החומוסיה, רמת השרון

קוראים למקום "החומוסייה", הוא נמצא ברמת השרון ובעליו הוא תכול עיניים בעל חזות יקית. לא נשמע מבטיח מדי, אבל החומוס דווקא הפתיע, היה קפה טוב בסוף ובאופן כללי – יש אנרגיה חיובית במקום הזה.

תמונות: אבי חי

כבר חודשים שחברי הטוב מישל מציק לי שאבוא לאכול בחומוסיית הבית שלו, ברמת השרון. כבר מזמן רציתי, ובכל פעם לא יצא. לא כל-כך מפתיע בהתחשב בכך שבדרך-כלל אני יוצא מאזור א' רק בדרך לשמחות משפחתיות או כשאני מצוייד בדרכון. מביך, אבל זו האמת. הפעמים הנותרות, אגב, הן כדי לאכול חומוס.

בסך-הכל, זה שלמישל יש בכלל חומוסיית-בית, זה כשלעצמו כמעט מרגש. עד לפני שלוש שנים האיש לא ידע בכלל מה זה חומוס. העובדה שגרמני חובב בירה יכול להפוך לחומוסאי מן הישוב, שיש לו את החומוסיה שלו והמנה שלו, היא כשלעצמה סיבה טובה להגיע למקום – אבל כשהוא אמר שהוא רוצה לצלם כתבה לסדרת "שלושה בעקבות", קיוויתי מאד שהמסבחה הנערצת עליו לא תתגלה כשטרודל בתחפושת.

בסופו של עניין, דבר הוביל לדבר ובצהרי יום סתווי אחד מצאתי את עצמי במקום, איתו ועם גיא ואבי הצלם, מול קערת "חומוסשוקה" – בדיוק המנה שלא הייתי מזמין בעצמי (אבל לך תעצור את מישל כשהוא מתחיל לנהל את העניינים). אני, באופן כללי, לא אוהב בדרך-כלל ביצים בחומוס שלי, והשקשוקה הספציפית של "החומוסיה" רחוקה מלהיות הברקה. החומוס לעומת זאת – תענוג.

אחרי שגמרתי לחפור את החומוס שלי מתחת לשקשוקה, התחלתי לחבל במנת החומוס פטריות של גיא. גם הפטריות היו טעימות, אבל בעיקר ניסיתי לגנוב עוד קצת מהחומוס שנח סביבן ותחתן – חומוס בעל מרקם משיי, מעט סמיך אבל חלק, מלא בטעם אבל לא מתובל יתר על המידה. אחרי זה המשכתי למסבחה של מישל, שהייתה סמיכה ונימוחה וחמימה. בעל הבית, קובי, הבחין במצוקתי ושלף צלחת ריפיל, עם חומוס נקי, קצת גרגרים, פטרוזיליה ושמן זית, וזהו. בדיוק כמו שצריך.

תמונות: אבי חי

קובי ברקוביץ' תכול העין הוא חומוסאי אמיתי, שאת שנות בחרותו בילה בחומוסיות המצויינות של חיפה ועכו. בהתחלה – הוא סיפר – הגיש מנות חומוס רגילות, טובעות בשמן זית גלילי איכותי. למרבה הצער, הלקוחות לא הבינו את העניין – היו אפילו כאלו שהחזירו מנות וביקשו פחות שמן. לכן פותחו כל המנות המפונפנות, שעולות עשרים ומשהו שקלים ולפי נפח התנועה במקום גם עושות את העבודה – אנשים באים. בכל אופן, מי שרוצה עדיין יכול לאכול אצל קובי את הדבר האמיתי וגם לקנח בקפה טוב בסוף.

ברקוביץ', בחור צנוע וחביב שפתח את המקום לפני ז' שנים במיטב הכסף שלא היה לו, מדבר על חומוס גם היום בעיניים נוצצות ומתוך אהבה אמיתית. זהו חומוסאי ברמ"ח איבריו, כזה שאפשר לדבר איתו על מצב החומוס של X והתדרדרות המסבחה של Y ולשמוע ממנו על כל מיני חומוסיות נידחות ולקחת אותו רגע לצד ולחלץ ממנו בלחש איזו שורה או שתיים מהמתכון. הוא לא עושה עניין גדול מזה שהוא עצמו צמחוני, אבל מסביר למי שרוצה לשמוע מדוע חומוס הוא פלא תזונתי ותחליף מצויין לבשר.

הכל מתקתק בחומוסיה. אנשים יודעים את העבודה, מנות מגיעות מהר, והתחושה הכללית היא של מקום שפועל בזריזות אך ללא מתח. זה מקום שנעים לשבת בו. המנות קצת יקרות, אבל ביחס די הולם לארנונה כנראה.

לא הגיע הזמן שתפתח עוד סניפים, מישל שואל את קובי. לא, קובי עונה – חומוסיה טובה צריכה תשומת לב והשגחה מתמדת. אי אפשר באמת לנהל סניפים בשלט-רחוק ולצפות שזה יעבוד. מה שיש לי כאן טוב לי ומספיק לי, נכון לעכשיו.