חדש בבלוג

חומוס מהגיהנום 2: זכויות החומוס

ושוב אנחנו כאן, עם המדור הבלעדי והראשוני, הנושך והעוקצני, הבועט והמחלק כאפות בלי אבחנה/שולח אנשים להרביץ לכם מכות אם צריך: חומוס מהגיהנום.

התגובות לחומוס מהגיהנום 1 היו נרגשות, טעונות, לעיתים קשות. מצד אחד, פנו אלינו חברים ומכרים, שכנים ובני משפחה, וביקשו מאתנו להמשיך בעבודת הקודש הזו. מצד שני, קיבלנו גם מכתבי שטנה ואיומים, מבטים ברחוב ושיחות טלפון עם התנשפויות באמצע הלילה. הציבור לא יודע איך לאכול אותנו.

כמובן שמערכת בלוג החומוס, העשויה ללא חת והנחושה בדעתה, דוחה בבוז ושאט נפש את ההשמצות באשר ישנן כאלה – נמשיך להיאבק על אמונתנו, ועל דמותה של מדינת ישראל, עד לשחרור אחרון גרגרי החומוס.

יש רבבות ארגונים שדואגים לזכויות אדם, בעלי חיים ואפילו זכויות הצמחים. מה לגבי זכויות החומוס? האם לגרגרי החומוס המסכנים לא עומדת הזכות האלמנטרית כל-כך, שלא להפוך קורבנות לעינויים מחרידים, מהסוג שאפילו הפאלון גונג עוד לא הצליחו להמציא? קבלו, אם כן, את המדור מספר 2.

כאבו של חומוס מושפל

גם לחומוס יש רגשות. כשמרטיבים אותו הוא נרטב, כשפוגעים בו הוא דומע, כששמים אותו בקופסת שימורים הוא מפחד. ובשביל מה? בשביל שאפשר יהיה להפוך אותו אחר-כך למיטבל צהבהב ולהגיש עם טוסטים, מקושט ברוזמרין?

"זוהי הדרך שבה משפחתי נהנית מחומוס כרגע", מצהירה רזיקה, כותבת הבלוג Day Recipe, ומציגה את המוטאציה המזעזעת שבתמונה.

לא הצלחנו להבין מהמתכון איך קרה שהחומוס יצא גם נוזלי וגם כל-כך צהוב. בכל אופן, העיגולים הקלויים שלידו הם טוסטים שמקושטים, כמו החומוס, בעלי רוזמרין. "אם אין לכם רוזמרין" אומרת הכותבת, "אתם יכולים להשתמש בפרח מאכל אחר, נגיד לוונדר…".

רזיקה טוענת שמדובר ב"מתאבן יפהפה". לנו הוא קצת פגם בתיאבון, אם להודות על האמת.

אבל כמובן – הכל יחסי. חשבנו שראינו הכל עד שנתקלנו בתמונת ילדתו של אחד, פיטר קרייג, המרוחה בחומוס (הילדה, לא התמונה). עד כמה שאנחנו יכולים לקבוע בעין עירומה, מדובר בחומוס מקופסא, מה שרק הופך את הזוועה לגדולה יותר – באמת, תגידו תודה שהתמונה מופיעה בקטן.

אנחנו מתארים לעצמנו שלו זו הייתה הילדה שלנו, פרצוף מרוח בחומוס היה יכול להיראות לנו חמוד (כמובן, אם לא היינו מכירים את הסיפור – או המיתוס האורבני – על הכדורגלן דוד פיזנטי, שמרח דוגמנית בחומוס וליקק אותה מכף רגל ועד ראש. באמת, זה יותר מדי…).

כן, אנחנו מסוגלים להבין למה הורים נלהבים במיוחד ירצו גם להנציח את הרגע – אבל למה, למה להעלות את זה לאינטרנט?

ולסיום מדורנו הפעם, ורק כדי להוכיח שתמיד יכול להיות גרוע יותר, קבלו: חומוס עם קינואה.  כן כן, בינות לעלי החסה וטבעות הבצל הסגול, יש יציקת מלט מבטיחה למראה, עשויה גרגרי חומוס מבושלים, מעורבים ב"אם הדגן" של בני האינקה.

היצירה האלמותית הזו שייכת לבלוגרית מברצלונה ששמה קמילה. הבלוג שלה, כפי שניתן לנחש, מוקדש לבישול, בריאות והתעללות במאכלי עמים. האינקה לא פה בשביל להתלונן אבל משהו אומר לי שהם היו מתלהבים מהסלט הזה בערך כמונו.

