חדש בבלוג

חומוס: לגברים בלבד?

האם החומוס הוא מאכל גברי? ואם לא, מדוע הנשים במיעוט כאן?

אני כותב את הפוסט הזה בתשובה לשאלתה של שרון שהופיעה כאן: "זיהיתי כאן [תוך עיון בתגובות] איזה מגמה שיתכן שמשקפת מציאות רחבה יותר והיא:
ההבטים המגדריים של החומוס, או במילים אחרות: חומוס, האומנם טריטוריה גברית?".

רק כדי לסבר את האוזן, מתוך כ-350 תגובות שפורסמו עד עתה בחומוס להמונים, כ-15 תגובות בלבד נכתבו על-ידי נשים. אפשר היה לקרוא לזה ייצוג-חסר, רק שהתגובות פתוחות לכולם (עם רמה מינימלית של צנזורה) וכעובדה, הנשים בוחרות להגיב פחות. אפילו פחות מאשר בחלוקה המסורתית של 70/30 (בממוצע) שהמחקרים מוצאים בדיאלוגים בין גברים לנשים.

אז מה הבעיה כאן – האם חומוס הוא מאכל של גברים ולכן פחות נשים מגיעות לכאן מלכתחילה? או שאולי דיוני חומוס הם משהו שגברים אוהבים יותר לעשות ונשים לכל היותר מוכנות להשתתף כצופות מן הצד?

הדעה שלי בעניין הזה טובה בדיוק כמו זו שלכם, אבל תרשו לי להעלות כמה השערות:

א. חומוס הוא אכן מאכל גברי. מבחינה תזונתית, חומוס הוא מאכל שמתאים למי שעובד עבודת כפיים. הוא מספק מנה גדולה של חלבונים ופחמימות מורכבות, וכך יוצר תחושת שובע ומעניק אנרגיה למשך הרבה שעות. היסטורית, זהו מאכל של מסעדות פועלים ואותם פועלים היו ונותרו גברים. התרבות שצמחה סביבם וסביב החומוס, היא תרבות גברית.

ב. החומוסיה היא מקום לגברים. גם נשים שאוהבות חומוס, לא בהכרח נהנות להתחכך בגברים מיוזעים שתוקעים גרעפסים. למרות שיש כמה חומוסיות שאני באופן אישי מאד מחבב, בהן אפשר למצוא גם הרבה נשים, במקומות כמו אבו חסן, שבהם סועדים זרים זה לזה מסתופפים סביב שולחן אחד, תראו כמעט אך ורק גברים. מעולם לא ראיתי, למשל, אשה שמגיעה לבדה לאבו חסן. הן תמיד מגיעות עם החבר או הבעל. האם זה בגלל שהוא רצה חומוס והן הצטרפו? האם זה בגלל שכשאשה נמצאת עם בן זוגה יש סיכוי טוב יותר שלא יתחככו בה? לא יודע.

ג. העיסוק האינטלקטואלי בחומוס, מאפיין בעיקר גברים. זוגתי מגדירה זאת כך: נשים מעדיפות לאכול במקום לדבר. נדמה לי שיש מאחורי זה עניין עמוק יותר: הויכוח איזה חומוס טוב יותר, וגאוות היחידה של חובבי-חומוס שנצמדים לחומוסיה מסויימת ועושים לה נפשות, הן תופעות גבריות. כמו בכדורגל, ביזנס, פוליטיקה ומין, הגברים הם אלה שמוציאים אנרגיות במישור התחרותי, והנשים מגיבות בפיהוק. דיבורי חומוס, אם תרצו, הם המשך להרגלי הלמי-יש-גדול-יותר.

אז האם חומוס הוא מאכל לגברים בלבד? ברור שלא, כי גם נשים רבות אוהבות חומוס. אבל הגברים הם אלה שמדברים הרבה על חומוס, רבים על חומוס, ונהנים להתחכך זה בזה תוך כדי אכילת חומוס נמרצת, מלווה בדיבורי-חומוס שלנשים נשמעים כליהוג מיותר. אבל אצלנו בבלוג החומוס אוהבים נשים שאוהבות חומוס ומקווים שתשתתפו בשיחה. גם את, שרון.

16 תגובות על חומוס: לגברים בלבד?

