חדש בבלוג

כל הסיבות לא לנגב חומוס

בדוך או בסיבוב? בחייאת, תעזבו את סחבק משטויות – תאכלו את החומוס איך שבא לכם. מבין כל השיטות הקיימות לאכילת חומוס, ממילא ניגוב היא השיטה שהכי מבטיחה שתלכלו את החולצה.

טוב, האמת היא שמעולם לא הבנתי את העיסוק הזה בפעולת הניגוב. אוברייטד בטירוף אם תשאלו אותי. אני לא מדבר אפילו על דילמת ה"בדוך או בסיבוב", שהיא פיקציה פירסומאית מובהקת, אלא עם עצם הרעיון שיש דרך נכונה לניגוב חומוס, או שהניגוב של אנשים אומר עליהם משהו, או שלמישהו אכפת בכלל איך אתם מנגבים. כלומר, תמיד ישנם הנודניקים ההם, שיש להם הערות על איך שאתם אוכלים את החומוס שלכם, אבל מה הם מבינים.

אני אומר: אדרבא, עדיף לנגב פחות. הרי מבין כל השיטות הקיימות לאכילת חומוס, ניגוב היא השיטה שהכי מבטיחה שתלכלו את החולצה. מה גם שקשה לתפוס הרבה חומוס בניגוב – עדיף להעמיס על הפיתה עם מזלג, ולהגיש לפה בשיווי מושלם כשהרוטב החריף נוזל לכם על האצבעות.

לא פחות חשוב: יותר ניגוב = יותר פיתה, והרי פיתה היא החלק היותר המשמין והפחות בריא במנה. זיכרו: המזלג הוא חברכם, השתמשו בו בחכמה. ואגב – מסבחה, במיוחד, נוחה ונעימה לאכילה עם מזלג ובלי פיתה בכלל. או לפחות עם פחות פיתה.

למתקדמים: מומלץ לאכול חלק מהחומוס ישירות עם המזלג. תתאמנו עם מסבחה, תמשיכו למשולשת וחומוס-פול, וסיימו במנת חומוס רגילה.

ונסיים במערכון קלאסי של ארץ נהדרת. שמו כמדומני "המדריך למנגב".

>

9 תגובות על כל הסיבות לא לנגב חומוס

  1. נהדר, לא הכרתי את הכתבה הזו, לא הייתי קורא לה מערכון בכלל 🙂

    אכן, הקטע של "דוך או סיבוב" זה נראה לי המצאה של סלטי צבר או משהו, בתור בדיחה על הויכוחים האינסופיים בין ילדים על איך לאכול קרמבו. אני לא זוכר שהיו אי פעם דיונים על טכניקות חומוס לפני אותה פרסומת דבילית.

  2. טופו ובוהו
    27 בדצמבר 2007 ב-10:45 //

    כמדומני זה לא מארץ נהדרת, זה מסדרת תוכניות שקיציס הפיק לכבוד איזשהו יום עצמאות

  3. טובה סיטה
    27 בדצמבר 2007 ב-15:16 //

    נובמת. ברור שהניגוב הוא המצאה של סמי-יאפים, שכל מה שמעניין אותם הוא הפוזה ואין להם מושג ירוק בטעם.

    בני דודנו ימ"ש עושים שימוש מושכל במזלג ואנו נוהגים כמוהם.

  4. טופו ובוהו – אחלה ניק.
    טובה – למה ימ"ש למה?

  5. טובה סיטה
    27 בדצמבר 2007 ב-18:14 //

    ואללה – זה יוצא לי בלי לחשוב. אל תידג – אחדים מחברי הטובים ביותר הם ערבים (ימ"ש)

  6. שוקי, אל תידג, אחדים מקוראיך הטובים ביותר הם גזענים (ימ"ש)

  7. טורקלטויב מוישה
    28 בדצמבר 2007 ב-10:24 //

    שלום רב לכל החומוסאים.

