חדש בבלוג

מסבחה, 220 ק"מ צפונית לדמשק

מביתי לביתו מאות קילומטרים. מהמסבחה שלי למסבחה שלו, רק כמה מילימטרים. פוסט על הבלוג של אבו פארס הסורי, שמת על מסבחה אבל לא משתגע על ישראל.

חומוס להמונים, כידוע, הוא בלוג החומוס הראשון בעולם – אבל הוא בהחלט לא הבלוג היחיד בעולם שכותב על חומוס. כמובן שרוב אלו שכותבים על חומוס הם בלוגרים פתאים מארצות המערב, חומוסאים מתחילים שהולכים שולל אחר מאכלי פיגולים שמתקראים חומוס ברוב חוצפה.

אבל יש יוצאי דופן, בלוגרים שממש יגרמו לכם ללקק את האצבעות. המוצלח שבהם אולי הוא הבלוג של אבו פארס, בלוגר סורי מעיר הנמל הצפונית טרטוס. אני מפציר בכם, להקריב רבע שעה מחייכם (8 דקות אם אתם קוראים מהר) כדי לקרוא את הפוסט הנהדר Msabbha: Breakfast of Champions, המספר על המסבחה של העיר.

מסבחה ביתית

בפוסט הזה, ובהרבה פוסטים אחרים בבלוג של אבו פארס, מדהים לגלות בכל פעם מחדש כמה החיים אצלנו ומעבר לגבול יכול להיות דומים. אני רוצה לתת דוגמא, לאו דווקא מייצגת, ששיעשה אותי (ציטוט מתוך הפוסט):

"Second, the Msabbha joint is only frequented by men. A few proprietors have tried to accommodate what is referred to locally as “families” meaning really “women”, but I don’t think the idea caught on. There are always young Western tourists, boys and girls, eating at these Msabbha joints and nobody really mind them. I have even been around with non-Tartoussi, yet Syrian girls and no one paid any attention. But I have never in my life seen a local female eating there. I think it’s a traditional peculiarity of Tartous, like the all-men cafés where no local woman sets foot, yet many strangers sit in very comfortably without even registering any response from the regular customers."

בפוסט הזה ובשאר הבלוג תמצאו שם גם תמונות של המסבחה הסורית עם פיתות מסורתיות, של חומוסיות סוריות (או למעשה – מסבחיות טרטוסיות), ושל עוד אוכל סורי ומסעדות סוריות. תופתעו לראות עד כמה האוכל מוכר, למרות שתפגשו גם כמה מאכלים שלא נאכלים אצלנו.

אני פחות נהנה לקרוא את אבו פארס כשהוא כותב על ישראל. לא הייתי אומר שהוא כותב מתוך שנאה, אבל יש שם הרבה אנטגוניזם. הוא מלא טענות כלפינו, ולפחות חלק מהן מוצדקות, ומכיוון שאבו פארס דנן בסך-הכל כותב בצורה ביקורתית – ורהוטה מאד – גם על סוריה, אז קשה לבטל את דבריו. ועדיין, צר לי על המרחק הזה בינינו, שהוא הרבה יותר גדול מכל מרחק גיאוגרפי.

אני שואל את עצמי האם אבו פארס מדמיין לעצמו, שבבקרי שישי כשהוא נוסע לקנות מסבחה לו ולמשפחתו אני ושכמותי נוסעים לאכול חומוס ומסבחה ביפו. עם אותה אהבה לאוכל הזה ולכל מה שעומד מאחוריו ומה שהוא מסמל. מי ייתן ויבוא יום בו נוכל להתווכח המסבחה של מי יותר טובה – של אבו חסן מיפו, חליל מרמלה או מוסטפה מונם מהעיר טרטוס שבסוריה, 220 ק"מ צפונית לדמשק.