  1. אתה כנראה לא מגיע מספיק לאבו-חסן. נכון שיש רוב גברי (בלשון המעטה), אבל זו אחת החומוסיות היחידות שבה ראיתי מדי פעם גם נשים מגיעות לבד, ובודאי חבורות של כמה נשים הבאות לפתוח שולחן חומוס.
    דווקא בחומוסיות תל אביביות קשה יותר למצוא נשים (אולי כי הן מבינות יותר בחומוס :))
    בכל מקרה, חומוסיה (אמיתית) היא אכן מקום לגברים, וטוב שכך.

  2. ערס פואטי
    15 בדצמבר 2006 ב-12:16 //

    חומוס, כידוע, עושה פוקים. וטרם נולדה הפלצנית שתכיר פומבית בעובדה. לכן – באיסטניסיות ראוי למדי, יש לציין – הן מרחיקות עצמן מדיון פומבי בנגזרות.

  3. זה כמו מוזיקה. נשים אוהבות מוזיקה, אבל בהמון מקרים ניתן להבחין בתופעה המצערת של נשים ששומעות את מה שכל האקסים ההיסטורים שלהם השמיעו להם לאורך השנים. לנשים יש פחות נטיה לחפור בתוכנות שיתוף אחר אלבומים איזוטרים. ככה זה גם עם חומוס. נשים אוהבות חומוס, אבל הן מכירות את החומוסיה/חומוסיות שהחבר לקח אותן אליה. לנשים יש פחות דרייב לחפש חדשנות בתחומים מסוימים. זה נכון גם לגבי מצלמות דיגיטליות, כנראה.

  4. "נשים ששומעות את מה שכל האקסים ההיסטורים שלהם השמיעו להם לאורך השנים." – כל כך נכון.

    וגם אני שמתי לב איך למצלמות דיגטליות יש פחות דרייב לחפש חדשנות בתחומים מסויימים…

    😛

  5. אכן נושא מעניין.כשאני הולך עם זוגתי לחומוסייה תמיד יש את התחושה שהיא מנסה לרצות אותי למרות שהיא אוהבת חומוס!.יש את ההרגשה שעלי לשלם על כך בעתיד בסרט,מסעדה פלצנית וכו'.
    התסריט הוא כדלהלן:נכנסים למקדש(בדרך כלל אבו אדהם)."המוסיקה חזקה מדי,למה הפיתות לא חמות…כמה שמן הוא שם לי במנה…לא אוהבת גרגרים…החומוס טעים טעים…."בגלל זה אני לא מרוכז בתפילה…אכן עדיף לחומוסייה ללכת לבד!להתרכז במשחה המדהימה ולצקצק עם כל ניגוב.גם בדיבורים על חומוסייה חדשה שנפתחה על מתכון משופר,על היחסים בין גל ליהודה.. התגובה היא:כמה אפשר לדבר על חומוס?לך תבין נשים…

  6. "כמה אפשר לדבר על חומוס" זהו משפט ידוע ומוכר וכואב. אכן, בענייני חומוס על כולנו לעיתים להתנחם בזרועותיו של חבר טוב.

  7. אני מכיר מעט מאוד נשים שאוכלות חומוס. ואני לא מדבר על ללכת לחומוסיה כדי לאכול חומוס. גם בפיתה עם פלאפל, שווארמה או משהו אחר, הן מבקשות בלי חומוס, שזה דיפולט!

    אז בהחלט לא מפתיע שפחות מ5% מהתגובות הן של נשים.

  8. קצת סוטה מהנושא אבל..
    חומוס בפיתה של פלאפל או שווארמה זה ממש לא דיפולט. לשיטתי, יש רק 2 דרכים
    לאכול חומוס – ניגוב עם פיתה, או בעזרת מזלג (מסבחה). בפיתות למיניהן (פלאפל, סביח, שווארמה) אני תמיד אקח טחינה בלבד, מה גם שהחומוס במקומות שמוכרים מאכלים אלו הוא לא מהמשובחים בדרך כלל.

