חדש בבלוג

חומוס עכרמאווי

פשטות, מתכון שנשמר בקפדנות והרבה שמן זית משובח – אלו, ככל הנראה, עיקרי הסוד של עיכרמאווי. החומוסייה הוותיקה מול שער שכם, שרבים מאמינים שהיא הטובה ביותר בירושלים.

חומוס עיכרמאווי
כתובת: הנביאים 2 ירושלים
טלפון: 02-6261658
שעות פתיחה: א-ו' 7-12:00

חומוס משובח

בשנים האחרונות זוכים מוסדות החומוס של העיר העתיקה בירושלים לעדנה מחודשת. רבבות על רבבות של צליינים רעבים וחומוסאים סקרנים מרחבי הארץ והעולם, נוחתים בכל שנה על מפתנם של לינא ואבו שוקרי (הירושלמים יתקנו: אבו שוכרי). קצת פחות מזה, במספר הדו-ספרתי של מקומות נוספים, ידועים פחות, שבאחדים מהם נשבעים יודעי חן.

חומוס פול אצל עכרמאווי

מבט מקרוב על מנת חומוס פול אצל עכרמאווי. שמן הזית, כמו שאפשר לראות, נמזג בנדיבות.

אם אתם יודעים מה טוב לכם, ואינכם ירושלמים מבטן, כדאי לכם להצטייד בירושלמי שמאלני – כן, פשוט כך. מדובר הלא באנשים שחווים את ה"סכסוך" באופן אישי ביותר, עשרות פעמים בשנה, כשעליהם לבחון זה מול זה את החלופות ולשקלל סיכונים אובייקטיביים הקשורים ל"מצב".

כי יש להודות – עם כל האהבה והתשוקה למחוזות החומוס הנדירים האלה – לא בכל התקופות היה נעים לישראלים להסתובב בעיר העתיקה של ירושלים ולדבר עברית. מכל מקום, מי שהסתובב מספיק ובתקופות שונות, והעיז להתרחק מהידוע והמוכר, יוכל לקחת אתכם למקומות מופלאים שבהם תאכלו חומוס, פול ומסבחה שיגרמו לכם להבין לרגע את סינדרום ירושלים.

בקיצור: כשבאים לאכול חומוס בירושלים, כדאי לא להסתפק בהנחיות מדויקות אלא להתלוות למישהו שמכיר את המקום, ולהציע שייקח אתכם לחומוסיה שהוא מעדיף. בחלק מהמקרים, לפחות, זו תהיה עיכרמאווי.

פיסת היסטוריה מול שער שכם

בכל נקודת זמן יש בירושלים לפחות שניים-שלושה מקומות שמכנים את עצמם בשם הזה – עיכרמאווי, אכרמאווי, או מה שלא יהיה. ממילא השלטים לא בעברית.

"המקורי", המקום הראשון שנשא את השם למיטב ידיעתנו, נמצא ברחוב הנביאים 2, מול שער שכם, ונראה כל דבר מלבד מה שהוא: מוסד אוכל מפואר עם סיפור בלתי רגיל.

בעל-הבית, מוחמד, יליד שנות ה-60' על-פי מראהו, מספר שכשהמקום קם בשנת 1952 הוא לא היה חומוסייה אלא מסעדה לכל דבר. החומוס היה רק מנה אחת בתפריט. את המתכון, הביא איתו אחד העובדים, סורי במוצאו.

במלחמת ששת הימים השתנה הכל. הגיאוגרפיה של האזור, תנועת האנשים, הכלכלה. בעכרמאווי עברו להכין חומוס, פול ומסבחה, לעשרת-אלפי הפועלים שחלפו על-פניהם כל בוקר בדרך לעבודה בישראל.

במשך שנים המקום פנה לקליינטורה מקומית ופעל בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות. עם הזמן, האריכו את שעות הפעילות וגלשו לתוך הצהריים, אבל החומוס עצמו לא השתנה.

