מערכת בלוג החומוס משתדלת, גם אם לא תמיד מצליחה, לעקוף באלגנטיות סוגיות פוליטיות שנתונות במחלוקת קשה. לא משום שאין לנו דעה או שאנחנו מתביישים להביע אותה (ואנחנו עושים את זה כל-גבי במות אחרות), אלא משום שהעיסוק בחומוס ואכילת חומוס כשלעצמם הם נקיטת עמדה.

למשל, באוקטובר-נובמבר, אחרי פצצת החומוס שהפיל רפי גינת בתחקיר כלבוטק על הקוליפורמים, הקפדנו לפקוד את החומוסיות האהובות עלינו לעיתים קרובות יותר, וקראנו לכם לעשות כמונו.

בימים האלה, על רקע המלחמה בעזה, שוב אנחנו נתקלים במראות העגומים שזכורים לנו מתקופת אינתיפאדת אל-אקצא. הרבה חומוסיות טובות, שבימים כתיקונם התדפקו תורות של אנשים על דלתן, עומדות עכשיו ריקות. לכן, עבדכם הקודח מחום, שם היום את פעמיו עם ט' חברים ליפו, לחומוסיה של אבו מרואן ואז לממתקייה של אבו נאדר ביפת 42.

אתם לא צריכים להחמיר מדי עם חברים שלא רוצים ללכת לחומוסיות ערביות בימים של מתיחות. אצל רוב האנשים זה לא קשור לעקרונות – סתם לפחדים לא רציונליים. מצד שני, שווה להפציר בהם לנסות בכל זאת, ולומר להם שדווקא עכשיו כשיש פחות אנשים ויהיה פחות צפוף אז גם יהיה הרבה יותר כיף, מה שנכון.