חדש בבלוג

מתכוני הרמדאן: זאלאבי

ימי הרמדאן קשים לא מעט למוסלמי המאמין. כדי להמתיק את הימים האלה מנעימים את הלילות במעדנים עתירי סוכר, שהזאלאבי הוא ללא ספק מהנאים שבהם.

המוסלמים נוהגים לצום לאורך כל חודש הרמדאן, מצאת החמה ועד שקיעת השמש. מלבד הצום, הם נוהגים מנהגי תענית שמזכירים קצת את אלו של היהודים, כולל הימנעות ממין, עישון ורחצה לשם הנאה.

זאלאבי אצל אבו נאדר

זאלאבי אצל אבו נאדר. מלא סוכר.

כדי לשרוד את החודש הזה ולהגיע בשלום לעיד אל פיטר, הם מקפידים להשלים בערב את מה שהחסירו ביום – עם דגש על האוכל.

אם במהלך היום אסור לאכול, אז בערב מתענגים על המאכלים הטעימים ביותר, ומקנחים בקינוחים שערורייתיים כמו עטאייף, פאתיר, כנאפה, וזאלאבי.

הזאלאבי (או זלאבי, ואצל הסורים: אוומי או עוואמי, תלוי את מי שואלים) הן מעין סופגניות זעירות ופריכות, בעלות טעם לימוני ארומטי. הטעם הזה – שמקורו בשמן נרולי,  מי זוהר (מי פריחת הדרים) או סתם גרידת לימון – הוא כה עז שניתן להבחין בו היטב מבעבד למי הסוכר בהם הזאלאבי ספוג.

המתכון פשוט מאד. מה שקשה זה לקבל את הצורה המושלמת ואת הטעם המדוייק. את המגש היפה שבתמונה צילמתי בממתקי אבו נאדר. על צלחת זאלאבי, קנקן קפה וארבע עטאייף (שניים עם אגוזים ושניים עם גבינה) שילמנו כ-30 ש"ח. לכו מהר לפני שהרמדאן נגמר.

5 תגובות על מתכוני הרמדאן: זאלאבי

  1. יש הרבה ממתקיות שמוכרות כל מיני מטעמי רמדאן במשך כל השנה, אבל ברמדאן הכמות והאיכות מטפסות מדרגה.

  2. Abbu Rani Fan Club Band
    15 בספטמבר 2008 ב-13:33 //

    מגניב

    נראה לי שבירושלים העתיקה ובמזרח העיר מוכרים את זה לאורך כל השנה

  3. מצחיק שאצל התימנים קוראים לזה זלביה ואלו בעצם הסופגניות שלנו רק שעושים אותם גדולות יותר ולא זעירות…

  4. Abbu Rani Fan Club Band
    16 בספטמבר 2008 ב-23:42 //

    בעיה ברמדאן, לפחות בירושלים (כור מרבצי): מוכרים אוכל בשעות היום, אבל לא נותנים לשבת במסעדה/חומוסייה/ג'עפר. נסו להיטלטל עם מגש כנאפה עד הבית. זה מתקרר, מתקשה, ואתה מרגיש בורגני

  5. במרכז רחוב יפת ביפו יש מקום שמוכר את הזלאבי הטעים בעיר המאוחדת. מוזר שאף סטרטאפיסט לא פותח לחודש ממתקייה שכזו בעיר המפוצלת תל אביב.

השאר תגובה