בדיוק בטעם הנכון

מוחמד לא אומר שום דבר רע על המתחרים, שחלקם לפחות גם בני משפחה, אבל הוא חוזר ומדגיש את דבקותו בשלושה דברים: במתכון שלמד מאביו, בשימוש במיץ לימון (ולא, חס וחלילה, במלח לימון) ובשמן הזית המעולה שנשפך על המנות בנדיבות.

מה עשית בימים בהם הלימונים עלו 30 שקלים לק"ג, אני שואל. בימים ההם, הוא משיב, המקום היה סגור. וזה לא עניין של בריאות או מסורת אלא של טעם. עם מלח לימון פשוט אי אפשר להגיע לטעם הנכון.

לחמצמצות האופיינית, העדינה בהשוואה לכמה חומוסיות אחרות בסביבה, מצטרף מרקם אוורירי של חומוס שנכתש בעלי (אפילו בלינא כבר משתמשים במיקסר). מנה לא גדולה, אבל טעימה ומשביעה ומתובלת נכון. היא מגיעה עם פיתות דקות, חמוצים פרוסים, רוטב פלפלים עם חריפות קלה, פלפלים ירוקים ופלחי בצל. הכל טרי, פשוט, נקי וטעים. משביע וקל ונמכר במחיר מגוחך, כמו חומוס שנוצר בשביל פועלים.

גם כדורי הפלאפל הקטנים והפריכים, שנחטפים כמעט מעצמם בין רגע, לא מקלקלים את תחושת הקלילות המפתיעה שבה אתה קם מהשולחן.

המסבחה של עיכרמאווי – יפהפיה אמיתית, כפי שתוכלו לראות בתמונות – לעיתים קרובות מוזכרת בנשימה אחת עם אלו של אבו חסן, חליל ולינא. היא לא דומה לאף אחת מהן, ומצדיקה כשלעצמה ביקור מיוחד ואולי גם פוסט נוסף.

28 תגובות על חומוס עכרמאווי

  1. Abbu Rani Fan Club Band
    9 ביוני 2011 ב-01:13 //

    יש אומרים שעכרמאווי מקורו בעין כרם – ושהחומוסייה עברה לקרבת העיר העתיקה לאחר גירוש הכפר והפיכתו לשכונה מפונפנת. בשנים האחרונות עכרמאווי התחיל להישאר פתוח עד שעות אחר הצהריים המוקדמות, ולפני כשנה אפילו החליט לפתוח בשבת. העובדה שבמשך שנים המקום היה סגור ביום שבו מציפים היהודים את העיר העתיקה הפכה אותו לסוג של סוד קטן.

    לפני כחמש שנים החבר'ה פתחו סניף ברחוב שלומציון, אם כי כמעט בכל הפעמים שבאתי לשם הוא היה ריק. כשהם התחילו להציע גם מנות שאינן חומוס הבנו שהמקום לקראת סגירה, ואכן כך קרה. בכל מקרה, אם לזה התכוונת כשכתבת שהיו כמה מקומות שקראו לעצמם בשם זה – ובכן, לא מדובר בזיוף כי אם בסניף. פחות טוב מהמקורי, אבל מאותה שושלת.

  2. משמעות השם "עיכרמאווי" היא "מעין כרם", והמשפחה אכן משם.

    מלבד ברחוב שלומציון, היה (ואולי עדיין קיים) עיכרמאווי נוסף באבן חלדון.

  3. מזל שחיכיתי קצת עם התגובה."התאכזבתי" לגלות שצילום התקריב לא מראה דבר על המנה.לפתע הקלקתי על התמונה וגיליתי את הגלרייה המופלאה של הצילומים.אכן מראות נפלאים עם צילומים מרגשים…..לגבי החומוס.האם הוא באמת מיוחד עם מס ערך מוסף, או שהוא פשוט טוב ושגרתי כמו במספר חומוסיות?

  4. הללויה… 🙂
    כאמור, לדעתי זה אחד המקומות האחרונים שמשתמשים בעלי ומכתש והחומוס גם אוורירי מאד וגם קל. לטעמי, מדובר גם באחד מהחומוסים הירושלמיים הכי טעימים.