7 תגובות על מסבחה, 220 ק"מ צפונית לדמשק

  1. שוקי,
    את הדיון הזה ניהלנו אי אלו פעמים, לכן, אסרב להכנס כאן לדיונים סוחפים, אבל אני חושבת שהשורה האחרונה שלך מסגירה את הבעיתיות בקשר חומוס-שלום אותו אתה מנסה לקשור.
    אין כאן שת"פ, זהו עסק של ערבים [אבו חסן, חליל ומוסטפה בדוגמא שלך], שאנחנו, היהודים, רוצים כביכול לקחת בו חלק ומנכסים לעצמנו, בעוד בפועל, רוב החומוסאים שאתה מעדיף ללכת אליהם מנהלים איתנו שיח של מכירה\קניה ולא של שיתוף והחלפת מידע.
    זאת ועוד [כמו שאומרים בחלק מהמקומות], קשה להתעלם מהרקע ההיסטורי בו אנו משוקעים ובאופן בו אנו ניסינו ומנסים "להשתלב" במזה"ת.

  2. חומוס זה טעים, אבל אני לא נוסע 400 ק"מ לעשות השוואות, השתגעת? 🙂

  3. שרון – זו את שכופה את כל הניתוחים והנוסחאות האלו על החומוס. אני מדבר על נורמליזציה, על חיים שפויים. להתווכח איזה חומוס יותר טוב זו לא עוד צורה של קולוניאליזם, זה חלק מהחיים הנורמליים. וגם ה"אנו" שלך, הוא אקדמי מדי לטעמי. אני לא "אנו". אני לא מנסה להשתלב במזרח התיכון, רק לחיות ולאכול חומוס. זה שישנם אנשים ששולחים מעל ראשי טילים זה מה שמפריע לי להשתלב, לא חלק מההשתלבות שלי.

    ולגופו של עניין – יחסי מסחר הם חלק מהנורמליזציה. אם את רוצה למכור ואני רוצה לקנות, אז יש סיכוי שנדחה את הטילים.

    עירא – תחשוב על טיסה במטוס קל, ישירות משדה דב לטרטוס. חצי שעה באוויר ואתה נוחת בעיר חוף יפה, מבלה בה כמה שעות, אוכל מסבחה וחוזר.

  4. שרון, אני חולק על הטענה ש"רוב החומוסאים שאתה מעדיף ללכת אליהם מנהלים איתנו שיח של מכירה\קניה ולא של שיתוף והחלפת מידע.", לפחות באופן חלקי.

    אני נוהג לאכול במסעדת פועלים שנקראת תבשילי השף שממוקמת באורח מוזר בקניון אאוטלט בהרצליה.
    היא מנוהלת ע"י שף ערבי שמוצאו אם אינני טועה מטייבה. המקום התחיל כשיפודיה אך התרחב למקום המגיש מגוון תבשילים, ממולאים, וחומוס לא רע בכלל.
    הנ"ל שמח לנדב עצות ואף מתכונים לסלטים ותבשילים למיניהם, פרי מעשי ידיו…

  5. שוקי, האם דיברת עם אבו פארס הנ"ל?

  6. ציון – טרם. אני מקווה ששני הלינקים שנתתי לו (כאן ומהגירסה האנגלית של הבלוג) יחממו את לבו ויוכיחו את כנות כוונותיי.

  7. שוקי, חן חן על הלינק ו"המציאה" הנוספת בפינה הצפונית קצת יותר מעכו.

    אשמח מאוד בבוא היום למלא את האוטו ולנסוע למסע טרנס-מזה"תי-קולינארי. האמת שכבר התחלתי (אולי טיפה מוקדם מדי…) ויש לי גם המון תחנות בלבנון ( שווארמה ויין). ברגעים מסויימים(טילים וקטיושות) הסברתי גם לילדים שלי את העניין. המטרה שלי היא לנהגיע לטורקיה, לאכול עוד שווארמה ובוריק לפוש קמעה, ולחזור מנקודות אחרות. אינשאללה ובניו.

השאר תגובה