חדש בבלוג

כך תכינו חומוס לא טעים ותקבלו גזים, ב-5 צעדים פשוטים

בסרטון שלפניכם, השפית קרי מרטנס מכינה חומוס "בחמישה צעדים פשוטים". בסה"כ 1:25 דקות, למרות שנדמה לנו שהיא סיכמה יפה את הלך הרוח שמתוכו צמחו המתכונים מסוג זה, כבר במשפט הראשון: "ידעתם שהחומוס היה בשטח מאות שנים? אבל עכשיו הוא נעשה מיינסטרים".

אין מה לומר – שיא המיינסטרים. למעשה, המתכון הזה לא שונה הרבה מאלף מתכוני חומוס אחרים שפרסמו בשנים האחרונות אמריקנים שלא היו מזהים חומוס גם לו היו יוצקים אותו לגרונם. במקרה הספציפי הזה, ניכרת ההשקעה במטבח, בציוד, בצילום מעולה, בעריכה מדויקת – אבל קשה להשתחרר מהתחושה שספק אם מישהו בהפקה טעם חומוס אמיתי מימיו.

מרטנס היא (ה)שפית של The Food Channel (לא הצלחתי להבין מדף האודות שלו אם הוא עוסק ביח"צ ליצרני מזון או ערוץ טלוויזיה שהלך קצת רחוק עם התוכן השיווקי). יכול להיות שהיא שפית מצוינת, אבל כשהיא קוראת למאכל "Chickpea Hummus" היא קצת מחזקת את הטענה שעבור אמריקנים "חומוס" הפך כינוי כללי לממרח, ללא קשר למרכיביו.

קרי מרטנס מכינה חומוס גרוע

קרי מרטנס מנגבת את החומוס הגרוע שהכינה ומעודדת אחרים ללכת בעקבותיה.

בגדול, מתכון החומוס שלה מבוסס על גרגרי חומוס מקופסת שימורים, עם כמות לא ידועה של טחינה, שום, מלח, מיץ לימון, שמן זית ופלפל שחור. אנחנו חושבים שהכמויות דווקא חשובות, אבל נניח שלא – מה לעשות שחומוס כלל לא אמור להכיל פלפל שחור וגם לא שמן זית, ואם מוסיפים שום אז עדיף לעשות את זה בהגשה או בבישול ולא בזמן הטחינה, כי טעם השום הטרי דומיננטי ומשתלט.

זה גם לא באמת חומוס כשמשתמשים בגרגרים מקופסת שימורים, שלעולם אינם רכים מספיק ורק אלוהים יודע מה קרה להם מבחינה כימית בחודשים בהם שכבו ללא רוח חיים בקופסת פח. אתם כנראה לא תמותו מזה, אבל אל תצפו לטעם דומה או לערכים תזונתיים זהים, או לחוויה עיכולית שוות ערך.

ואותנו קצת הצחיק כשמרטנס הציעה לשמור את מי החומוס מהקופסא כדי להוסיף לממרח. אם כבר, אז עדיף היה לסנן מעל לפתח הניקוז של הכיור ולשטוף בהזדמנות זו את הגרגרים מתחת לברז, מה שאולי יעמעם קצת את טעמי הלוואי. בקיצור: צפו, 1:25 דקות, שמעניקות פרספקטיבה מיוחדת לתרבות האוכל האמריקנית.

14 תגובות על כך תכינו חומוס לא טעים ותקבלו גזים, ב-5 צעדים פשוטים

  1. באמריקאית:
    Eet shit, Bro, Cause 20 Bilion flys can't be wrong.

  2. התוצאה אכן מזכירה את הזוועה שמכונה "חומוס" במזללות אמריקאיות, אבל יש לי כמה שאלות.

    למה לא פלפל שחור?
    מה חשוב בכמות של הטחינה? (אני בדרך כלל עוד קצת ועוד קצת במהלך טחינת הגרגרים, עד שטעם לי.)
    למה לא שמן זית? (ההפתעה הכי גדולה בשבילי ברשומה הזאת.)
    למה לא שום? (אני מסכים שהוא ממש לא נחוץ, אבל האם הוא מזיק?)

  3. מפגע ציבורי הוידאו הזה. הרשיתי לעצמי לקחת מילה של חבר ולא להוציא עצמי לתרבות רעה 🙂
    מה שכן, למה לא שמן זית בהכנה?

  4. גורם לחומוס אחלה להיראות מגרה 🙁

  5. לפי כמות התוכן שהעלית בפוסט הזה, נראה שזה נגע ללבך באופן אישי והיית חייב "לשפוך הכול" מהלב.
    אל תקח אישית, שוקי!
    האמריקאים לא מושלמים.

  6. היי, לפחות זו התחלה. אוכל שעובר טרנספורמציה תרבותית הוא לא דבר חדש, בטח באמריקה.