  5. דני דין הירושלמי
    9 ביוני 2011 ב-16:06 //

    עכרמאווי היא ללא ספק חומוסיית הבית שלי. החומוס שלו טעים, טרי ומדויק, והחומוסיה תמיד עמוסה גם במקומיים, גם בישראלים וגם בתיירים. אני נאלץ לחלוק על "אבו שוקרי המקורי" ולומר שאין המדובר באחד החומוסים הירושלמים הכי טעימים, אלא בחומוס הירושלמי הכי טעים, חד וחלק.

    ואם כבודו חולק עלי, יואיל נא ויגיד איזה חומוס משתווה לחומוס של עכראמאווי, כי אני טרם מצאתי כזה.

    בברכה,

    החומוסופיל הירושלמי.

  6. יש עכרמאווי נוסף בבית-חנינא, ברחוב הראשי, אבל לא משהו שמתקרב לרמה של המקור מול שער שכם.

  7. מצטרפת לחומוסופיל הירושלמי, ואני אף מעזה לומר – בתור ירושלמית לחמש שנים, שגרה עכשיו בתל אביב – שזה החומוס הכי טעים שאכלתי. נקודה. כנראה שזה המרקם, כי לדעתי הוא לוקח את אבו חסן ביפו עם ידיים קשורות מאחורי הגב.

  8. Abbu Rani Fan Club Band
    9 ביוני 2011 ב-23:33 //

    לא מכיר עכרמאווי באבן חלדון ובית חנינא. השכלתי

  9. ככה זה, כל יום לומדים דברים חדשים בבלוג החומוס.

  10. דני דין – אם "כבודו" זה אני, אז אני מודה שאני לא מצליח לחשוב על חומוס ירושלמי שעולה על עיכרמאווי. מצד שני, אין לי שום יומרות להיות מומחה לחומוס ירושלמי. יש בירושלים עוד הרבה חומוסיות בהן עדיין לא אכלתי, לדאבוני. לעומתי, איתי, שכתב כאן על כמה חומוסיות ירושלמיות, בוודאי יוכל להעלות שם או שניים. וכמובן – זה גם עניין של טעם.

  11. דני דין הירושלמי
    11 ביוני 2011 ב-09:36 //

    אבו שוקרי המקורי, אם איתי הוא המומחה לחומוס בירושלים, אשמח לשמוע מה דעתו. האם באמת עכראמאווי הוא הטוב ביותר, או שיש אחרים שמשתווים אליו.

    אני פשוט עוסק בעבודת מחקר – אם יש חומוסיה שאמורה להיות טובה, הרי שעלי לחקור אותה בעצמי 🙂

    רק כדי לוודא שאכן עכראמאווי ראוי לכתר החומוס הטוב בירושלים, כמובן 😉

    בתודה ובברכה,

    החומוסופיל הירושלמי

  12. Abbu Rani Fan Club Band
    13 ביוני 2011 ב-17:33 //

    דני דין – אני אעשה לך קצת סדר. מבין החומוסיות היהודיות, אין אחת שמשתווה לעכרמאווי. לא פינתי, לא טעמי ולא בטיח. הללו מייצרות חומוס שבהחלט ניתן לומר שהוא ברמה פחותה מזו שבעכרמאווי.

    לגבי החומוסים השכנים במזרח העיר ובעיר העתיקה – כאן העניין מתחיל להיות יותר עדין. קצת קשה וכואב להשתמש כאן במונחים של "טוב יותר" או "גרוע יותר". החומוסים פשוט שונים זה מזה. מה שכן אפשר לעשות הוא להכיר את כולם (או רובם), ואז לבדוק, סובייקטיבית, לאן הבטן לוקחת אותך בפעמים שבהן אתה מזדמן לאזור.

