חדש בבלוג

היום שבו הקוטג' החליף את הטחינה

כל תזונאית מתחילה שמופיעה בתוכניות בוקר תדע לומר לכם שמוצרי החלב הם מרכיב חיוני בתפריט, שאי אפשר לוותר עליו. כל חומוסאי מתחיל יודע שזה לא נכון. מ-ה-פ-כ-ה.

מילא אם היינו משלמים רק על מוצרי חלב איכותיים ובריאים. מילא אם היינו צורכים אותם בצורה מאוזנת ובמינון סביר. מה שקורה בפועל, הוא שהישראלים התרגלו לאכול הרבה יותר מוצרי חלב ממה שהם צריכים, והמחירים בסופר כה גבוהים, עד שעדיף כבר לשלם על הדבר האמיתי. שמעו סיפור.

1
פעם, לפני ש"טבעונות" הפכה למילה העברית ל-Veganism (המנעות מוחלטת מאכילת מזונות שמקורם מהחי), הייתה לה משמעות אחרת.

"טבעונים" היו אנשים ששינו את התפריט שלהם כך שלא יכלול מוצרים מעובדים ותוספי מזון סינתטיים. הם קנו את רוב מזונם בשוק או ב"חנויות טבע", לא אכלו מחוץ לבית, וכן – הם היו בריאים יותר.

עבדכם הנאמן, שגדל בבית שבו ספריו של קרל גוגנהיים עיטרו את המדפים לצד ספרי הגות אחרים, זכה להשתתף גם בניסוי הזה. הוא מצא את עצמו בגיל רך יחסית ניזון מלחם חי, ירקות מאודים, שוקולד חרובים וכיוצא באלה מזונות תפלים להפליא.

העינוי נמשך כמה שנים, בהן נמנענו בין השאר מאכילת בשר, וצרכנו חלב וביצים רק אם היו טריים מאד וממקור "בטוח". זו הייתה, פחות או יותר, גירסת שנות השמונים של המוצרים האורגניים בני ימינו. חוץ מזה שהכל היה הרבה פחות טעים.

2
אחד מתוצרי הלוואי של התקופה ההיא בחיי, הוא שאני יודע מהו טעמו של חלב טרי. בדיוק בגלל זה, אני חושב – גם שנים אחרי שהרמנו ידיים וחזרנו לאכול מה שכולם אוכלים – אף פעם לא שתו בבית הוריי חלב כשלעצמו. "חלב" היה משהו שמוסיפים לקפה, וגם זה לא בהכרח.

כי ידענו את האמת: את ה"חלב" שמוכרים לנו לא תזהה הפרה שמעטיניה יצא אם תפגוש בו שוב. וזה עוד לפני פרשת הסיליקון בחלב, שבעקבותיה החלטתי שאם כבר לקנות חלב – אז לפחות לא מתנובה, עיקרון עליו שמרתי די בדבקות במשך השנים.

גם מוצרי חלב אחרים אני אוכל פחות ופחות עם הזמן. קודם כל, כי הגעתי למסקנה שהסינים צודקים: זה לא כל-כך בריא, בטח לא כשזה בהגזמה. ואם כבר קונים יוגורט, חמאה או גבינה בולגרית אז עדיף שיהיו מאיכות טובה – זה יקר, אבל כבר לא הרבה יותר יקר ממוצרי המדף הסינתטיים של תנובה ומתחרותיה הגדולות.

לי יש גם את המזל, לגור בסמיכות לשוק לוינסקי בתל-אביב, שיש בו באמת הכל וגם במחירים סבירים (אם יודעים איפה לקנות).

בקיצור: אפשר להסתדר בלי תנובה, וגם משטראוס וטרה לא חייבים לקנות יותר מדי דברים. אבל יותר מזה: אפשר להסתדר עם הרבה פחות חלב ומוצרי חלב בכלל. וזה הדבר שחשוב באמת להבין.

3
הרעיון לפיו מוצרי חלב הם חלק מרכזי והכרחי בתפריט הגיע אלינו, כמו שאפשר לנחש, מאירופה. נדמה לי שהתרבות האמריקנית היא זו שיצרה את הנוסחה הבעייתית יותר "חלב=בריאות". כלומר, כל המרבה הרי זה משובח.