  7. פוסט מעורר מחשבה.
    התגובה המיידית היא, האם בכלל יש טעם לנסות להעביר מתכון לחומוס בשפה אמריקאית? להתפיח אובר נייט? על זה יאמר האמריקאי, כאילו דא? איפה השקית עם האבקה שפותחים, שופכים למים ומערבבים? אה, אין? זה אשכרה מתכון פרום סקראץ'?
    לא אשכח איך התפעלו ממני אורחי האמריקאיים, לפני שנים רבות, כשהכנתי מרק עוף מעוף. אשכרה לקחתי חתיכות עוף, ירקות, תבלינים טריים והכנתי מרק. זה אמנם לקח שעתיים ומשהו שבמהלכן דיברנו ושתינו והעברנו את הזמן בנעימים אבל בסוף היתה ארוחה, והם אכלו מרק. הם הביטו בעניין הזה כמו שאני הייתי מביט במישהו אחר אם היה הולך לקצור חיטה כדי להכין לחם.
    אז, הרגשתי מוחמא. היום אני יודע שבנקודת המבט שלהם לא היתה התפעלות (אולי מעט) אלא בעיקר רחמים, התנשאות ובעיקר רצון קיומי עז להיבדל היטב מהמקום שבו אני נמצא – נייטיב מחוספס ומלוכלך, משהו שטוב לספר עליו בבית אבל ממש לא להביא הביתה. חסר תרבות אמיתית, אבל מה, יש לו פולקלור משגע שצריך לצלם עוד פעם כדי להוכיח שהיינו שם.
    יש אמריקאים אחרים, פגשתי גם אותם, והביקורת שלהם כלפי אמריקה ארסית ורדיקלית עוד הרבה יותר ממני. אבל הם לא יהיו "שפים" של הפוד צ'אנל. בפוד צ'אנל לא יתפיחו גרגירי חומוס אובר נייט ולא ישלחו אנשים לנסות פעם נוספת כדי ללמוד ולהתנסות בכמה ואיך ולקבל את התחושה.

  8. לגבי שמן זית (אהרוני וצביץ) – קודם כל כי לא צריך. הסיבה המקורית להוספת שמן (זול) לחומוס הייתה כדי להשתמש בפחות טחינה. אבל אם מוסיפים שמן זית לא רק שלא חוסכים, אלא שלעיתים קרובות נוספת לחומוס מרירות מבעסת. בכל אופן, זה לא נעשה באף חומוסיה שמכבדת את עצמה.

    לגבי פלפל שחור – לא שייך ולא קשור למתכון ולא נעשה בשום חומוסיה. יש כאלה שטוחנים פלפל שיפקה עם החומוס ומעטים מוסיפים פלפל לבן (מעט ממנו). פלפל שחור מורגש מדי גם בכמויות קטנות, ואם החומוס עומד יום במקרר אז הוא מורגש יותר ופוגע בטעם.

  9. תזכה למצוות, אנסה בלי שמן ופלפל בפעם הבאה.

    ומה הבעיה עם שום?

  10. טוב שהיא שמה רק 10 שיניי שום. חומוס שפים לאניני טעם…

  11. ההשוואה בין זה לבין אלטון בראון בלתי נמנעת. טראש מול…
    נדוה על האמת: כל דבר טוב מה "חומוס בתשעים שניות" הזה.
    (ומה הסיפןור של העיניים? זו טכניקת צילום?)

  12. בתור מי שעבר לארה"ב לאחרונה, אני רוצה לומר כמה מילים לטובה.

    בארץ הכנתי חומוס בוריאציה של המתכון המעולה שלך, עם חומוס הדס שהושרה עם מלח גס ועבר החלפת מים במשך כמה ימים ובושל עם שורשים, בשל ושום.

    בארצות הברית מצאתי גרגרי חומוס מאיכות לא עקבית ולעתים קרובות כאלה שעמדו על המדף יותר מדי זמן. ניסיתי בייאוש להכין חומוס מגרגרים מקופסת שימורים של אחד המרכולים ה"בריאים" שם (טריידר ג'וס, למי שמתעניין) וראיתי כי טוב. אפילו עם טחינה בינונית שאפשר למצוא שם זה יוצא מוצלח. כמובן שצריך כמון ולא פלפל שחור. כמה פעמים הכנתי ויצא די טוב, אבל משהו היה חסר… נזכרתי בשום המבושל מהמתכון שלך, וניסיתי להוסיף שום: שן טריה אחת לכל קופסת שימורים. יצא מעולה. לא מדהים כמו המקור, אבל בהחלט שווה. (ואף תלונה על גזים)

    אז אולי יש פה מדרון חלקלק, ואולי לאמריקאים באופן כללי יש טעם גרוע בחומוס (מי אמר פסטו, עגבניות מיובשות, שום צלוי?), אבל הם לא אבודים 🙂

  13. כורכום זה צהוב
    26 באוגוסט 2015 ב-16:10 //

    יצא לי להכין פעם חומוס לפי הספר, כולל קילוף גרגירים, בישול ארוך וכו'. יצא מצויין, כולם התלהבו והיה צריך עוד קצת. אז קיצרתי דרך והכנתי מקופסת שימורים.
    לכל המצקצקים בלשון – האם אתם בטוחים שבטעימה עיוורת תדעו מה הגיע מקופסה, מה בושל מגרגירים קפואים ומה בושל מגרגירי הדס או בולגרי?

    סך הכל חומוס. אם זה טעים לך, בתיאבון. סה טו.

כתיבת תגובה