  9. שוקי,
    ראשית, סליחה מראש על העיכוב בתגובה, אני מניחה כי גם הוא קשור לעובדה שנשים בעיקר עושות ופחות מגיבות… וסליחה נוספת על אורכה.
    חלק ניכר מסברותיך ניתנות אם לא להפרכה אז לכל פחות לעמידה [לא מבוטלת] בסימן שאלה. אנסה לפרט עפ"י הסדר.
    א. "חומוס הוא אכן מאכל גברי"? "מבחינה תזונתית, חומוס הוא מאכל שמתאים למי שעובד עבודת כפיים". היום ולא כל שכן בעבר, ישנן נשים רבות העובדות בעבודות כפיים המצריכות תזונה דומה של חלבונים (ואם אתה טוען כי חומוס כלל איננו משמין אז בכלל…]. רק כדי לסבר את האוזן, אפילו עבודתן של נשים המכונות עקרות בית, המנקות ומזיזות רהיטים כלים מרעין ובישין ומרימות זוועטוטים, היא עבודה פיזית לעילא. על כן, הבחנתך כאן איננה מדויקת, אלא נתמכת במידה רבה על הסטריאוטיפ [השוביניסטי] הידוע כי גברים עובדים קשה יותר.
    ב. "החומוסיה היא מקום לגברים. גם נשים שאוהבות חומוס, לא בהכרח נהנות להתחכך בגברים מיוזעים שתוקעים גרעפסים". כאן אולי יש טעם לחפור קצת בהיסטוריה ולראות שחומוסיות הן מוסד חברתי עתיק יחסית שצמח בחברה מזה"תית גברית. כמרחב ציבורי, נשים הודרו ממנו והוא עדיין נותר מזוהה עם דפוסים חברתיים מסורתיים שאינם מקלים על נשים את הכניסה אליו. אולם, על פניו אין שום מניע עי כמצב זה ישתנה. הרי כבר הפכנו לרוב במרחב הציבורי של בית הקפה.
    ג. "העיסוק האינטלקטואלי בחומוס, מאפיין בעיקר גברים". בסוגיה זו אין לי אלא להסכים איתך, אולם השאלה נותרת בעינה: מדוע זה כך? זוגתך שתחיה, אישה יקרה לכל הדעות, ורוב הזמן צודקת, איננה מדייקת כאן לדעתי. נשים מחוברתות להיות יצורים יותר תקשורתיים, חמים ומילוליים. אי לכך, דיבורים ידועים דווקא כצידן החזק. היכולת שלהן להתברג לתוך שיחים גבריים "מקצועיים" בנושא מהווה את לב הקושי כאן. באופן דומה, מחקרים רבים הציגו את הקשיים של נשים להשתלב במקומות עבודה ובתחומים הנתפסים כגבריים. באופן הדרגתי, שלא לומר הדרגתי מידי, חלים שינויים מינוריים ועל כן, יש מקום להאמין שלא מדובר בעניין דטרמיניסטי.
    ולבסוף, אין לי אלא להסכים איתך שנשים מחוברתות להיות תחורתיות פחות מגברים, ולכן אולי התחרותיות החומוסית איננה מדברת אל ליבן והן מדירות עצמן מאותם שיחים. כגבר נאור, וכמי שחי עם זוגתו שתחיה, אני מניחה שבשורת הדיבור שלנו על ביזנס ופוליטיקה כבר הגיעה אליך, אי לכך, יש מקום לאופטימיות זהירה שיום אחד נשים גם ידברו על חומוס[רחמנא לצלן]. השאלה והאתגר הם איך מביאים את היום הזה? אולי אתה תוכל לתרום לפמיניניזציה של הז'אנר מעל במה זו?

  10. אוריאל שכטר
    21 בדצמבר 2006 ב-15:32 //

    מה שכתבת הוא מאוד דמגוגי-לך לווינט ותראה כמה גברים מגיבים וכמה נשים מגיבות ולא תמצא הבדל כל כך גדול.
    ומעבר לזה-ווינט הוא אתר מוכר ואילו חומוס להמונים הוא אתר שרק אנשים שאו מבינים באינטרנט או אנשים שקשורים אליך יכנסו(או שניהם).
    שים לב גם כמה מהתגובות פה הן או שלך או של טל שאתם האנשים שבנו את האתר.

    ובקיצור-האינטרנט הוא תחום של גברים הרבה יותר מאשר חומוס.

