הגעתי לוורשה. שכרתי דירה. התחלתי לחפש חומוס
החומוסאי שלנו במזרח אירופה ממשיך במסעותיו. הפעם הוא קבע את משכנו בעיר וורשה, שבניגוד למה שאפשר לחשוב – דווקא נראה שיש בה לא מעט חומוס.
Mango Vegan Street Food
כתובות הסניפים, שעות הפעילות וטלפונים
רץ בוורשה טרנד חומוס. ראיות? ב-KFC שמתחת לדירה מגישים "חומוס קייצי", סנדוויץ היום בחנות הסמוכה הוא "ראפ חומוס", ובמסעדה הטבעונית ברחוב ליד מגישים את "החומוס הטוב ביותר בוורשה" (כך לפחות טוען השלט).
למסעדה עם "החומוס הטוב ביותר בוורשה" קוראים Mango. הם מציעים חומוס, פלאפל והמבורגר טבעוני.
החומוס מגיע במבחר טעמים: קלאסי, גרגירים, רוטב עגבניות, אריסה (באמת!), בזיליקום ואבוקדו. המחירים נעים בין 15 ל-18 ש"ח, שזה די יקר לוורשה.
הזמנתי חומוס קלאסי. הגיעה המנה הזו:
את החוויה ניתן לסכם במילה המאד פולנית: סביר. חומוס מאד נחמד. עם זאת, הסיכוי שאחזור לשם בעתיד הוא די קלוש.
נתחיל מהחיובי: החומוס ממש ברמה ישראלית! קרמי, עם דגש חזק על טחינה, עשוי היטב ולא מציק למערכת העיכול. שוקי בטח היה נכנס לפרטים טכניים ומספר לכם שהטעם נובע מתהליך חימצון שעובר מלח הלימון שלהם במהלך ההשרייה או איזו שטות אחרת, אבל אני אסתפק ברשמים השטחיים האלה.
מצד שני, היו כמה גורמים שהעיבו על הארוחה.
החומוס הגיע בצלחת חד-פעמית מקש. מה נראה להם, שחומוס זה מספוא? צלחות קש לא מתאימות לחומוס: הממרח נבלע בין החריצים של הצלחת, (עשירית מנה הלכה לאיבוד) וכשמנסים לנגב עם הפיתה את השאריות בסוף, הקש המחוספס מפריע להרמוניות הניגוב.
מה גם לא היה הרבה מדי לנגב. אני אדם עם קיבה קטנה, לא פעם האשימו אותי שאני אוכל כמו ציפור, ועדיין סיימתי את הארוחה רעב. הכמות המועטה של החומוס פוזרה בצורה המעצבנת של לפנק את דפנות הצלחת ולהשאיר חור גדול באמצע. כאילו הם מתכוננים למקרה חירום שבמהלך הארוחה ייכנס למסעדה מישהו עם סיר מלא בחומוס יותר טעים, ויהיה לו מקום על הצלחת.
עוד תלונות? הפיתות היו בעייתיות. אלו לא הישראליות העסיסיות, אלא הפיתות הלבנוניות הדקיקות שהן יותר נייר טואלט עשוי קמח חיטה מאשר "לחם". אז כן, אני מודע לכך שככה אוכלים החבר'ה האסלים בלבנון, ירדן וסוריה, אבל בינינו? הם לקחו את המושג ל"נגב" באופן מילולי מדי.
לא קל למצוא חומוס סביר באירופה, כך שעל הנייר אני אמור להיות מרוצה מהחומוס של מנגו. אבל במציאות, חומוס זה לא רק טעם. חומוס זאת גם חוויה. הדרך היחידה שמנה קטנה על צלחות קש עם פיתות דקיקות יכולה לא לאכזב, היא אם החומוס שנמצא בה אלוהי. זה, לצערי הרב, לא המקרה המדובר פה.
14 באוגוסט 2016 ב-20:55 //
תודה על הדיווח…
האם המקום שייך לישראלים?
אתה יודע ממה עשוי ההמבורגר הטבעוני?..
14 באוגוסט 2016 ב-21:01 //
יש עוד בעיה בפיתות הלבנוניות האלה שאין להן קיבול חום בגרוש. אני יודע שה"מבינים" ודאי אוכלים פיתה בטמפ' החדר כמו שהחומוס בטמפ' החדר, אבל למי שלא מבין וסתם רוצה להנות מהחיים, נחמד שהפיתה חמה מדי פעם. והלבנונית רק יוצאת מהטוסטר או מה שלא מחמם אותה ותוך דקה וחצי היא בטמפ' החדר.
14 באוגוסט 2016 ב-21:41 //
רוזי, מה זאתאומרת? מטבעונים 🙂
15 באוגוסט 2016 ב-00:35 //
רוזי: היה פלאפל טבעוני מקינואה, גרגירי חומוס, טופו ועוד מילה פולנית שאני לא מכיר.
15 באוגוסט 2016 ב-12:30 //
מה זה זה! חומוס בוורשה בלי להזכיר את בכיף (טבח ישראלי ובעלים ישראלים), קפה תל אביב (בעלות יהודית), חומוס ביירות (מול קפה תל אביב), ושיפודי ברק?! נו שויין, גרמנים שבאו לביקור:) יאללה יאללה, תצטרף לקבוצה ישראלים בוורשה ושם כבר יגידו לך לאן ללכת!:)
15 באוגוסט 2016 ב-16:35 //
אה… יופי ניימן, אני מגיעה לברלין ואתה בורח לורשה?…:)
15 באוגוסט 2016 ב-19:10 //
הכהן: סבלנות סבלנות. בתל אביב כבר הייתי, ביירות בדרך, ושיפודי ברק יאלצו להמתין לביקור הבא שלי בנובמבר.
עדי: בונה את הפיגומים לקראת הגירה לוורשה:) מסתבר שאני והגירסה העכשווית של ברלין לא הולכים יד ביד..
15 באוגוסט 2016 ב-22:49 //
אם לא עצרתם ב laflaf החמצתם חומוס אמיתי המוכן במקום לצד פיתות ישראליות. תפריט ישראלי מקטמי עם פלאפל וטחינה כפי שאנחנו אוהבים כאן בארץ.
15 באוגוסט 2016 ב-23:44 //
מי היה מנחש שיש כל-כך הרבה חומוסאים ישראלים בוורשה. אני חושב שכדאי לכם לארגן מפגש (ואם אין תמונה זה לא קרה).
16 באוגוסט 2016 ב-01:31 //
אמרתי לך שוקי, אתה מחמיץ את ברלין החדשה;)
16 באוגוסט 2016 ב-10:13 //
יש מצב…
17 באוגוסט 2016 ב-20:37 //
תודה על התשובות 🙂
11 בנובמבר 2016 ב-23:28 //
mezze ברחוב pulawska לגמרי לא רע. אמנם לא סעיד מעכו או סובחי מלוד, אבל יחסית לסבירות המקומית, לגמרי שווה את המאמץ.