פאן טומאקה והחיפוש אחר הלחם הצפתי

איך קורה שמאכל צפתי מסורתי הפך לארוחת בוקר פופולרית ומנת פתיחה שעולה על כמעט כל שולחן בחבל קטלוניה? בלוג החומוס מנסה לפצח עוד תעלומה קולינרית ים-תיכונית.

לחם צפתי הוא משהו שאני מכיר מהבית, מין מאכל פשוט שאבא היה מכין בין רגע כשהיה רעב: מחככים פרוסת לחם בחצי עגבניה בשלה, מושחים בשמן ובשום, ממליחים ומפלפלים ואוכלים מייד.

במשך שנים חשדתי שאין באמת מאכל כזה ושאבא פשוט המציא אותו. אבל עם הזמן, נראה היה לי יותר ויותר הגיוני שמדובר במאכל עניים שנועד למחזר לחם יבש, כמו הפנצנלה האיטלקי, הקרוטון הצרפתי או פודינג הלחם האנגלי. נדמה לי שגם הפרנץ' טוסט שייך לרשימה.

כשחושבים על זה, הלחם הצפתי הוא פחות או יותר בורסקטה – רק שהוא מגיע קר, בלי הקלייה ובלי האוואנטה, ואולי דווקא בגלל זה יש בו מין משהו בסיסי שמרגיש נכון. אגב, אין סיבה לא לקלות את הלחם, או סתם להשתמש בלחם טרי וטעים במקום בלחם יבש ומתפורר. זה עובד מצויין עם שאר מאכלי הלחם של העניים.

רציתי ללמוד יותר על הלחם הצפתי – חקרתי, שאלתי, ניסיתי למצוא אנשים נוספים שזוכרים אותו מילדותם. עד שביקר אצלי מישהו שבדיוק חזר מברצלונה, וכשהגשתי לו לחם צפתי (כל מה שנשאר בבית זה קצת לחם יבש, אתם יודעים…), הוא הפתיע אותי כשאמר "מממ… בדיוק כאלה היו במלון בברצלונה".

אז כן, מסתבר שהלחם הצפתי פופולרי מאד בקטלוניה, שם הוא מוכר בתור פאן טומאקה (Pan Tumaca, "לחם ועגבנייה" בספרדית) או פה-אם טומקה (pa amb tomaquet) בקטלונית.

גם אצלם זהו מאכל מסורתי, וישנם אנשים כמו הקטלונית היפה גבריאל, בעלת בלוג האוכל Honest Fare, שרגילים לראות את המאכל הזה על שולחנם מילדות (תציצו כאן, יש אחלה תמונות). ישנה אפילו דף פייסבוק שמוקדש למאכל.

על-פי טענה מסוימת שמצאתי, הפאן טומקה הוא לא קטלוני אלא בכלל אנדלוסי. מה שלא הצלחתי למצוא בשום מקום, הוא הסבר מניח את הדעת – או הסבר כלשהו, לצורך העניין – איך הגיע המאכל הספרדי המסורתי לצפת.

ההסבר המתבקש הוא שמגורשי ספרד הביאו אותו איתם. רעיון יפה, אך קצת מתנגש עם העובדות: גירוש ספרד התרחש בשנת 1492, השנה שבה נתגלתה אמריקה שהיא מקור העגבנייה.

יותר מזה – באירופה לא העיזו לטעום עגבניות עד המאה ה-19', וגם אז חשבו שיש לבשל אותן במשך שעות כדי שיהיו ראויות לאכילה. אגב, את כל זה כדאי לזכור גם כשמתייחסים לפלח העגבנייה המסורתי שמלווה את החומוס.

עוד דבר שכדאי להביא בחשבון, הוא שקודם לרעידת האדמה הגדולה שהחריבה את צפת בשנת 1837, ולמגפות והפרעות שבאו אחריה, הייתה העיר הקטנה הזו מרכז תרבות ומסחר בעל משקל בינלאומי, במשך כשלוש מאות שנה. כך שלא מן הנמנע שהלחם הצפתי נדד לספרד, ולא להפך.

פורסם בקטגוריה חומוס, סיפורי צפת, שונות, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
הצטרף אל אלפי חומוסאים המקבלים עידכונים על תוכן חדש:

5 תגובות על פאן טומאקה והחיפוש אחר הלחם הצפתי

  1. מאת Abbu Rani Fan Club Band‏:

    מכיר את זה, אבל לא מבית אבא – מתוכנית בישול ישראלית, לא זוכר איזה

  2. מאת איה‏:

    יש קם גרסה מקסיקנית למאכל הזה עם ממרח שעועית שחורה ועליו עגבניות מתועות עם שום ובצל. אני לא זוכרת בדיוק איך קוראים למאכל הזה, משהו כמו "מולטס" או "מוליטס" או משהו כזה.

  3. מאת CrazyVet‏:

    בקטלוניה אף אחד לא קורא לזה כך, כולם קוראים לזה פא אמב טומאקט או פאן קון טומטה (טומאטה, עגנייה, ולא טומאקה, מילה שלא קיימת, בקטלן או ספרדית לפי המילונים הרשמיים). בשום מקום לא תשמע "פאן טומקא", שנשמע כמו הכלאה מוזרה בין השמות בשתי השפות.

    לא סביר שמוצא הפא אמב טומקאט בכל מקום אחר בתוך ספרד, מאחר והוא לא מאוד נפוץ מחוץ לקטלוניה, שם תמצא אותו בתור בסיס לכל סנדוויץ' שהוא וגם לרוב הפינצ'וס בסגנון קטלני, הטאפאס שבאים על לחם (הפינצ'וס בסגנון באסקי, שהם כנראה המקור, מרוחים בדברים אחרים בדרך כלל). בשאר אזורי ספרד, את הסנדוויץ' יתנו לך יבש או מקסימום עם קצת שמן, תפל ומשמים למדי, אבל לפחות הנקניק/גבינה בפנים טובים ביותר.

    לגבי אם זה הגיע לקטלוניה מצפת או להיפך, אין לי שמץ. אני מהמרת שהקטלנים יגנו בחירוף נפש על זכויות היוצרים, כי גם הפא אמב טומאקט הוא חלק מההגדרה העצמית שלהם.

  4. תודה ד"ר על התיקונים. מתי רואים אותך בשכונה?

  5. מאת CrazyVet‏:

    שבוע הבא, בתקווה, אם בקרב מול החום הדלדול במזווה יגבר :)

כתיבת תגובה