    מזה חמישים שנה אני חבר בליגת מנגבי החומוס, כמובן בליגה הבחירה, השבוע נחשפתי לליגה מעולם אחר, כנראה שאת החומוסייה הזאת שמרו חברי המועדון בסוד.
    נוסעים לקלנסוואה, ברחוב הראשי בסמוך לבנק הפועלים מוצאים חניה ושואלים בשקט איפה החומוסיה של עפיף את פניכם יקבל עפיפי בחיוך ובכבוד רב יפנה אותכם לשולחן נקי ומרווח, כן שכחתי לספר כי הנקיון ראוי לציון כבר מבראשית, מיד על השולחן יוגשו כל סממני הארוח המיוחד לחומוסיה מכובדת, עגבניה חתוכה, בצל, פלפל ירוק, חמוצים והפיתות.. אוי, אוי, איזה פיתות הכל על פי הספר של המשורר "חומוס מצליח" כן חבריי היקרים, זוהי רק ההתחלה ואז בהזמנה המבחר והשילובים פשוט מבלבלים והריר מתחיל לנזול. את החומוס מגישים בצלחת עמוקה עם הרוטב והמילוי במינון מדוייק, בזוית עין ראית את הטבח "מהנדס" ומשפר את צלחת החומס לפני הגשתה, את הליטוש האחרון עושה עפיפי – אין צלחת שמוגשת ללקוח ללא השגחתו. הפיקוח פשוט מזכיר רסר בסיס העומד בש.ג. ומלטש כל היוצא ובא בשער, עוד לפני הגעת החומוס הרייח מגיעה ואז אויי, אויי איזה מראה, איזה טעם באמת טעם של מלכים, הניגוב כמובן מימין עם כוון השעון וזהירות בסיבובים חדים, חבריי היקרים אין טעם כזה בשום חומוסיה אחרת, זהו פשוט בינגו. החומוס הטוב בכל העולם – נקודה.
    מעט חומוס על הפיתה, ביס מעגבניה, ביס מהבצל בשילוב עוד קצת חומוס זית פה וזית שם וכמובן שוב חומוס עם פול או מסבחה, הפיתה נגמרה ומיד נעמדת מולך פיתה חדשה ומזמינה, חיתוך לימין על הצלחת ליטוף של מעט רוטב וממשיכים בנסיעה, חברה רק לשמור על מהירות סבירה יש לכולם ויש תוספות, אך איזה חומוס טעים.
    על חומוס כזה קשה לומר לנגב כי המילה לנגב מזכירה את הנגב היבש בדרום הארץ, בחומוסיה של עפיץ בקלנסואה אין יובש יש חומוס בשילוב תוספות שונות ורטובות, את השילוב גורפים עם הפיתה ומכניסים לפה ומתענגים בטעם גן עדן.
    רגע, חשבתם שסיימתם? לא, מיד בסיום המילוי בצלחת מגיע עפיפי ושואל האם ניתן להוסיף חומוס או אולי קצת לטעום ממיגוון התוספות אשר חפצה נפשכם, הכל עם חיוך והרגשה של אירוח לבבי ומכובד.
    עפיפי סיפר לנו על תחרות לניקוי צלחות חומוס שתכתיר את מלך מבריקי הצלחת שתתקים במקום בקרוב, כל המעוניין ירשם בחומוסייה של עפיפי, הפרם הראשון תואר כבוד מטעם בית המלוכה בממלכת החומוס וכמובן מנת חומוס לכל החיים לזוכה.
    את עפיפי הייתי מכתיר כמלך החומוס ובעצם את תואר האצולה " אבו חומוס" קיבל ממני בכבוד ובצדק.
    צאו ראו וטעמו אין טעם כזה בשום חומוסיה.

    בתיאבון

    מוישה טורקלטויב – טועם חומוס בכיר מעם ממלכת החומוס הרשמית.

  8. וואלה מוישה,
    איזה עולם קטן.
    אחי, שעבורו קפיצה לעפיף היא שיחה מקומית , מדבר גבוהה גבוהה על הנביא מקלאנסוואה.
    ואח שלי, הגם שצעיר ממני בשנים, הוא עולה רגל קבוע למקדש ברחוב הדולפין בעיר המסבחה יפו.

    לא נותר לי אלא לחכות ליום הגדול (בו אמנה 30 יום ולילה לדיאטה) ואז אוכל לשוב ולהתפיית (עם פיתה) על צלחת חומוס. אולי אתעופף לעפיף הפעם.

  9. משה לבנברג
    14 בינואר 2008 ב-14:05 //

    גם לי היתה הזכות לשבת בשולחנו של עפיף בקלנסווה,ומה אגיד לכם ?כל מילה שנכתבה אמת ויציב הינה,לא רק החומוס אלא גם המסבחה והשקשוקה מצטרפים לכל שבח,והמחיר ?לכו בידקו טעמו השוו ושקקלו בהתאם לאחרים בתוספת האדיבות והקפה ע"ח הבית ותקבלו תוצאה מדהימה של הנאה צרופה ועוד נקודת ציון בממלכת החומוס…

השאר תגובה