  11. אוריאל – אני חושב שאתה מחמיץ את הנקודה. קודם כל, מה שמשותף לאנשים שמגיעים לבלוג הזה הוא שהם אוהבים חומוס, לא שהם מכירים אותי או מבינים באינטרנט. עד היום הגיעו לכאן למעלה מ-20 אלף אנשים שונים. מתוכם הגיבו כ-200 אנשים שרשמו כ-400 תגובות. בניגוד ל-ynet, כאן אחוז הנשים שהגיבו היה זערורי. עכשיו מה שנשאר לשאול הוא האם זה בגלל שיש יותר גברים שגולשים לכאן מאשר נשים, או שהנשים פשוטות מעדיפות לשתוק.

  12. אותי ספרתם כאישה?
    הגבתי כאן כמה פעמים, אבל השם שלי הוא יוניסקס.
    איך אדע אם נספרתי כאשה?

    בכל מקרה אני לא אופיינת במאום ממה שהוזכר ברשומה זו,
    מביננו, אני ובן זוגי מזה 4 שנים (למי שנכנס לאתר שלי מחכה הפתעה ;-))
    אני היא החומוסולוגית, אני היא זו שגוררת לחומוס ויוצאת לבדוק חומוסים חדשים עם חברות,
    ומביננו אני היא קוראת הבלוג, וכששלחתי לו קישור בחדווה של "תראה תראה זה בטח יעניין אותך" הוא גיחך, ואמר בערך כך: מה כבר כל כך מעניין בבלוג על חומוס? חברה אחרת שלי דווקא הגיבה בעניין, ורוב משתתפות הפורום בו מעדכן כותב בלוג זה (צמחונות טבעונות הן בנענע והן ותפוז). המגיבות על מה שכותב איש הבלוג הן נשים, הן כנראה פחות מגיבות בבלוג עצמו.
    זה לא שבן זוג לא חובב חומוס ונהנה ממנו, או נהנה ממנו פחות ממני, אבל הוא מעדיף "להתפוצץ" מבשר, בעוד אני כצימחונית אעדיף תמיד חומוס (זה מתקשר גם לרשומת הדיאטה אני חושבת).
    באופן כללי אני היא חובבת חומוס יותר גדולה מביננו (עם גאוות יחידה דווקא בנושא הטחינה ופחות בנושא הגרגרים).
    כך שאני לא יכולה לדעת אם אני ספורה ב15 או לא, אבל חומוס וחומוסולוגיה הן בהחלט לא עניין לגברים בלבד, ואני בהחלטת יוצאת חוצץ נגד הרעיון הזה. בחומוס יש מקום לכולם 😉
    Mיקי
    אשה גאה 😉

  13. נ.ב.
    עכשיו כשקראתי את התגובות, אוי כמה שהן מעצבנות אותי.
    אני רוצה לציין שכל חומוסיה בעיר הזאת, או בגליל, אני היא שהכרתי לבן זוגי. הוא מקסימום לקח אותי למה שחבריו מראשל"צ הכירו לו.
    איזה קישקוש זה עם עניין האקסים. פחחחח :-/

  14. חומוס זה בהחלט לא לגברים בלבד!

    למה לדבר כשאפשר לנגב?

    אוהבת חומוס מושבעת…

  15. אוריאל שכטר
    4 בינואר 2007 ב-11:20 //

    תקשיב-אני מסכים איתך שבאופן כללי האנשים שיגיעו לכאן בפוטנציה הם אנשים שאוהבים חומוס-אבל בפועל האנשים שקוראים כל מיני מדורי "נמצאו ברשת" למיניהם זה בעיקר גברים כי גברים מתעסקים יותר באינטרנט.
    ומעבר לזה-חלק גדול מאוד מהתגובות פה זה אנשים שמכירים אותך-אני,טל,יונית,סבא,אולי גם אבל שלי(?) וגם חברים שלך מהאינטרנט שהם ברובם גברים.
    ולדעתי זה משהו שצריך להוסיף אותו לאיזון של המשוואה.

  16. אוריאל – חמוד, אתה לא בכיוון. עד עכשיו ביקרו כאן כ-25 אלף אנשים. רובם לא מכירים אותי, לא אישית ולא מהרשת.
    ולגבי הרוב הגברי ברשת – זה כבר מזמן לא נכון. זה היה נכון בסוף שנות התשעים אבל היום מספר הנשים שמשתמשות באינטרנט בישראל דומה למספר הגברים. בארה"ב יש רוב לנשים.

השאר תגובה