חדש בבלוג

המלבי של דג'אני

מלבי הוא הסיומת המושלמת למנת חומוס טובה. ואם אתם ביפו, והחומוס כבר בבטן, יש רק מקום אחד ללכת אליו: המלבי של דג'אני

שד' ירושלים 94, יפו

עדכון 1.1.2014: מלבי דג'אני עבר למשכן חדש ומרווח יותר, כ-100 מטר צפונה בשד' ירושלים 94.

בפנתיאון של מעדני גן-העדן, באולימפוס של הקינוחים שהייתם הורגים בשבילם, שמור מקום מיוחד למלבי של דג'אני. מאכל שמיימי שלא דומה לשום דבר שטעמתם.

זהו לא שמו – למקום הזה מעולם לא היה שם, וממילא גם לא שלט שיזהה אותו. יש, לעומת זאת, נוכחות קבועה של שניים או שלושה רכבים שחונים על המדרכה, מייד אחרי הדוכן. לא מפחדים לקבל דו"ח, גם כי זו יפו, בה אין תוקף אמיתי לחוקי התנועה והחנייה של תל-אביב. וגם כי לא יימצא השוטר המקומי שיעז לפגוע במוסד המכובד או בלקוחותיו, כי אנה יוליך אחר-כך את חרפתו ואיפה לעזאזל ימצא תחליף למלבי הזה.

50 שנה הוא עומד שם, הדוכן. דור שלישי. בית-החולים דג'אני כבר מזמן לא שם, אבל המלבי הוא אותו מלבי, בכל שעות היום ובכל ימות השנה. תמיד טעים באופן בלתי נתפס לגמרי. בלי קוקוס או בוטנים או פיסטוק אלא כמו שהוא, עם הסירופ האדום בניחוח מי הוורדים. ולמרות שאין שלט, אנשים תמיד מוצאים את דרכם אליו.

מלבי דג'אני, ארליך פינת שדרות ירושלים

בדוכן עומד שלומי לוי, הנכד של אהרון לוי שהקים את הדוכן ותמונתו מתנוססת על הקיר. הוא תמיד מחייך. אולי בגלל האדים המשכרים של המלבי, שאותי באופן אישי משאיר תמיד בתחושה קלה של סוטול, במיוחד אם כבר יש לי בבטן חומוס של אבו חסן.

המלבי חלב, בעל מרקם קטיפתי מושלם, הוא לא רק המלבי הכי טוב בעולם אלא אחד הדברים הכי טעימים שקיימים באופן כללי. בדרך-כלל אני אוכל דווקא את המלבי הלבן, שעשוי על בסיס מים. הוא קליל וצונן, גולש בחדווה במורד הגרון, משאיר אותי מרחף. יש גם מלבי שוקו שאותו מעולם לא טעמתי, ויש גזוז צבעוני בכוסות דקיקות וגבוהות.

תאכלו אחד במקום ותבקשו שיארזו לכם עוד כמה הביתה.

כמה מילים על מלבי

המלבי או "מהלבי" במקור הערבי (בתרגום חופשי: "נחטף", "נאכל בין רגע") הוא מאכל קסום שזכה ליחסי ציבור גרועים במיוחד. המומחיות הנדרשת להכנת מלבי היא גדולה, ולכן נדיר למצוא מלבי טוב באמת. כשהוא מוצלח, הוא מזכיר מאד פנה קוטה – עד כדי כך שנראה שזו אביה הרוחני.

מלבי לבן, מבט מקרוב

מקורו של המלבי הוא במזרח-התיכון, ממנו נפוץ למדינות הבלקן בנתיבי האימפריה העותמנית. הטורקים אוהבים עד היום להכין אותו עם כמות נדיבה של שמנת מתוקה ("מלבי קאימק"), דוכן מלבי טוב ניכר דווקא במלבי הלבן שלו. זו חוכמה קטנה לקבל מרקם של פודינג כשמשתמשים בחלב ובשמנת; מרקם הג'לי של המלבי הלבן הוא גאוותו של כל שף-מלבי.