    אם אני מנסה לסכם את הפעמים שיצאתי לצוד חומוס באזור (נאמר, פעם בשבוע-שבועיים במשך קרוב לעשור) אני יכול לראות יתרון ברור ללינא. אחר כך – לאבו שוקרי הסמוך ולזה שלמטה ("הגדול"). עכרמאווי מגיע למקום הרביעי והמכובד – אבל זה גם קשור לעובדה שהוא מחוץ לחומות, ועל כן נוח לפקוד אותו גם כשאין זמן להסתובב. עוד חומוסים משובחים בעתיקה: אבו-טאהר, נזמי ("הציפור"), אבו חסן אל בגדדי ("הכוך"). מחוץ לחומות יש את אבו-עלי התת קרקעי, משהו הארדקור. בשאר השכונות הערביות יש מוסדות ראויים נוספים, אבל להגיע לשם זה כבר כאב ראש (לא מהבחינה הביטחונית – פשוט קשה להתמצא בהן)

  13. דני דין הירושלמי
    13 ביוני 2011 ב-17:52 //

    Abbu Rani Fan Club:
    לתת ללינא את הבכורה על פני עכראמאווי? לא לדעתי, אני אוהב יותר את החומוס של עכראמאווי. כנראה שכן מדובר על עניין של טעם בשורה התחתונה. בוודאי שאי אפשר להשוות לחומוסים במערב העיר, שהם נחותים בצורה משמעותית בטעם. את חומוס פינתי אני מנגב מאז הילדות, ועם כל הכבוד לנוסטלגיה, במזרח העיר זה הרבה יותר טעים 😛

    חוץ מזה, בתור ירושלמי שמסתובב עם רכב, זה כאב ראש רציני להגיע לעתיקה, צריך למצוא חניה (בעייתי) ואחר כך גם ללכת לא מעט ברגל, ופעמים רבות פשוט אין זמן ו/או חשק. הנגישות של עכראמאווי אכן משחקת לטובתו, אבל בשורה התחתונה ניסיתי את מרבית החומוסיות שציינת, כולל אבו-עלי ברח' צלאח-א-דין, ועדיין אני סבור שעכראמאווי טעים יותר.

    יש אולי חומוסייה אחת או שתיים מאלה שציינת שלא ניסיתי, אדגום אותן בהזדמנות 🙂

  14. מודרניסט
    25 ביוני 2011 ב-12:54 //

    גם לטעמי עיכרמאווי עושה את החומוס הכי טעים בירושלים, כלומר הכי טעים בארץ, כי חומוס ירושלמי אוכל, לועס ויורק את החומוס של השפלה או של הגליל – עוד מהימים הרחוקים בהם היתה נסגרת החומוסיה ב11-12 בצהריים, ושיא פעילותה היה באיזור השעה שש בבוקר.

    למרבה הצער הפיתות לא תמיד מושלמות, כך שאם לוקחים מהם חומוס (וכדאי לקחת מהם חומוס, ופלאפל), מומלץ לקנות פיתות מהמאפיה שנמצאת כמאה מטר במעלה הרחוב לכיוון מוסררה. ככל הידוע לי החומוסיות האחרות באותו שם אינן סניפים, אך ברובן אכן מנוהלות בידי בני משפחה – וכן, מקור המשפחה בעין כרם, שם התגוררו עד 48 – אבל הטעם שונה.

    ולאבו שוקי המקורי – ראב ראבאכ, בטח לא אמרת ברצינות שמירושלמים שמאלנים דוקא תלמד איפה לאכול אצל הערבים… למה, מאיפה אלה מבינים מהחיים שלהם באוכל, או בערבים, או באוכל ערבי, או בכלל? אם נחרוג לרגע מהחומוס, קיבה ממולאת בבית חנינא כבר אכלת? ומה עם ראש כבש בבישול ארוך (וחומוס מצויין!) במסעדה שמאחורי הבית קפה של המוסלמים הדתיים ליד המסגד בתחת של התחנה המרכזית בסולטן סולימאן? תיכף תבקש משמאלנים להדריך אותך גם במחנה יהודה (: חליק.

