חדש בבלוג

כשקלבוני ובגין נפגשו בתל-אביב

רבים, רבים מדי, כבר נשאו לשווא את שמו של מוסטפה קלבוני, "קלבוני הגדול". החומוסייה הקטנה שלו בדרום יפו הייתה במשך שנים מוקד עלייה לרגל לחומוסאים לא מעטים, והנחילה לתרבות החומוס המקומית כמה נכסי צאן ברזל, עד שיום אחד נסגרה הדלת ולא נפתחה עוד.

חומוס קלבוני
דרך בגין 25 תל-אביב
א-ה' 9-17:00

4 גרגרים

עדכון 1.1.2010: המקום נסגר

כמו שקורה לפעמים במקרים כאלה, התברר שלאיש יש אחים, אחיינים, בני דודים ושכנים מדרגה שלישית, שלכולם קוראים קלבוני. חומוסיות (או שמא עליי לומר: קלבוניות) שנשאו את שמו קמו תחת כל עץ רענן – עם דגש על תחת. רובן היו גרועות ורובן נסגרו. קלבוני הזקן, אללה ירחמו, נטל איתו את סודותיו לעולם שכולו טוב.

אבל החיים מלאים הפתעות ואחת מהן שוכנת על דרך מנחם בגין בתל-אביב, בואכה יהודה הלוי. קלבוניה לתפארת.

קלבוני. חומוס-משולש

קלבוני. מנת משולשת.

החומוס, סמיך, חמצמץ ומעט גס, מלווה בכל התקרובת המסורתית מבית קלבוני, עם אי אלו תוספות מקוריות: ערימה של פיתות שמנמנות, צלחת נאה של כדורי פלאפל וצ'יפס, סלט גזר חמצמץ ונהדר, סלט כרוב, "חריף" אדום, חמוצים, וגם כוס גדולה של משקה שקדים צונן ("רוזטה") על חשבון הבית, וקפה מצויין בסיום. הכל כולל הכל ב-26 שקלים בלבד. ורק תנסו לגמור הכל מהצלחת.

אגב, סלט הירקות מתובל בשום, סומאק ולימון כמיטב המסורת הקלבונית, אבל לא – למרבה הצער הוא לא מספיק דומה למקור. מצד שני, לסלטים כאלה יש נטייה להשביח עם הזמן (כלומר, אחרי שמכינים אותם יום יום במשך שנים).

משולשת אצל קלבוני צלחת צ'יפס-פלאפל בקלבוניה
סלט קלבוני מסורתי קלבוני. השולחן

בעל הבית – ששמו וייחוסו המשפחתי המדוייק פרחו מזכרוני לדאבוני – הוא בחור חייכן עם אהבה אמיתית לאוכל. האווירה במקום נעימה והוא נקי ומסודר ויש גם כמה דברים שאפשר לקחת הביתה (לרבות צנצנות הלבנה היפות מכפר מרר, שבהזדמנות אספר לכם על עוד כמה מקומות שאפשר למצוא אותן).

טיפ לסיום: גם מסעדת קלבוני ברחוב האורגים 12 בחולון שווה ביקור. אם אינני טועה בפרטים, היא היורשת הרשמית של "קלבוני הירוק" ששכן עד 2004 ברחוב פייר מנדס פרנס בחולון.

נ.ב. – עוד טיפ לסיום (בשבילך תמיר): גם חומוס חסוני, בדרך בן צבי 35 בתל-אביב, לא רחוק מבלומפילד, הוא בן משפחה (אחיין כמדומני) של קלבוני הגדול. השמועות טוענות שלפני שנים מספר שיחק לו המזל ופטר אותו מדאגות – כלכליות לפחות – וזו הסיבה לעליות ולירידות של החומוסייה הזו, שלפעמים החומוס שלה הוא תענוג צרוף ולפעמים אכזבה מהדהדת. בכל אופן, שווה ביקור אם אתם בסביבה.

12 תגובות על כשקלבוני ובגין נפגשו בתל-אביב

  1. אני צריך חומוס ל-18 אנשים ליום רביעי:
    1. קילוגרם אחד זה מספיק?
    2. אצל מי לקנות?