21 תגובות על המלבי של דג'אני

  1. המתוקים הכי טעימים בשכונת התקווה ברח' אצ"ל, יש שני דוכני מתוקים זה מול זה, אני אוכל רק בזה שממול לשוק ולא בזה שבצד השוק. כל הקינוחים מדהימים, יש איזה 20 סוגים, כולל ביזאריים, הכי טעים זה הסחלב הפשוט ב3 ש"ח.

  2. תשמע ותשמע טוב!!1 לא יכול להיות שתחרוג מהמסגרת, חומוס זה חומוס זה חומוס. את המלבי אתה לא יכול לקשור לבלוג הזה, אתה רוצה? תפתח בלוג חדש בנושא מלבי\אוכל טורקי\בולגרי וכיוב' אבל לא לערבב חומוס עם מלבי!!! זה פשוט לא חוקי!!! יש כללים וצריך לשמור עליהם.

    זו אזהרה אחרונה!!!

    עוד יציאה חריגה כזו ואני שופך לך כבד קצוץ ורגל קרושה על הבלוג!!!

  3. אני רוצה להפנות את הקוראים למסר התת הכרתי שמצוי בתמונה הראשונה, שעוד אף אחד לא הבחין בו.
    והוא המשפט "תן לקחת הביתה !" (את סימן הקריאה אני הוספתי)

  4. בלי קשר לפוסט הספציפי, במוסף הארץ היה ראיון עם איזה מאסטר חומוס, דאן 5 בגרגירי חימצה, משהו לוקס. יש גם מתכון, שנראה די רציני ואני הולך לעשות אותו פור שור, ולדווח על התוצאות. עיקר השינוי הוא בתהליך ההשריה:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtWin.jhtml?itemNo=819935

  5. המלבי אצל שלומי הוא לא מלבי.
    הוא SON OF GOD

    זה משהו שצריך להיות קשור לפקודת הסמים של מדינת ישראל.

    מה שלא נכתב על שלומי הגדול, זה שהוא אוהב מוזיקה טובה כמעט כמו שהוא אוהב מלבי טוב והוא מקשיב כל הזמן אך ורק לתחנת הרדיו 88FM ויש לו פנקס קטן שבו הוא רושם את כל השירים והקטעים שמצאו חן בעיניו, ובסוף כל חודש הולך וקונה את הדיסקים האלה.

    השילוב הזה, מסבאחה אצל אבו-חסן ומיד אחר כך הליכה מהירה ברגל עד לדוכן של שלומי, כדי להוריד מלאבי – השילוב הזה עושה את החיים למשהו יותר נסבל. אין ספק.

  6. בועז – אמן.
    אם כי כבר שמעתי על אנשים שמתלבטים אם ללכת מהר או לאט, כי חבל להם לאבד את טעם המסבחה בפה. מצד שני, אם כבר "לשטוף" את המסבחה אז רק עם מלבי ורק עם המלבי הזה.

  7. מלבי נראה לי פיכסה, למרות שעוד אף פעם לא טעמתי… יום יבוא (-:
    סחלב אני מאד אוהב דווקא.

  8. יובל!
    Don't diss רגל קרושה וכבד קצוץ!
    גם להם יש מקום!
    רגל קרושה אני לא אוכלת כי אני מפחדת פחד מוות מפרה משוגעת. במיוחד בגלל שהעצבים קרובים לעצמות.
    אבל כבד קצוץ אני מרכסמת בהנאה גדולה. אם יש בו בצל מטוגן זה פשוט מעדן מלאכים. יש בכבד המון גליקוגן מתוק ושאריות דם מלאות בברזל. הו, כמה טוב להיות אומניבורית!

    ואם הבלוג הוא על חמוס, למה לא לדבר על כל הקשור לחומוס? היידד למלבי! היידד לקנפה! היידד!

  9. המלבי של שלומי הוא הטוב במדינה ללא ספק.

    אני בדר"כ אוכל מלבי חלבי עם ימבה אגוזים וקוקוס במקומות אחרים אבל אצל שלומי אני דווקא מעדיף את הפרווה. המלבי שלו לא צריך שטויות כמו אגוזים ובעל טעם וניחוח מי ורדים עדינים כמו שסבתא שלי, זכרון צדיקה לברכה, היתה מכינה והוא יורד טוב בגרון בעיקר ביום חם ודביק.

