חדש בבלוג

בני ישראל אכלו שיפוד בלאפה

כשבני ישראל יצאו ממצרים הם לא אכלו "מצות אביב", זה בטוח. הגיוני יותר שקורבן הפסח והמצות התנכיות הזכירו את הלאפות בנות ימינו.

צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת, עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ… וַיֹּאפוּ אֶת-הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם, עֻגֹת מַצּוֹת שמות י"ב

כן, זה פשוט עד כדי כך: כשבני ישראל יצאו ממצרים, בחיפזון, הם עשו מה שרבים מאתנו עושים כשהם רעבים ואין להם זמן: אכלו שיפוד (או שווארמה) מגולגל בלאפה.

פרק י"ב בספר שמות לא מלמד אותנו הרבה על המצות של אותם ימים, רק שהיו "עֻגֹת", כלומר עגולות. נשמע דומה לדיקט שרובנו מכירים היום כ"מצה שמורה" – הגירסה המזרח-אירופאית למצה. רק שנראה הרבה יותר הגיוני שהמצות של בני ישראל היו דומות למצות השמורות התימניות שהן גמישות ורכות כמעט כמו לאפות רגילות (ועדיין, כשרות לחלוטין לפסח).

מכיוון שלפי מסורות מסוימות המרור הוא חסה בכלל, "צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת, עַל-מְרֹרִים" הגיוני שהלאפה התנכית כללה גם עלי חסה (אבל אין ראיות לכך שהיו בה חמוצים, טחינה, חריף או עמבה).

תמונת תקריב על מצה שמורה תימנית

מצה שמורה תימנית (הקליקו להגדלה!). כשרה לפסח למרות שהמרקם והטעם שלה מזכירים לאפה או סאלוף תימני. לא סביר יותר שבני ישראל כרכו את קורבן הפסח במשהו כזה?

השאר תגובה