    תודה וחג שמח 🙂

  2. אם החומוס הוא המנה העיקרית, אז מק"ג חומוס יבש תוכל להכין מספיר חומוס כדי להאכיל 7-10 אנשים. אם הוא תוספת לבשרים, וחלק מה-18 הם ילדים, אז וודאי ובוודאי שיספיק.

    תוכל למצוא גרגרי חומוס טובים כמעט בכל שוק, כמובן עם עדיפות לשווקים מתמחים – מחנה יהודה או בעיר העתיקה אם אתה ירושלמי, לוינסקי אם אתה תל-אביבי, וכו'.  ביפו אפשר למצוא גרגרים סבירים, לפחות, בכל מכולת שנייה. יש חנות טובה על יפת, קצת דרומית לגלידה אנדריי, מהצד השני של הכביש.

    כעיקרון, חפש גרגרים קטנים וחלקים. יש זנים בלדיים טובים ויש את הבולגרי שהוא סבבה. אתה גם יכול להיכנס לסופר הקרוב ולקנות "הדס" של סוגת, רק לשים לב בהשרייה שהוא לא תופח לממדים מפלצתיים (תוסיף סודה לשתייה למי ההשריה).

    חשוב מאד: לעבור על הגרגרים אחד אחד (כן, זה ייקח לך חצי שעה לפחות), בלי להתעצל. להעיף את השבורים, המעוותים ואלה שיש עליהם כתמים ובהזדמנות זו לאתר ולסלק כל מה שאיננו גרגר חומוס (יש הפתעות). משמאל יש לינק למתכון.

  3. Abbu Rani Fan Club Band
    27 באפריל 2009 ב-16:27 //

    צר לי הפעם לא להסכים עם שוקי. הלכתי לפני כמה שבועות לקלבוני הלה, כשברקע ההיסטוריה המפוארת. קיבלנו צ'יפס מצוינים, סלט עלא כיפאק, פלאפלים מהטובים שאפשר לבקש, אבל החומוס היה בינוני ולא יותר, מהסוג הגס והקר והמלא כמון.

    כמובן שסיימנו הכל מהצלחת, חומוס בינוני הוא עדיין אוכל טעים (נגיד, חומוס בינוני זה הרבה יותר טוב מפיצה בינונית), אבל הסך הכל הרגיש מפוספס.

    השירות והאנשים היו סבבה ביותר, וכמו שאמרתי – הכל חוץ מהחומוס היה הכי טוב שאפשר לבקש, ככה שבטח נחזור לשם בזהדמנות לראות אם זו היתה מעידה חד פעמית.

  4. איזה כיף ע-ו-ל-ם לראות שיש מישהו שכל כך חולה על חומוס כדי לעשות על זה בלוג.

    חזק. אהבתי.

    ד"א – יש משהו מומלץ באזור הרצליה רמת השרון (חומוסיות) או ששומם?

  5. גס ומלא כמון זה לגמרי עניין של טעם. זו בדיוק הסיבה שיש אנשים שלא מסוגלים לאכול חומוס בכרם ואחרים שאומרים שהחומוס של הכרם הוא הכי טוב בעולם.

    קר אומר שאין מספיק לקוחות כדי שהחומוס יהיה חם. כי אם החומוס עומד בלי קירור אז או שהוא מתקלקל או שמשרד הבריאות סוגר לך את העסק – מה שבא קודם. הדרך היחידה שלא יהיה קר היא כשמכינים חדש בתדירות גבוהה. בכל אופן, כשאני אכלתי מהחומוס הוא לא היה קר. אולי בגלל שהייתה שעת צהריים עמוסה יחסית.

