אחרי דוד המלך, ליאונרד כהן והכל עובר חביבי, אין ספק שיורם ארבל הוא האיש עם הכי הרבה קרדיט על הכנסת המילה "הללויה" ללקסיקון. זה גם השם שבחר לחומוסיה הרמת-גנית החדשה שלו, שהיא מקום שנעים לשבת בו – במיוחד אם אתם אוהבים כדורגל.
חומוס הללויה
ז'בוטינסקי 41, רמת-גן
א-ו' 10-15:00
03-7524609
רמת-גן היא לא עיר של חומוס. ישנה בהדונס, כמובן, ובשנים האחרונות ישנה התעוררות מסויימת במתחם הבורסה הסמוך, אבל בזה פחות או יותר זה מסתכם – או הסתכם, עד לזמן האחרון ממש.
כשחומוס הללויה נפתח באמצע הקיץ, הוא זכה ליותר תקשורת ממה שמקבלות בדרך-כלל חומוסיות, וזה כמובן בזכות בעליו – השדרן האהוב יורם ארבל (אני חייב להודות שגם לי יש חולשה מסויימת לקולו המלטף). לקראת תום 100 ימי החסד, עבדכם הנאמן, ששונא תורות, עבר במקום כדי לטעום.
אם התכלת של הללויה מזכיר לכם את הסניפים התל-אביביים של אבו אדהם, אז כנראה שזה לא מקרה. אפשר למצוא עוד כמה קווי דמיון, החל מהחומוס בעל המרקם הגלילי ועד לקפה השחור המתוק (מדי) שמוגש בסוף על חשבון הבית. מנת המשולשת שלקחתי הזכירה קצת בטעם את מקבילתה בחומוס בית לחם. קצת, או אפילו קצת הרבה. קצת יותר טעים, במיוחד הפול.
הללויה שוכנת בבית פינתי, כמה עשרות מטרים מבנייני התאומים. החלל הפנימי מואר וממוזג היטב, מעוצב יפה ומבהיק בנקיונו. הכל מאד אסתטי, כולל המלצריות דקות הגו ותמונות הכדורגלנים והאוהדים שעל הקירות. לא שהתעמקתי (בתמונות על הקירות). זה מקום שניכר שהשקיעו בו ושמשקיעים בו, כסף ומחשב ותשומת לב ואהבה.
נראה שהם מכינים לבד לא רק את החומוס, הפול והמסבחה, אלא גם את הזיתים הלא-רעים בכלל, ואת סלט הכרוב הפריך שנוחת ראשון על השולחן. החמוצים קצת "אשכנזיים" אבל טריים. הפיתה (הבודדת) שהוגשה לי עם המנה הייתה טרייה ומצויינת. גם צלוחית החריף (ירוק+אדום) שהוגשה שנייה אחרי שביקשתי (מקרה קלאסי של שיטת לא-ביקשת-לא-קיבלת. מצד שני, ארבל עוד מחזיר את ההלוואות שלקח כדי לפתוח את המקום, אז לא צריך להיות קטנוניים).
 |  |
 |  |
התפריט כולל גם סלט ירקות, פלאפל וצ'יפס, ואת החומוס – מלבד ההרכבים הרגילים – אפשר לקבל גם עם ביצה, פטריות או צנובר. אפשר לקחת מכל המנות גם במשקל, ויש גם שמן זית שאמור להיות איכותי במיוחד (אם לסמוך על המחיר) שנמכר בבקבוקי 3/4 ליטר ובפחים של 2 ליטר (52/115 ש"ח בהתאמה). הכל נראה טוב, טרי ואיכותי.
אם להודות על האמת, החומוס של הללויה לא הפיל אותי מהכסא. הוא לא חומוס רע, ואני מניח שכמו החומוס של בית-לחם (אני מוכן להמר שזה מקור המתכון), יש לו את הימים שלו ובוודאי גם את המעריצים המושבעים שלו. כמו שאנחנו טורחים להזכיר כאן מדי פעם – חומוס זה גם עניין של טעם. בכל אופן, זו חומוסיה שנעים לשבת בה, עם שירות מצוין ומחירים סבירים בדרך-כלל (מנה + תוספות ושתיה 27 ש"ח). אגב, היה די מלא כשהגעתי למקום ועשה רושם שאנשים נהנים.