    בנוסף יש לו את הגזוז שהוא משהו באמת לא רגיל… הוא טוען שהוא מכין את הסירופ בעצמו, לגימה אחת מגזוז האננס שלו מעיפה אותך בסטירה מצלצלת 25 שנה אחורה.

    בקיצור… זול(4 ש"ח גזוז, 7-11 ש"ח למלבי), טעים, נוסטלגי ומומלץ בחום! (וגם בלי שום קשר לחומוס)

    ברק

  10. ברק – מסכים עם כל מילה.

  11. האיש שראה הכל
    14 באוגוסט 2008 ב-00:24 //

    טוב, האמת שאין לי יותר מדי מה להוסיף מעבר למה שנכתב כאן (המלבי באמת מדהים, ואני אוכל מהסירופ בכמות שמספיקה לשלוש מנות ; הגזוז אננס הוא המשקה האהוב עליי בעולם כולו), פרט לעובדה ששלומי הוא איש נחמד ומסביר פנים, גם כשעומדים משהו כמו עשרה אנשים ויותר בתור – והעניין הזה לא פחות חשוב מרמתו של האוכל, בטח ובטח בדוכן שמבוסס על אכילה תוך כדי עמידה.

  12. למישהו יש אולי מידע מוצק על השעות שלו?
    בפעם האחרונה שהייתי אצלו שלומי אמר שהוא פתוח מ 11 בבוקר עד 9 בערב אבל באתי כבר פעמיים מאז והוא היה סגור :/

  13. אצל "דג'אני" המלבי תמיד קר מאד, ואת הגירסה החלבית הם מגישים בכוסות זכוכית שמגיעות אליך עם מעטה כפור עליהן. זה באמת חור בהשכלה שלך ואתה חייב לקפוץ לשם. נסה גם את הגזוז.

  14. הזקן מלמעלה
    18 באוגוסט 2008 ב-23:25 //

    וואלאק, לא יודע איך זה קרה אבל מעולם – מעולם לא שמעתי על המקום הזה.

    גדלתי על מלבי 'עגלה' שהיו מסתובבים בחופי בת ים עם צלוחיות קפואות מנירוסטה ותפוחי עץ מסוכרים אדומים. אחד היה טעים והשני היה סביר. אצל הטעים זה היה חתיכת טראומה להחליט לוותר התפוח או המלבי (הורים בולגרים קונים רק דבר אחד) אבל הזיכרון של הטעם נשאר.

    אחר כך העגלות נעלמו ובחוף פלמחים הופיעו 'מזנוני שתיה ומלבי' אחד אליהו -והשני נקרא השני. מאות לקוחות כל יום שישי אחרי הים. תחנת מלבי גלקטית. אומנם כבר צלוחיות פלסטיק- אבל איזה טעם.

    לא יודע מה קרה שם אחר כך אבל אהבה גדולה לא היתה בינהם, ובסופו לא נשאר אף אחד . אממה -מצד שני לעשות מלבי טעים (רק עם מים) בבית זה ממש לא סוף העולם.

    מה שחסר לי לטקס זה צלוחיות מתכת קטנות ועמוקות למלבי שמקפיאות את התענוג גם על האצבעות. לא יודע אם בעידן הפלסטיק נשארו כאלה.

    ולמי שפקפק – הקשר בין המלבי לחומוס הוא קשר אמיתי, גנטי וקוליניגרפי וההוכחה: בהרבה מדינות שבהם אוכלים חומוס יש גם מלבי.
    (ונשים עם שפם)

    אחזור לדווח אחרי טעימה בתגלית ביפו – לפני החגים

  15. שמחה וששון!
    השבוע תפסתי את המקום פתוח ואחרי שני מלבי מים וגזוז שאלתי את שלומי על השעות:
    א'-ה': 11:00-20:00 אבל סוגר קצת לפני
    ו': עד 18:00 או 19:00

    אגב, הטעם של המלבי הפרווה משתפר מפעם לפעם.
    שאתי טוענת שזה לא הטעם אלא זה שהוא מחליק ממש טוב ומרענן בחום. היא עדיין מעדיפה את החלבי.