  6. אכלתי בקלבוני בחולון.גם שם הרגשתי בדיוק מה שאתה מתאר:גס,קר ומלא כמון.
    שוקי סלמטק על ההבנה בחומוס ועוד יותר על השליטה בשושלות היוחסין של משפחות החומוס.מעתה יש לך כינוי נוסף:"אבי מלר של החומוס"(כמי שרואה כדורגל אנגלי ומתפלא על השליטה שלו בצבע התחתונים של שחקן מסויים) 

  7. אכלתי כמה פעמים בקלבוני באיזור התעשיה של חולון, ולמרות שלא נפלתי
    מהרגליים מתרגשות, בסה"כ זו חומוסיה ראויה, שמספקת ארוחה משביעה
    ( חומוס צ'יפס סלט ופלאפל ) במחיר הוגן.  ולא חסר לו עבודה.
    בשעות הלחץ בד"כ צריך לחכות קצת לשולחן.

    אהבתי שם דוקא את הפול, שהם דולים אותו מתוך כד נחושת גדול כזה..
    והחומוס לא היה קר.

  8. אהרון קיש
    29 באפריל 2009 ב-12:28 //

    איתך אבו-ראני. הגעתי לשם לפני כמה חודשים, היה שומם לגמרי (הבחור הבאמת חביב אמר שזה בגלל שהם רק פתחו), ולמרות האדיבות והנדיבות המנה היתה צ'יקמוק מוחלט. גם פיצוץ כמוני (בספר שלי זה כיסתוח לכל דבר), גם מרקם לא משהו. אבל הכי גרוע זה היחס שלו לפול, ואני רואה שלא דיברו על זה כאן בביקורת. פול קשה, קשה, קשה. אני לא מקבל אף טענה שאומרת שזה עניין של טעם! אין דבר יותר מבאס מפול נוקשה, "בדיד", לא עיסתי בכלל. התבאסתי עליו, קיצר. אבל חג שמח!

  9. Abbu Rani Fan Club Band
    2 במאי 2009 ב-19:07 //

    קיש – שמע, כמו שראית יש לי ביקורת על המקום, אבל מכאן ועד לכינוי המנה "צ'יקמוק" רחוקה הדרך. צ'יקמוק זה כשאתה הולך למקום ודופקים לך חומוס אחלה עם קצת זיתולה ומלא תבלינים לכיסתוח (כדבריך) ועוד גובים ממך 25 ש"ח על זה, יעני לקינוח. קלבוני הביא מנה ייחודית, ולמרות הבעיות שלי איתה כבודה במקומה מונח, והיא אצלי בינתיים זכאית מחמת הספק, כי לא שופטים חומוסייה לפי ביקור אחד.

    לגבי פול – מעטים המקומות שלא מחרבשים את השילוב בין החומוס (שהוא מאכל עדין, לטעמי) לקטניה החומה והשתלטנית הזאת. אבל אם הביא לך פול קשה ולא מוכן – זה כבר באמת לא עניין של טעם. בכל מקרה, נהוג לומר: אדם טיפש נכנס לבעיות שאדם חכם לא נכנס אליהן.

  10. אכלתי השבוע שם והיה אחלה לגמרי. גם החומוס, גם החמוצים, הכל כאילו. אבל אני חושב שאבו חסן לא טעים, אז מה אני מבין.

  11. פעמיים אכלתי שם , פעמיים התאכזבתי.
    זה מסוג המקומות שאחרי חצי ניגוב אתה כבר רואה חרסינה.
    המנה הקטנה במיוחד, מגיעה עם שתי פיתות .
    ואחרי שסיימתי לנגב את כל הצלחת, עוד נשארה פיתה שלמה.

    אין דבר מעצבן יותר ממקומות בהם מקמצנים לך על המנה וחוסכים לך על כל דבר קטן.

    נוסף על זה , החומוס עצמו קר ולא שונה בטעמו מכל חומוס מקררים אחר .
    המסקנה המתבקשת – לא כל אחד שיש לו אמא ערביה, יודע להכין חומוס.
    אם אתם בכל זאת באיזור, דלגו , יש אופציות אחרות לא פחות טובות, או לפחות מהסוג שמשאירות אותך שבע.

  12. סוף סוף! 🙂

    למזלי, המוסך שלי שכן שלו.
    שמחתי שפתחו את קלבוני ליד, אבל הטוסטוס לא כ"כ

השאר תגובה