וסתם הערה: באחת הכתבות על הללויה נטען שיורם ארבל עצמו לא נמצא, ואפשר לפגוש שם רק את אחיו התאום (המאד לא זהה). ובכן, היום הוא היה שם, ונראה מעורב מאד. ארבל, איש ידידותי ונגיש בהחלט, מדבר עם העובדים והלקוחות שלו בגובה העיניים. לכן אם אתם רוצים לתפוס שיחת-כדורגל עם המגה-סלב הספורטיבי הזה, זו כשלעצמה סיבה טובה בשבילכם לבקר.
לא אכלתי במקום אז לא אעביר ביקורת, אבל דבר אחד מנקר במוחי: פיתה אחת?? וואט דה פאק??
כשהמקום נפתח חשבתי שבטח משתמשים בארבל בשביל היחצנות, ושמדובר באיזה מקום של חבר-של-אח-של-מוטי-מהסיירת-תעשה-ג'סטה-אל-תהיה-מניאק. אני שמח לשמוע שזה היה מקרה של אמת בפרסום.
דווקא אהבתי את רעיון הפיתה האחת, זה הצגת הגשה לחומוסאים מביני עניין.
הייתי, פעמיים, ראשונה ואחרונה בפעם אחת
1. חומוס מאוד מאכזב, אנמי משהו ואם זו התוצאה שארבל הגיע אליה לאחר מחקר מעמיק בחומוסיות בגליל ובירושלים (כפי שהצהיר בראיונות איתו בפתיחה) כניראה שהמחקר היה שטחי מאוד. לאוהבי הז'אנר המשחתי אני ממליץ להדרים כמה מאות מטרים לחומוס גבעתיים המשובח שנמצא לא הרחק ולקבל אפילו שתי פיתות משובחות שהם אופים בעצמם.
2. הקטע הזה עם פיתה אחת מצ'וקמקת שהם מגישים מעליב (מי יכול להסתפק בפיתה אחת?) ואם חשקה נפשכם בפיתה נוספת צריך לשלם. פעם ראשונה שניתקלתי בדבר כזה בחומוסיות. מצד שני המנות קטנות יחסית, לטעמי, כך שאולי פיתה אחת מספיקה
. יורם, תהיה לארג' עם הפיתות.
3. בכלל יש איזו אוירת קמצנות באויר – מעט חמוצים, פיתה אחת, אין חריף אם לא דורשים, מנה קטנה יחסית – שעומד בניגוד גמור למה שמצפים מחומוסיה.
יש בסביבה כמה חומוסיות טובות כך שאפשר לדלג בקלות על "הללויה".
קהל לקוחות נאמן לא קונים בקמצנות. אם יש הלוואות להחזיר, בטווח הארוך יחס חם יעשה את העבודה טוב יותר.
את עניין הפיתה האחת ראיתי בנאפיס בשנת 2004 בערך, שזה פעם אחרונה שניסיתי להזמין שם חומוס (מנהל משמרת התוודה שזה חומוס מיקי מקופסה!!!), ואח"כ שוב ב"חומוס ברוס" במרכז לונדון, שהיה שבירת בצורת של 5 חודשים ככה שלא היה לי אכפת בכלל. אבל כן, מרגיז ביותר
גם בהדונס קמצן,
ובכל זאת, עומדים אצלו בתור..
הייתי פעמיים (ואני גונב ממאיר כמובן…).
חומוס יציקתי ןתפל. ממה לא הקאפ או טי שלי.
אכן הוגשה פיתה אחת, ומהסוג האוורירי מדי, שאני לא אוהב. לא חוזר לשם.
הבעיה, מאיר, שאין חומוסיות אחרות ושוות בסביבה.
את בהדונס אני דוקא מחבב, אבל אני מתנגד לרעיון שאני חייב לעמוד ולחכות לחומוס,
ובעד האידיאה שאני יושב והחומוס בא אלי.
חומוסון – בהדונס אכן קמצן, וגם מחיר המנה לא הכי הגיוני (21 ש"ח), אבל אצלו החומוס שווה את העמידה בתור. וזאת כל אחד מאינספור הלקוחות הקבועים שלו יודע.