  16. כפי שהבטחתי לפני שבוע ושלוש תגובות מעלי הלכתי לבדוק המלבי אחרי חומוספול אצל אבו נאדר http://humus101.com/?p=579.

    לא ידעתי איפה בדיוק, לא זכרתי כתובת לא היה GPS ורק האנטנה לקליטת הסירופ האדום ניווטה את דרכנו במורד שד' ירושלים כשפתאום ראיתי ממרחק 400 אמה שלט (לבן עם אותיות לבנות) בדבר משהו שעבר למקום אחר. לחיצה מתונה של הבטן השניה על הברקס ומבט לימין מגלה שלט מבטיח שמכריז ללא עכבות שממש כאן נמכרים מלבי וגזוז ואפילו מגרש חניה יפואי ללא תשלום שצמוד אליו היה שם, עם ילדים שמשחקים על החול בכדור לא מנופח. אוטופיה.

    הבחור מחזיק מקום נקי עם תמונת הסבא בקיר המרוחק (כיאה למאכל) ומקרר מפוצץ במלבי. קיבלנו אחד פרווה ואחד חלבי. לשאלה בדבר קוקוס בוטנים שמוטנים אנא- לא אצלנו, דבר שמיד יצר אצלי את הרושם שמדובר בבעל מקצוע ולא סתם אחד שפתח מלאביה.

    הסירופ נמזג במדידה מדוייקת (קצת פחות מ -40 מיליליטר) בכוסות, כפיות ברזל וקדימה למלאכה. תענוג. האיש מלאביסט אמיתי. הכוס זכוכית הצוננת חוסלה תוך כדי נאקות עונג ומבטים אקראים על האוטו (בכל זאת זה יפו) על המדרכה שטופת השמש היפואית. לא מדובר כאן רק על נוסטלגיה. האיש באמת מלאביסט בכיר וההתעקשות על כוס זכוכית ומינון הסירופ רק מחדדת את הנקודה.

    ציון כללי – 9

    למה לא עשר ? כי ביפו יש הרבה קוסמים שיכולים להעלים דברים מהאוטו שלך בתוך שניות דבר שמחייב לפקוח עיניים- דווקא כשבא לך לעצום אותם.
    אחלה המלצה !

  17. בעבר אכלנו מלבי אצל הסבא של שלומי, הוא זה שהקים את הדוכן, ובסיום יום הלימודים בבית הספר "הנגב" (מול בי"ס וייצמן), היה מקבל אותנו בסבר פנים מחייכות, במיוחד שביתו שלמדה איתנו, הובילה אותנו ישירות לדוכן, להנות ממנעמי המלבי.

    כאז כן עתה, המלבי שם מצויין.

  18. יותר מדי זמן לא אכלתי שם. אחרי מנה באבו מרואן, כשהבטן מרופדת ורק חסר את הדבר הקטן שישלים…
    זה ממסטל…
    הדבר הכי טעים שקיים אולי

  19. גל יצחקי
    11 ביוני 2011 ב-02:00 //

    אם לאכול מלבי פעם בכמה זמן אז אני מעדיף את מלבי גן עדן
    עוזי ממלבי גן עדן הוא בשבילי מר מלבי,בחור שבשבילו מלבי זה כל העולם,ואת המלבי שהוא מוכר כבר יותר מ 15 שנה הוא מכין בבית בכמויות קטנות ומכל הלב

    אשתי ואני עשינו ממנו משלו לפני שנה,ומאז אנחנו חולמים על הטעם הזה מדי פעם אחרי ארוחה טובה
    כיוון שעברנו דירה ולכן כבר לא נהנים מהמלבי שלו

    גל

  20. זה המלאבי הכי טעים בעולם. ואכלתי הרבה. בהמון מקומות.

    אין כמו המלאבי של שלומי לוי.

    (ויש לו גם טעם מ-צ-ו-י-ן במוזיקה. שתדעו)

  21. חומוסאית
    12 באפריל 2013 ב-12:54 //

    חיפשתי פרטי קשר של עוזי ממלאבי גן עדן אך לא מצאתי, למי יש?

2 טרקבקים ופינגבקים

  1. קאימאק | חומוס להמונים
  2. בדרך למעלה | חומוס בשישי

השאר תגובה