי זה לא מזכיר לו יותר מידי טעם או הרגשה של בירה. (תאמינו או לא יש כאלה מוזרים שחושבים כך).
    וכן אכלתי בבהדונס שהוא טעים למרות ששהוא לא בשבילי, ואבו דאבי ליד ממש אין על מה לדבר כי זה בכלל לא משתווה לא לשמן זית ולא לאבו דאבי על קינג ג'ורג'.
    בקיצור – חבר'ה עצה של סחבק – מי שטעם ולא אהב אז אין מה לעשות אי אפשר לזכות בהכל. ומי שאהב – בתאבון.
    ומי שלא טעם ונלחץ מההודעה – תנסו ואז תרשמו.
    לסיכום אני מאוד אהבתי! גם את האוכל וגם את האווירה שם.
    מומלץ!

    נ.ב – ובאשר לכתיבה – חייבים להודות שהבלוגר יודע להשתמש במילים, פיוטי משהו.

    עד לפעם הבאה,
    סחבק, סוף.

  21. קצת אחרי הפוסט המדהים הזה המסעדה התחילה לעבור ידיים, הנהלה, הנעלה ומה לא. החומוס נפל בחמש דרגות והפך לסתמי. הפסקתי לראות שם את מיקי.

    לבשל מכל הלב הוא בטוח ידע, לגבי ניהול מסעדה- יכול להיות שקצת פחות.
    כבר תקופה ארוכה שאני מפיק קערות חומוס ביתי באיכות שלא מביישת אף זקנה משכם ולא יוצא לחומוסיות. בכל אופן, החומוס המיתולוגי ההוא לימד אותי משהו על טעם וענווה.

  22. עברתי היום באיזור. אין זכר לחומוסיה. יש שם שתי מקומות של ארוחות בוקר וחנות של שמוכרת קרמבו (קינוח נהדר אחרי חומוס…).

השאר תגובה