  15. ואם נחזור לעיר העתיקה ולסמטאות הרובע המוסלמי, איך, בכל הבלוג הזה, לא נכתב דבר על אבו אחמד?
    מקום קטן אך גדול, פשוט וצנוע, כמו בעליו המשופם הלובש חולצה לבנה של רוקח ורוקח את אחד החומוסים הטובים בעיר.
    מנה חומוס, ירקות חתוכים, צ'יפס, פלאפל, פיתות ושתייה בלא יותר מ 20-22 ש"ח.
    רח' הגיא פינת עלא א-דין (או מן העבר השני: פינת 'מעלות המדרשה').

  16. כיף לקרוא, אבו שוקי וחברים.
    לגבי עכרמאווי, הוא גם הפייבוריט שלי. בנוסף, בתור ירושלמי, זו החומוסייה שאני הכי נהנה גם לבקר בה.
    בניגוד ללינא, בעכרמאווי אתה מרגיש רצוי והצוות מאד נחמד ומסביר פנים. כמובן, יש גם את יתרון הנגישות.
    מבחינת בלוטות הטעם, בשבילי המנה של עכרמאווי זו מנה מנצחת. שמן הזית הוא מס' אחד בארץ (לדעתי מבית ג'אלה). לינא עולה עליו רק במרקם החומוס והגרגירים הזהובים והעדינים.

    שאלה חשובה לאבו רני או כל מי שיודע:
    במקום עבודתי הקודם היו הרבה עובדים ממזרח העיר. כולם, ללא יוצא מןהכלל, ציינו את אבו חסן הירושלמי כפייבוריט שלהם. פעם אחת הביאו לי לעבודה ובאמת היה טעים מאד, אך זה לא אותו דבר כמו אם הייתי יושב במקום עצמו עם מנה טרייה וחמה.
    האם האבו חסן הנ"ל הוא זה שמתחת לאבו עלי? אני כמעט בטוח שכן, אבל לא סגור.
    איפה יש עוד אבו חסן?

    עניין נוסף, מישהו אכל אצל באשיר באבו חנינא?
    יובל הימן מזמן ירושלים כתב בזמנו שזה החומוס הכי טעים שאכל במזרח העיר ובכלל.

  17. אגב, יתרון נוסף אצל עכרמאווי זו היציבות- תמיד אותה מנה טעימה.
    בניגוד ללינא וניזמי המצוינים, אך יש בהם גם נפילות.

  18. בעל הפזם
    3 ביולי 2011 ב-00:49 //

    שעות הפתיחה מדוייקות ?

  19. הלכתי עם זוגתי וברצוני לציין בחיוב את החומוס המעולה, השרות המהיר, הכיבוד הנדיב.
    אפילו יש חניון קטן ממול ,במחירים סבירים, לעולים לרגל.

  20. אחרי שבע שניםבירושלים, עדיין לא מצאתי חומוס שמתעלה על עכרמאווי. אחד הדברים היחידים ששווה לקום בשבילם מוקדם בבוקר (בתקופה האחרונה כבר לא חייבים) וללכת ברגל את כל רחוב הנביאים. בעיני הוא יותר טוב מלינא, מאבו-טאהר ומאבו-שוקרי (שכולם חומוסים מצוינים שכבודם במקומם מונח), ובטח יותר טוב מהחומוסיות היהודיות (את פינתי וטעמי אני ממש לא סובלת, אם כבר יהודים, חומוס בן סירא לוקח, ואפילו בין עזה לברלין עדיף משתי הראשונות). קשה לי לומר אם זה החומוס הטוב בארץ או לא, כי עברו הרבה שנים מאז הביקור האחרון בחומוסיית ילדותי (סעיד בעכו), כך שאני לא יודעת אם היא באמת היתה כל כך טובה או שזו רק הנוסטלגיה.