אמיר – הנה 4 אופציות נוספות להנאתך פרט לבהדונס שפסלת, כולן על רח' תובל:
הסניף החדש של אבו דאבי (בדיוק מול שווארמה שמש)
מסעדת שמן זית (חומוס טעים, וגם הרבה אוכל ביתי חוץ מזה)
חומוס אבו טאלב (כמה מטרים למטה ברח' אהליאב)
והסניף החדש של מסעדת פינתי (יותר פנימה לתוך מתחם הבורסה, עדיין על רח' תובל)
אגב, את כל החומוסיות הנ"ל אהבתי הרבה יותר מהללויה
אמיר, שווה ללכת לחומוס גבעתיים שנמצא לא רחוק משם ובז'אנר של החומוס המשחתי הוא אחד הטובים שיש, לטעמי, בתוספת הפיתות החלומיות שלהם (שעושים כמובן לבד) זו מנה שווה ביותר.
כמובן החומוסיות שהמליץ אלעד גם הן אופציה טובה – רק לא הללויה !
בלי להתייחס לאיכות החומוס ב"הללויה", לא אכלתי שם ולכן איני יכול לחוות דיעה, זוכר אני היטב את יורם ארבל, חולה חומוס מושבע, שהיה לקוח שלי בחומוסיה שהיתה לי בזמנו ברח' בן יהודה בת"א, "שומשום"
שמה. (היתה צמודה לקפה בגדד ז"ל).
לכן לא הופתעתי כשבחר להקים אף הוא חומוסיה.
אין לי אלא לאחל לו בהצלחה.
לא אכלתי במקום אבל פיתה אחת דווקא נראה לי רעיון מעולה! כשאתה מקבל סלסלה עם כמה פיתות ומסיים את הארוחה כשנשארת פיתה או יותר בסלסלה, סביר להניח שהפיתות ממוחזרות ואני מהמר שזה כך שברוב המסעדות. כשלקוח מקבל פיתה אחת, אין החזרות וכל הענין יותר אסטטי וסניטרי. אני מניח שהמדיניות היא לתת פיתה נוספת עפ"י בקשה וללא תשלום נוסף.
דרך אגב, בבית אני אוכל חומוס וטחינה עם סלט ללא שום פיתה או לחם ונהנה מאוד.
מסכים עם אלעד, בהדונס לא מפנק , ומתייחס בזלזול.
אם כבר אוכלים באיזור, יש את אבוטאלב שלא כולם מכירים אבל מגיש חומוס פשוט טעים, במנות גדולות ובלי קמצנות על הפיתות.
סתם הערה קטנה מחובב חומוס, את השיר הלולויה ביצעו להקת חלב ודש (עם הסולנית גלי עטרי) ולא להקת הכל עובר חביבי (שביצעו את הלילה ..) דומה אבל ונה.. שיהיה לכולם בתאבון..
הלכנו לקחת פלאפל הביתה מהללויה, שקרוב לבית. בפעם הראשונה נאמר לנו שהם לא ערוכים למכור חצאי פיתות.. בפעם השניה גם לא יכולנו לקבל חמוצים בתוך הפיתה אלא רק בקופסה, מה שכמובן עלה יותר.
החומוס היה סטנדרטי מדי. הפלאפל – טעים.
ואכן יורם נצפה שם, יחד עם חברים לא מעטים מהשבט המשפחתי שלו.
אני דווקא ממש אוהבת את החומוס בהללויה ואוכלת שם די הרבה.
שתי הערות קטנות:
א. לא משלמים על תוספת פיתות.
ב. שעות הפתיחה השתנו והם פתוחים רצוף עד 22:00.
לי ולאשתי יצא לאכול שם בשבוע שעבר.
היינו באזור ונכנסנו לחומוסייה לאכול.
זו הפעם הראשונה שלנו בחומוסיה.
הזמננו סטיק פרגית וזה היה מעולה רך ועסיסי ולא יבש ומבושל יותר מידי כמו ששאר המסעדות עושים.
גם הסלט היה טעים מאוד
מאוד נהנינו למרות שלא אכלנו חומוס במקום.
יורם היה נחמד מאוד , ידידותי ומסתכל לך הגובה העיניים , מתלוצץ עם הלקוחות
נראה שממש כיף להיות בחברתו ,
הוא הזמין אותנו למנת פלאפל על חשבון הבית.
נהנינו מאוד ובהחלט נחזור לבקר שם שנית
תודה רבה היה מעולה
אורן ואולגה