אז קודם כל, כמו שאמר האוראקל מדלפי – אין דבר שהוא מעבר למידה. אפשר להתווכח אם אכילה של מעט מוצרי חלב היא בריאה או לא, אבל קשה כבר להתווכח עם הטענה שצריכה מופרזת של מוצרי חלב היא לא דבר בריא, ממגוון סיבות.

לגבי עצם הנחיצות של מוצרי החלב בתפריט. ובכן, טחינה וירקות (בעיקר ירוקים) הם מקור לא פחות טוב לסידן ולרוב הויטמינים והמינרלים שבחלב.

למעשה, מנת "קומפלט" (חומוס-פול-ביצה) שמתובלת בשמן זית איכותי, ולצדה סלט ירקות טוב וחת'כה פיתה, כבר כוללים את רוב מה שהגוף שלכם צריך. כנ"ל מנת פלאפל, בעיקר אם אתם אוכלים במקום שבו הכל נקי וטרי.

4
התפריט הארץ-ישראלי ההיסטורי, מין ווריאציה על הדיאטה הים-תיכונית, כלל כמובן מגוון גדול של מאכלי קטניות וירקות, בשר ודגים, בתבשילים, מאפים, סלטים וכו'. הוא כלל תמיד גם מוצרי חלב, אבל פעם זה לא היה במשקל גדול כל-כך כמו בשנים האחרונות.

בבית בו גדל אבי, שנולד בשנות השלושים בצפת, הממרח על השולחן לא היה גבינת 9% ולא קוטג'. זו הייתה טחינה. אני גאה לשמור על המסורת הזו, ונדמה לי שזה אחד מהדברים שבזכותם יש לי עמוד שדרה.

אז לדעתי כל חומוסאי עם מודעות חברתית, צרכנית ותזונתית, יכול בהחלט להרשות לעצמו לא רק לא לקנות תנובה אלא לקנות פחות מוצרי חלב בכלל. יש תחליפים טובים ומשתלמים – בכל המובנים.

9 תגובות על היום שבו הקוטג' החליף את הטחינה

  1. כמעט קילו של טחינת קרוואן עולה 24 ש"ח – פחות או יותר כפול מגבינה לבנה.
    מצד שני, כמות הטחינה שיוצאת מחבילה כזו גדולה בהרבה (הרבה מאד, צריך לחשב פעם) מגבינה לבנה.
    אני אוהב גבינה לבנה. מאד אוהב.
    אבל יש משהו בטיעון שלך.

  2. יפה שאתה מבדיל בין חלב טוב לחלב פחות טוב, אבל משום מה לא עושה אותה אבחנה בין חומוס טוב שהכנת בבית לחומוס מקופסא של שטראוס. הרי גם מי שאכל חומוס שהכין בבית לא יבין מה הקשר בינו לבין חומוס מהמקרר בסופר.

    לגבי מה שאמרו הסינים, אם הם אמרו את זה: יש עמים שרגישים ללקטוז. במזרח ובצפון אפריקה, ובכל מקום שבו השמש מצויה בשפע – אין יתרון בצריכת חלב ולכן האבולוציה לא יצרה עמידות ללקטוז. לכל אוכלוסיה יש את המאפיינים שלה בהתאם להיסטוריה הקולינרית ולאקלים. המונגולים צורכים חלב סוסים לתיאבון. הבלקנים צורכים חלב בכמויות גדולות (ומאריכים ימים, מי מביניהם ששורד את גיל 5). בלי חלב בסקנדינביה אפשר לסגור את הבאסטה. ושבטים של נוודים היו צריכים להתרגל לחלב כי זו דרך טובה להעביר אנרגיה מרוכזת (גבינה מיובשת בסגנון לבנה בדואית). לגבי עצמי, אני אוהב מוצרי חלב, נהנה מהם, הם לא גורמים לי לשום תופעת לוואי ואני מרגיש מלא עיזוז אחרי גביע שמנת. לפעמים אני מערבב את סלט הירקות שלי בגבינה לבנה, ולפעמים בטחינה גולמית.

