חדש בבלוג

האיש שהמציא את המסבחה?

כתבת הארץ חושפת: המסבחה הומצאה על-ידי מישל אבו תבית מלוד, שגם העניק לה את שמה. סיפור אמיתי או מיתוס אורבני חדש? מה שבטוח: אחלה סיפור.

מישל אבו טבית, הבעלים והמייסד של מסעדת אבו מישל מלוד, הוא האיש שהמציא את המסבחה והעניק לה את שמה. כך לפחות הוא סיפר לדפנה ארד ("מסבחה של גנרלים", מוסף גלריה של הארץ).

מסבחה. המצאה של מישל?

מסבחה. המצאה של מישל?

לדברי אבו תבית, הוא קרא למאכל שהמציא על שם המִסְבַּחָה (مسبحة), כי הגרגרים השטופים שמן זית הזכירו לו את שרשרת התפילה המוסלמית.

כל זה, ועוד כמה אירועים ציוריים התרחש בשנת 1956 כשהיה בן 14.

סיפור אמיתי? אולי. אולי לא. מצד אחד, מה זה משנה פיקשן או ריאליטי, העיקר שהסיפור טוב. ומצד שני, אם במקרה יתברר שזה נכון, אז ראבק – חייבים לדאוג שהאיש יקבל פרס נובל לכימיה או משהו.

הסיפור הזה מזכיר לנו קצת את התפוצצות פרשת הסביח, כשנחשף ש"סביח" הוא לא שמו המסורתי של המאכל החצילאי העילאי, אלא שמו הפרטי של בעל הדוכן שקם ב-1961 ברחוב עוזיאל ברמת-גן ומאוחר יותר עבר לפינת נגבה.

מה שהופך את הסיפור של צבי (סביח) חלבי הרמת-גני לקצת יותר משכנע, היא העובדה שאף סבתא עיראקית לא שמעה שלחצילים עם הביצים הקשות שאוכלים בשבת בבוקר קוראים בשם הזה, מה שקצת קשה לומר על המסבחה. חלבי גם לא טוען שהמציא את המאכל אלא ששמו, שהופיע על השלט מעל לדוכן, דבק בו בטעות.

יכול להיות שדבר דומה קרה גם במקרה של אבו תבית. אולי הוא העניק שם חדש למאכל ישן ואולי כמו שהוא עצמו אומר "מה זה מסבחה בכלל, לא סוד צבאי"; אולי עוד אנשים המציאו את המסבחה והמשוואשה – ניסו וניסו כמו כל מי שמכין חומוס, וראו שזה טעים – וזהו רק השם שנדד ברחבי האזור, מחומוס לינא בעיר העתיקה של ירושלים ועד טרטוס שבצפון סוריה.

9 תגובות על האיש שהמציא את המסבחה?

  1. הי שוקי
    אחד הפוסטים המרגשים, אם לא ה…
    אשמח להחליף קישורים

  2. אחלה סיפור,
    ובנושא אחר, אכלתי אתמול בחומוסיה חדשה בכיכר דיזינגוף שנקראת אבו גוש, ונפלתי ההחומוס גרגירים. אלוהי. הם טוענים שזה המתכון של ההוא מבוסתן אבו גוש..לא שמעתי עליו ( הפלאלפל שלהם לא משהו אבל עם חומוס כזה , למי אכפת)
    מישהו מכיר אותו?

  3. מזכיר לי קצת ה"זיווה" מרשת המזללות התימניות נרגילה שנרי אבנרי הקים כאן בשנות השמונים:
    למאכל עצמו – מאפה בצק עלים מאורך ממולא בגבינה – אין קשר למטבח התימני, הוא נראה כהכלאה של בורקאס בלקאני וקניש אשכנזי, והוא נקרא על שם בת זוגו דאז של היזם.

    כיום ניתן למצוא "זיווה" בהרבה מזללות שכונתיות, ואולי רק הקשישים זוכרים מה מקורה.

  4. לפני הכול, מה שבטוח – לאבו מישל יש חומוס מצוין, והוא גם מספר סיפורים טוב. אלו שתי התכונות הכי חשובות אצל כל חומוסאי.

