חדש בבלוג

כשתותחים רועמים החומוסיות חוטפות

מהמקום שבו בלוג החומוס יושב, ברור מאד מה קורה פה: זה או חומוס או מלחמות. המלחמות גורמות נזק כלכלי כבד לענף החומוסיות, ואנחנו רואים את זה היטב בסטטיסטיקות.

נתחיל בעובדות היבשות. המגמה שאנחנו מכירים כבר מהעבר, חזרה במהלך "עמוד ענן" בגדול: צניחה של כ-15-20 אחוז בממוצע בחיפושים אחר חומוסיות, מתכוני חומוס ופלאפל וכל מיני חיפושים אחרים שקשורים להכנת חומוס ואכילתו.

קל להתייחס בביטול לעניין כזה – טוב, אז בזמן מלחמה אנשים אוכלים פחות חומוס ומכינים פחות חומוס. בסדר, אז הם יאכלו אוכל קצת פחות בריא וקצת יותר יקר.

חומוס תחת אש

חומוס תחת אש. כשהתותחים רועמים החומוסיות חוטפות.

אולי ישלשלו עוד כמה שקלים לכיסיהם של יצרני החומוס בקופסא ויצרכו עוד קצת חומר משמר וחומצות מאכל.

אבל היי, מה זה לעומת טילים? (קולות פיצוצים עם קריינות של רוני דניאל ברקע…)

ובכן, לא היינו מתערבים על זה שיותר אנשים נהרגים כאן במלחמות מאשר מנזקי אכילה לא בריאה, אבל זו לא הנקודה.

הנקודה, כמו שכבר הסברנו בפוסט תנו לחומוס לנצח II, היא שמלחמות וחומוס פשוט לא הולכים ביחד. המלחמות רעות לחומוס – וזה דבר שכולנו היינו רוצים להביא בחשבון בהכרעות האישיות שלנו.

מלבד התופעה המכוערת של החרמת חומוסיות בבעלות ערבית, כמעין ענישה קבוצתית מטופת, ישנם רבים שפשוט מעדיפים לחכות לאווירה נוחה יותר לפני שהם נוסעים לאכול במקום שבו הם עלולים להיות היהודים היחידים.

[ אנחנו גם מנחשים שרוני דניאל לא ישב בשישי שעבר ולא בשישי הזה בחומוסייה החביבה עליו ביפו, שבה יושבים לפעמים גם איתי אנגל ואוהדי הפועל רבים. ]

אתם יכולים לקרוא לזה פחד, או לראות בזה זהירות בריאה, או סוג של נימוס. השורה התחתונה היא ששום דבר – כולל כתבות קוליפורמים של כלבוטק – לא גורם לירידה כה חדה בחיפושי הגוגל אחרי שמות של חומוסיות פלסטיניות, כמו מלחמה (40 אחוז ויותר).

ובעוד שהפחדת הקוליפורמים דחפה לפחות אנשים להכין חומוס בבית – כפי שיכולנו לראות היטב בנפח החיפוש אחר מתכוני חומוס (שרובים מובילים גולשים למתכון החומוס שלנו) – אז מסתבר שבזמן מלחמה הם לא ממש עושים גם את זה.

בקיצור: יותר מלחמה – פחות חומוס.

אני נוטה להאמין שהקשר עובד גם בכיוון ההפוך: כשאוכלים יותר חומוס ומכינים יותר חומוס, גדלה האהבה בין הבריות וחום הלב זקוק פחות לאש הקרב, יא משלטי.

יש אנשים שטוענים ש"רק החומוס יביא שלום".  אני באופן אישי חושב שבני אדם יכולים לעזור לחומוס, אבל בטוח שהחומוס תורם את תרומתו ליציבות האזור.

שלום, חומוס

ואם יותר לי להיות קצת אמוציונלי – בלוג החומוס רק בן 6 והוא כבר בוגר של שלוש מלחמות. רק תחשבו כמה ילדי מלחמות כמוהו יש כאן ומה זה אומר וכמה זה עצוב.

בכל פעם שהמוזות מקבלות צו 8 הוא רואה את הגרף יורד. ואיך אומרים – פעם אחת מקרה, פעמיים הצטרפות מקרים, פעם שלישית שיטה.

אז מותר להיות לא-ציניים וללכת לאכול חומוס, ככה, ליתר ביטחון. ואם אתם דווקא רוצים להיות ציניים, אז ראוי להעיר שהמלחמה הזו הייתה מעין "תקנו בסופר ואל תשאלו שאלות".

2 תגובות על כשתותחים רועמים החומוסיות חוטפות

  1. בפוסט הקודם אמרתי שאני לא אוכל בזמן לחימה בעיר העתיקה לא בגלל החרמה, וכן ביום שישי (היום הראשון להפסקת האש) כבר התייצבתי השקם בבוקר בלינה לקבל את המנה שלי (תסמיני הגמילה אצלי היו קשים במיוחד).
    האווירה בעיר העתיקה בכלל ובחומיוסות מתוחה יותר בימים כאלה, ואני טוען שחומוס צריך גם אווירה נכונה לאכול אותו, כמו שחמין לא אוכלים בטייק אווי אלא בשבת בשולחן עם המשפחה, גלידה אוכלים כשהשמש מלטפת את הפנים ופיצוחים אוכלים בכדורגל, חומוס אוכלים ברוגע ובשלווה ובאהבה זאת לא לאפה עייפה שמזיעים וחוטפים על הדרך זה מאכל עם רגש.
    בקיצור JUST GIVE HUMMUS A CHANCE.

  2. אגב המלחמה- "החומוס של טחינה" בשדרות, לה הייתי- אכלתי. היה טעים.

    http://www.youtube.com/watch?v=PU4oofJkz8k

    העיקר שיהיה שקט, לפחות עד למלחמה הבאה…

השאר תגובה