"אבו אדהם" הוא אחד המותגים החזקים ביותר בענף החומוס בישראל, ומותג שנוי במחלוקת. שמוליק שלח, הכותב האורח הרביעי, על חומוס אבו אדהם בכפר יאסיף ועל תופעת האבו-אדהמיזם בכלל.

תמונות: יואב עינהר

אבו אדהם
כפר יאסיף
04-9996245

אני זוכר את היום הראשון. קיץ 2003, בית מעריב מדכא מתמיד, הכלכלה הישראלית על סף קריסה, ולנו – כמה עיתונאים בתחילת הדרך – נשאר רק לחפש ארוחת צהריים נורמלית. דווקא יש לרחוב קרליבך הרבה להציע, ואפילו בזול. ואז פתאום, נפתח בדיוק מול העבודה חומוס אבו אדהם (קרליבך). לא הבנו בדיוק במה מדובר, רק שזו איזה גירסה תל-אביבית למשהו מאוד מוצלח מהצפון. בכל אופן: הפעם הראשונה הייתה מדהימה. מסוג הדברים שמשנים את הפרספקטיבה שלך על חומוס, ואולי על עוד כמה דברים.

מהר מאד הפך אבו אדהם לשם דבר. התור באמצע השבוע חסם את המדרכה. ביום שישי משעה 11:00 כבר אי אפשר היה להתקרב, ואם כבר הגעת אז קשה היה מאד למצוא שולחן פנוי. בימים הראשונים עוד הסתובב במקום מישהו מבוגר, בעל חזות מזרחית, שנראה כאילו הוא אחראי גם על האוכל. אבו אדהם בכבודו ובעצמו. אחר-כך הגיעה הכתבה של גל אוחובסקי במעריב.
אוחובסקי, בימים לפני שהפך להיות תסריטאי בגרוש, היה עורך התרבות של מעריב ומדי פעם הוסיף טור משל עצמו. כמה שבועות מהפתיחה של אבו אדהם מול מקום עבודתו של אוחובסקי, הוא הקדיש עמוד שלם במדור התרבות בעיתון לחומוסיה החדשה. זה היה השיא. משם כבר היה קשה מאד להתקדם.

בביקורים הבאים החומוס התחיל להתדרדר. התור היה עדיין ארוך, והיו לא מעט אנשים שעדיין היו מוכנים למכור את נשמתם בשביל חומוס באבו אדהם התל-אביבי אבל עם הזמן היו פחות ופחות, כי החומוס פשוט היה פחות טוב.

בקיצור: אבו אדהם של היום הוא לא זה של קיץ 2003. יתרון אחד שנשאר הוא המחיר, שהיה ונותר נמוך, במיוחד במושגים של תל-אביב: 10-15 שקלים למנה. יתרון אחר: הבקלאווה. זו שמגיעה "ביבוא אישי" מהגליל, והיא פשוט מעולה.

למה יאסיף

ההתדרדרות בטעם החומוס עוררה כל מיני תיאוריות קונספירציה. למשל, שהפגיעה בטעם החומוס נועדה לעודד את הלקוחות להזמין את הבקלוואות לאחר הארוחה, וכך להחדיר אותן לשוק. בכל מקרה, המצב התדרדר כל-כך שבביקורים האחרונים שם לא לקחתי סיכון והזמנתי צלחת טחינה. הטחינה הרבה יותר טובה (עדכון אוגוסט 2008: מורגש שיפור ניכר).

השאלה הגדולה שנותרה פתוחה היא מה מידת הקרבה לדבר האמיתי. האם חומוס אבו אדהם מקרליבך זהה או בכלל דומה לזה של כפר יאסיף? האם אירעה כאן התדרדרות בטעם לאורך הזמן, או שפשוט הפכנו למפונקים? השאלות כבודת המשקל הללו חייבו ביקור בדבר האמיתי: אבו אדהם שבכפר יאסיף.

אבו אדהם המקורי

זה לקח קצת זמן, אבל בסוף השבוע האחרון הגעתי עם זוגתי לגליל התחתון. שם קיבלתי את ההחלטה האמיצה: הפעם אני יורד לשורש העניין ומברר מי הוא אבו אדהם האמיתי.

יום שישי, 13:30 בצהריים, בין הסמטאות הצרות של כפר יאסיף יש המון תנועה. במקום הותיק של אבו אדהם במרכז הכפר כתוב על הקיר בגדול כי המסעדה עברה "ליד הדואר".

"איפה אבו אדהם?" אני שואל את אחד המקומיים, והוא כמעט ולוקח אותנו ביד עד למקום החדש, בקצה מגרש חנייה גדול, ובאמת מול הדואר. בחוץ עשרה שולחנות מלאים. בפנים חצי ריק. צלחות מלאות בחומוס נערמות על הדלפק והמלצרים מרחפים בין השולחנות. הזמנו אחד חומוס משאוושה ואחד גרגירים.

הטעם? אי אפשר לטעות – כמעט זהה לחומוס של קרליבך. קצת יותר עדין, המנה פחות דחוסה ויותר קלה לעיכול, עם תיבול קצת פחות אגרסיבי. אבל בגדול, אין הרבה הבדל. קינחנו בתה עם נענע ובקלאווה, רק בשביל לראות שזה באמת אותו הדבר.

אז מה האמת? האם זהו השינוי הקל בגירסה התל-אביבית שגרם לכזה אובדן אמון, או שפשוט חלק מאיתנו לא אוהב את הסגנון הצפוני של החומוס? רק בשביל לנסות, נכנסתי אחרי יום עבודה ארוך למסעדת "אבו חסן" בהרצליה פיתוח. לא "אבו חסן" הידוע – זה ששוקי מעריץ – אלא סתם מסעדת פועלים (כמה שיכולה להיות כזו בהרצליה פיתוח) אוריינטלית. הזמנתי חומוס, שהיה טעים מאד, נהדר. איזה הבדל לעומת אבו אדהם – גם האמיתי וגם התל-אביבי. אבל מה? הבקלאווה זוועה.

הערת המערכת: יש הרבה עדויות לכך שטעם החומוס בסניף קרליבך לא זהה לזה של פעם, ואנחנו בעצמנו נהנינו מאד מהחומוס בפעמים הראשונות ופחות בהמשך. אבל למען ההגינות צריך להוסיף שישנם לחומוס הזה, גם בגירסתו הנוכחית, מעריצים רבים שבקיאים בהבדלים בין סניף לסניף ובין מנה למנה, ודבקים בטענה שזהו עדיין החומוס הכי טוב באזור המרכז.