  21. גרה ברחביה
    26 באוגוסט 2011 ב-16:11 //

    לטובת מי שחפץ בחומוס הנפלא של עכרמאווי אך מתעצל להגיע לשער שכם – ניתן למצוא אותו גם באוגנדה [רח' אריסטובולס – ליד כיכר ציון, למי שלא מכיר] לצד ירקות חתוכים, פיתות ובירה ומבחר של פנזינים. המקום רק נפתח ב-12 בצהריים, כך שגם אם תגיעו בסביבות 4-5 יש סיכוי שעוד ישאר חומוס.

  22. איך זה שאף אחד לא ציין עד עכשיו שבימי חול אפשר לאכול עכרמאווי גם באוגנדה? ודרך אגב ההערה על הפיתות נכונה, וזה הדבר היחיד שלפעמים מבאס, בין אם יושבים שם או באוגנדה.

  23. המסבחה מדהימה, גורם לך לרצות לעבור לירושלים רק כדי שתוכל לאכול שם מדי יום.

  24. חומסופיל פולני
    9 ביולי 2013 ב-22:50 //

    8 שנים בירושלים, וטעמתי את כל החומוסיות המפורסמות (וגם הפחות) בתל אביב, ירושלים ואיזור השרון. עכרמאווי הכי טעים והכי פחות מסחרי. תענוג. ממליץ לכל אחד עם חך אקסלוסיבי לחומוס.

  25. עוקב אחרי הבלוג, והייתי חייב להגיב…
    לפני שבועיים בטיול בעיר העתיקה, עם פיסת נייר קטנה, הגעתי ל עכרוואואייאי….
    אם הוא טוען שמה שיש שם זה לימון טרי, זה שקר אחד גדול.
    זה מלח לימון מהסוג הכי זול שיש בשוק, והוא שם אותו בצורה קיצונית!
    זה לא רק חמצמץ, זה מלוח(ממלח הלימון) שמורגש בצורה סופר קיצונית!

    ממש התבאסנו מהחומוס שלהם,
    אולי מישהו מירושלים יכול להמליץ על חומוסיה איכותית, שלא שמים בה מלח לימון
    חומוס "מתקתק" יותר .

  26. אלברט בתוך החומות
    30 בנובמבר 2013 ב-18:50 //

    תשובות ליונתן:
    (1)אכן מעל אבו עלי זה אבו חסן.
    (2) יש גם אבו חסן אל בגדאדי (מסעדת סולטאני). הוא יושב ברח' (או שכונה) – באב חוטה. לא כדאי להגיע לשם ללא ידיעה מדוייקת וברורה על דרך ההגעה לשם. נכנסים דרך שער הפרחים, עוברים את אבו שנאב (אנקל מוסטאש – הדוד המשופם שהוא חומוסייה, אבל שלל יצירותיו בפלאפל יצא למרחוק, וכעת הוא מזוהה יותר עם הפלאפל בצורת לב/חצי סהר/כוכב ופלאפל ממולא…), פונים שמאלה, ומתחילים לרדת מטה במורד הרחובות. דרך רח' אנטוניה, כשמימיננו בית ספר קאדאסיה, ממשיכים לרדת מטה וקרוב לדרך שער האריות תופיע החומוסייה. יש בה כלוב עם תוכי/ם ירוק/ים. כדאי לבקש סלט ירקות. הוא קוצץ אותו כל כך דק…
    (3) חומוס באשיר בבית חנינא נסגר. ואכן חומוס מהמעלה הראשונה היה שם.
    בהמשך הרחוב, דרך שועפאת, לכיוון נווה יעקב, קרוב למעגל התנועה, בבניין קשתות,
    יש חומוס עיכראמאווי. טעים מאוד ודומה מאוד בטעמו לעיכראמאווי בשער שכם.
    היום אכלתי שם. 15 ש"ח למנת חומוס, בצל, חמוצים, זיתים, זחוג ו3 כדורי פלאפל.

  27. מרד החומוס במשקל
    11 ביוני 2015 ב-16:18 //

    מישהו יודע ניתן לקחת הביתה לפי משקל?

  28. מרד – כן, בתנאי שבאים מוקדם ויש להם מספיק חומוס.

השאר תגובה