חדש בבלוג

ממתקי אבו נאדר 2.0 (וגם קטאייף)

הממתקייה של אבו נאדר, עדיין ביפת 42, עברה לאחרונה שדרוג רציני. חלקה הצפוני הפך למפעל והחלק הדרומי הפך למעין בית-קפה, שאפשר לאכול בו בקלאוות וכנאפה וגם לקחת הביתה.

אבו נאדר הוא שם דבר בקרב יודעי-החן, דמות חשובה בענף החומוס היפואי ומורו של אבו מרוואן, קליבר חומוס כשלעצמו. במשך השנים החומוסייה של אבו נאדר נדדה פעמים מספר (מושבה האחרון היה ברחוב אילת, ליד שד' ירושלים ביפו), עד שלאחרונה מכר את חלקו לשותפו האחרון כדי להתרכז בייצור ממתקים.

ממתקי אבו נאדר, מבט מהרחובזו אבידה גדולה לענף החומוס (נקווה שאבידה זמנית – אבו נאדר אומר ש"רק יירגע הבלאגן במקום החדש" והוא יחזור להכין חומוס). מצד שני, זהו רווח גדול לענף המתוקים.

ההיצע די דומה למה שהיה קודם, באי אלו שיפורים – בקלאוות ועוגיות סולת מכמה סוגים, גלילי בורמה ומטעמי קדאיף אחרים, כנפאה גבינה וכנאפה מלבי, וקטאייף עם אגוזים ועם גבינה (לטעמי היהלום שבכתר). את כל אלה תוכלו לקנות ביחידות בודדות או במשקל, לאכול במקום עם קפה או לקחת אתכם הביתה. המחירים די זולים (90 ש"ח ל-2 קטאייף שנבלסו במקום עם 3 כוסות קפה + 3 מגשים קטנים עם בקלאוות, בורמה ועוגיות תמרים שנארזו ונלקחו הביתה).

ההבדל הבולט לעין במקום, הוא שהחלל שבו הושמו הכיסאות נעים ואסתטי יותר מאשר לפני השיפוץ. מה שפחות בולט לעין, הוא שהחדר שצמוד אליו הפך למפעל קטן לייצור של כל המעדנים הללו.

אבו נאדר, הממתקייה המשודרגת

כמה מילים על הקטאייף (או "עטאייף"). קטאייף הוא סוג של כיסנים רכים, מין בלינצ'ס קטנים שמקופלים לשניים אחרי מילוי בתערובת מבושמת, ומוגשים אחרי צום הרמאדן טובעים במי סוכר. זהו מין פינוק מושחת כזה, שבאמת בריא לאכול אותו לא יותר מפעם בשנה, ורק המודרנה הביאה לכך שאפשר למצוא אותו – במקומות מעטים – במשך כל השנה.

הכיסנים עצמם עשויים מתערובת של קמח וסולת ונטבלים במי סוכר עם מי זהר (תמצית פריחת הדרים). מילוי האגוזים מתובל בקינמון ומזכיר בטעמו – תאמינו או לא – את האפפלשטרודל, שטרודל התפוחים הגרמני ההורס. מילוי הגבינה (גבינת עזים, כמובן) הוא רך ומתמוסס, ולא דומה לשום דבר שאני יכול לחשוב עליו. בקיצור – צריך לטעום כדי להבין.

קטאייף, כנאפה, ואצבעות כנאפה מלבי

מימין: קטאייף. משמאל: כנאפה רגילה (למטה) ואצבעות כנאפה מלבי.

בבלוג של ענת סקילי תמצאו תמונות נהדרות של תהליך ההכנה. וגם כאן. מומלץ בחום.

וטיפ לסיום: את העטאייף כדאי לחפש כשהוא טרי ורצוי גם חם, ולבחור את הבהירים והרכים בעלי הגוון הזהוב-חום. כשצבעם כהה יותר, זה אומר שהם פחות רכים ויותר פריכים, ואז – לפחות לטעמי – הם גם פחות טעימים.

1 תגובה על ממתקי אבו נאדר 2.0 (וגם קטאייף)

  1. יגאל לביב
    11 ביוני 2008 ב-17:14 //

    למה אי אפשר להדפיס או לשלוח לאחר את הפוסט?

השאר תגובה