    לצערי, אני לא משוכנע שאפשר לאמת בקלות את הסיפור שלו. לשורש סבּ"ח בערבית לפחות שתי משמעויות: (1) להלל, לשבח; (2) לשחות. בעוד שברור שהמשמעות הראשונה היא שהעניקה את שמה למחרוזת התפילה, "מִסְבַּחָה" (שהרי כל חרוז מסמל אחד עד שלושה מתוך 99 שמותיו של האל; נפוצה במיוחד המחרוזת בת 33 החרוזים), עלינו לשים לב שאת שמו של המאכל הוגים אחרת, מֶ‏סָ‏בָּ‏‏חָ‏ה. יש יסוד סביר להניח (הגם שלא מצאתי לכך תימוכין משכנעים מעבר לכתב עת זניח אליו מפנה הערך האנגלי של המנה בוויקיפדיה) שבמקרה של המאכל, הכוונה היא דווקא למשמעות השנייה – כלומר, גרגרי החומוס "שוחים" בטחינה עסיסית ומכאן נובע שמה של הקומפוזיציה המפוארת.

    אבו מישל מספר בכתבה: "אמרתי לו ‘אבא, הלקוחות מחכים, בוא נגיש להם מנה אחרת שתראה כמו המחרוזת המסורתית, המסבחה – מחרוזת של גרגירי חומוס טריים.'" אני, לפחות, לא מכיר מסעדה שבה קוראים למנה הזאת מִסְבַּחָה, אלא רק מֶ‏סָ‏בָּ‏‏חָ‏ה, וזה מעלה תהיות באשר לנכונות הסיפור כולו.

    חשוב להדגיש, שנית – אין באמור לעיל משום פקפוק באיכות המסבחה של אבו מישל או באבו מישל עצמו. מסבתי, לקוחה קבועה אצלו, שמעתי שהיה פעם אפילו דייל גרמני שבכל פעם שהיה מגיע לארץ היה מבקר אצל אבו מישל (לוד קרובה לשדה התעופה, כזכור), קונה כמות גדולה של קופסאות חומוס ולוקח אותן איתו בקירור חזרה לגרמניה!

  5. אין לי מושג אם הוא הממציא ,אני מכירה את מישל כבר למעלה מ4 עשורים , החומס שלו היה מצויין בשנות ה70 ומאז, בכמה עשורים האחרונים סובחי – השכן בהמשך הרחוב נושף בעורפו עם חומוס הרבה יותר טעים.
    זכרונות ילדות [1965-70]- אבו מישל איש חייכן וכריזמטי, מסעדה מלאה בסועדים, אטרקציה בעיר לוד דה אז – עוד מקום למפגש לנערים ונערות בימים ההם, בהם רק קופולוביץ' בעל הגלידריה היווה תחרות.
    נוסטלגיה

  6. אוף טופיק: אתה חושב שצריך לאכול מסבחה חמה או קרה? א' טוען שרק חמה, ואני טוענת שפושרת. מעניין אותי מה דעתך שוקי (ושאר הקוראים), אולי תשימו קץ לדיון המתמשך בביתנו

  7. עלמה – אולי כדאי שנשאל את אבו תבית… אני באופן אישי אוהב את המסבחה שלי בכל דבר שבין טמפרטורת החדר לבין "חמימה". חמה ממש או קרה ממש נראה לי לא מתאים. בכל אופן, מה זה "צריך"? אולי כדאי כך ואולי א' רוצה אחרת, אבל אף אחד לא צריך לאכול מסבחה בצורה מסוימת כזו או אחרת.

  8. מסבחה, חברים וחברות, צריך לאכול רק חמה. זה הכי טעים והכי טוב. יש שני מקומות שמגישים מסבחה ברמה גבוהה מאד. הראשון זה כמובן עלי קראוון ביפו (אבו חסן), שאין לי מושג מה הוא שם שם, זה פשוט אלוהי. והשני בחליל ברמלה. מנה גדולה וטובה. יש שם גם שיפודים וחומוס טוב.

השאר תגובה