חדש בבלוג

חצילים על קירות עירנו

תופעה: גרפיטי שכולל ציורי חצילים צבעוניים החל להופיע ברחובות תל-אביב. האם מדובר בכת חדשה? קבוצה מחתרתית? אנשים שמאד אוהבים חצילים? מערכת הבלוג נאלצת לנקוט עמדה.

על התופעה הזו למדנו מיקירת הבלוג, שרון (גפן), שגם כתבה על העניין ופרסמה תמונות בלעדיות של גרפיטי החצילים.

חצילים בפלורנטין. תמונה: שרון גפןאבו שוקי, בעודו מדבר לעצמו בגוף שלישי (יחיד ורבים), חשב לעצמו לרגע שאולי הנ"ל חושדת בו שהוא אחראי למעשה הפשע האדולסנטי. מצד שני, הוא חשב, גם היא יודעת שעצלותו הטבעית ובטנו המלאה גרגרי חימצה מונעת ממנו את ההתרוצצות בלילה עם תרסיסי צבע.

אבל אחרי שראיתי את הגרפיטיז של החצילים ברחובות הסמוכים למקום מגורינו, בשכונת פלורנטין בתל-אביב, אני חייב להודות שנותרתי פעור פה ומלא הערכה.

אין ספק כי מי שמצייר או מציירים את יצירות החצילים הללו הם אנשים שיש להם חיבה אותנטית לחצילים. מי בכלל יכול לומר משהו רע על אנשים כאלה?

חברי נירמו (חצילאי מוערך ומי שבין השאר זכה להסתופף בצילו של מרן האדמור דודו גבע זצ"ל) לימד אותי שהחציל הוא יצור קומי, שמוסיף תמיד ניצוץ של שמחה לחיים והופך את הקיום קל יותר.

גרפיטי החצילים החדש נראה בעיני כאילו צוייר מתוך אותה שמחה ואהבת הזולת, כמו החצילים המטוגנים של עובד או החציל הבלדי הקלוי עם הטחינה של אבו מרואן, או כמו קומיקס החצילים של נירמו.

4 תגובות על חצילים על קירות עירנו

  1. החציל הוא אויבך! השמד אותו!
    (אתה מוזמן להשמיד אותו על האש עם טחינה.. אני אשתמש בפצצות אטום. העיקר שייכחדו)

  2. חצילים זה רשע !

  3. חציל – מלך הירקות…

    אגב, אכלתי בבהדונ'ס באברבנאל.
    אין שום דמיון למקור, והחומוס גם לא עומד בפני עצמו. סתמי ותפל.
    הבחור בדלפק אכן היה חביב ומכניס אורחים, אבל באים בשביל חומוס.
    לדעתי, אם הם לא רוצים לאבד את ההשקעה, שירוצו למסע שיפצורים.

    היום אני מתכוון לדגום את אבו איברהים ליד ככר המושבות.

  4. אפרופו חצילים, ביד המלך מצליחים להוציא סלט חצילים במיונז עם 5% שומן בלבד, טעם ביתי ומחיר הוגן (10 שקלים). הייתכן?

השאר תגובה