    בשנות ה-30 הממרח לא היה קוטג', אולי בין היתר משום שקוטג' הוא לא משהו שאפשר לתחזק בלי מקרר. כמו שאמרתי, זה גם עניין של תנאי חיים ואקלים. זה שיצרנים מסויימים מוכרים משהו שהוא לא חלב תחת הכותרת של "חלב" זה לא סיבה להפסיק לצרוך "חלב", זה לכל היותר סיבה להחמיר את הדרישות הצרכניות. גם החומוס בקופסא הוא לא בדיוק חומוס, אז בגלל זה אני צריך להסיק משהו על הגרגיר הזה?

    טחינה זה בריא, טעים וחשוב, וגם חלב. ואם כל הטבעונות הזו היתה כזה כיף חיים כמו שאתה מתאר, למה המשפחה שלך נטשה אותה?

  3. אכן חלב בא רע – בגדול.
    גם התזונאים של הארוורד הורידו את ההמלצה לשתות חלב עם הארוחה וממליצים לשתות מים. הנה כתבה מענינת :
    http://theinformedvegan.com/post/10316625181/harvard-food-plate-removes-milk-for-water

  4. אם מותר לי לצטט את עצמי, אז הנה מאמר שלי (אחד מני רבים באותו נושא) משנת 2008:
    http://www.drbarak.com/2008/%d7%95%d7%9e%d7%94-%d7%99%d7%94%d7%99%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%93%d7%9f

  5. אורי יורמן
    6 באוקטובר 2011 ב-12:24 //

    מילים כדורבנות
    חלב מזיק לנו, תנובה מזיקה לכלכלה דרך דריסת כל מה שקטן ממנה (שזה בערך כולנו),
    וטחינה גולמית מכילה את רוב אבות המזון. אם תוסיפו גם ירקות ואת שאר מנת הסביח, אתם מסודרים.

  6. שמוליק – לא אמרתי שטבעונות היא כיף חיים אלא שהיא בריאה יותר. נדמה לי שאנחנו יכולים להסכים שמוצרי חלב – בניגוד לפרסומות – לא בריאים לכולם שזה בעצם המסר העיקרי פה.

  7. ראשית, השרה לי לשבח אותך על הפוסט הנפלא.

    שנית, ווידוי אישי: במשך שנים הייתי מכורה למוצרי החלב הישראליים כל כך, קוטג' וגבינה לבנה (ומלבד זאת גם לקפה עם חלב). לפני שלוש שנים בערך התחוור לי שאני רגישה ללקטוז, כמו רבים מאיתנו (ישנם גם רבים שאינם מודעים לרגישותם או מכחישים אותה). תחילה הכחשתי את העובדה המצערת ואט-אט ובהדרגה, בד בבד עם החשיפה לנפלאות הטחינה והחומוס (ותודה רבה לבן-זוגי ינון על שחשף אותי אליהם), התחלתי להפחית בצריכת מוצרי החלב שאינם בריאים לי. ארוחת הערב המסורתית שלי, אותה אני מקפידה להכין מדי יום ביומו, היתה מורכבת תמיד מסלט ירקות, ביצה, לחם וקוטג'. הטחינה שהצטרפה לארוחה שדרגה אותה פלאים, ובחודשים האחרונים אף דחקה ממנה כליל את הקוטג': אותו מוצר שעורר את הסערה הגדולה, על אף שאינו "בסיסי כל כך" כפי שטענו יוזמי החרם. במקרה שלי הטחינה החליפה את הקוטג', וטוב שכך. אם כבר הטחינה, ולא הקוטג', צריכה לזכות לתואר "מוצר בסיסי", שכן מעבר להיותה מזוהה עם המאכלים הישראליים, היא בריאה, עשירה בסידן ובווטימנים, טעימה כל כך וגם טובה ונחמדה למערכות העיכול הרגישות שלנו. מי ייתן והטחינה תהרוג את הקוטג' הכוכב!

  8. יופי של פוסט!
    אני כבר 1/2 שנה טבעוני. בדיוק מהסיבות שאתה מפרט. מוצרי חלב הורדתי לגמרי. אוכל 80% ירקות
    ופירות טריים, ו 20% אוכל מבושל (שאני מכין ) ולחמים מדגן מלא.
    התחלתי את המסע לטבעונות בגלל בעיות "פרוקטולוגיות" שסבלתי מהן. בינתיים הן נעלמו.
    שאפו על מה שכתבת!

  9. צודק, אבל כבר התמכרתי

השאר תגובה