10 תגובות על חומוס מהגיהנום 2: זכויות החומוס

  1. אני אחרון החברה הבריאותיים תנו לי אוכל מטוגן משמין עם יותר מדי כולסטרול ואני יהיה מאושר (ביחוד עם יש אלכוהול בצד) אבל חומוס מקופסא לא נראה לי מאכל אידיאלי לתינוקות עם כל החומרים שיש שם.
    אפילו שחומוס רגיל נשמע לי רעיון לא רע לגיוון לפעוטות.
    הפעם אני הרבה פחות לוחמני נגד השיקוצים האלה אלה בעיקר משועשע (ביחוד מהחומוס רוזמרין המזעזע)- שוב מה שאמרתי על אמריקאים ואוכל לא צבעוני- (יעדיפו צבעי מאכל על הדבר האמיתי).
    הדבר המזעזע באמת זה שיש רבים שאשקרה יעתיקו את המתכון הזה!

  2. החומוס הצהוב מזכיר מאוד את מה שאכלתי במחנה קיץ בארצות הברית לפני כמה שנים.

    הוא היה חסר טעם לחלוטין, הגיע עם פיתה יבשה, ורק שיום אחד שאלתי מה זה ענו לי שזה חומוס. היה מיותר להסביר להם שזה לא חומוס (באמת שלא היה לזה טעם, אפילו לא מעט טעם) אז פשוט אכלתי את הממרח הזה בלי לייחס אותו לשום שם של מאכל שאני מכיר.

  3. החומוס מהגיהנום (בתמונה הראשונה) צהוב ונוזלי,
    כי לא הוסיפו לו טחינה.
    במתכון מופיע להוסיף "2 כפיות זרעי שומשום"… ולא טחינה.

    ככה בדיוק נראה החומוס שאני מכין לפני שאני מוסיף לו טחינה..

  4. שאלוהים ישמור מהוריאציות שאנשים מנסים לעשות עם החומוס תחת התירוץ של הפיוז'אן…..
    חומוס זה חומוס וכל דבר אחר רק יוצר יציקה שונה אבל בטח שלא חומוס משודרג…

    כבר בסוף שנות השמונים בארה'ב נתקלתי מסעדת פאסט פוד בוואלי של לוס אנג'לס ששם מכרו פלאפל ו"הומוס" במקום שנראה ומתפקד בדיוק כמו מקדונלד וחבריו…..לא עזרו החשקים והגעגועים…….זה פשוט לא היה זה בצורה הזו.
    אותי אפילו מפתיע שבהמון מתכוני חומוס יש שום בתוכו ובאף חומוסייה לא הרגשתי בטעם של שום מהחומוס !!   במשוואשה ובמסבחה יש חופשי שום אבל מקומו לא בחומוס.
    ואני אומר את כל זה אחרי שנים של נסיונות וטיפים מהרבה מקומות.

  5. Abbu Rani Fan Club Band
    14 ביוני 2009 ב-00:07 //

    נותר רק לקוות שכל האמריקאים האלה סובלים תדיר ממקרים קשים של גזים

  6. יעקב חדד
    15 ביוני 2009 ב-13:30 //

    רק רציתי להלין שאני כבר יומיים מנסה להשאיר תגובות, וכל פעם יש איזה באג שמפריע לי. אפילו ניסיתי ממקומות שונים ומחשבים שונים.
    בחלק מהפעמים זה פשוט נותן חלון שגיאה, בחלק אחר התגובה כאילו מתקבלת, אבל לשם בדיקה אני שולח אותה שוב וזה לא אומר לי שתגובתי זו כבר פורסמה, והייתה עוד תקלה שאני לא זוכר.
    זה מצער מאד כי אני רציתי להגיב בטעם ועניין, וכתבתי ארוכות, ועכשיו אני כבר לא זוכר, אנסה לשחזר את התשובות אח"כ.

  7. אלוהים אדירים!
    תמיד טענתי שתינוקות שמרוחים בדברים (לאו דוקא חומוס – שוקולד, רוטב אלפרדו ושאר קלישאות קולינריות) גורמים ליציבי הקיבה שבינינו לחלחלה עמוקה.

    טוב שהחומוס נשאר מאחורי מסך המחשב – שלא נותן לריחות לעבור דרכו. לפחות התמונה של התינוק המרוח בחומוס עוזרת לדיאטה.

    מעריך עד מאוד את הבלוג וכל התוכן שבו,
    צ'ירס 🙂

  8. לא יודע למה, אבל התמונה הראשונה עשתה אותי רעב. אולי זאת השעה.

  9. מגעיל ברמות בין לאומיות

  10. שלומי איש החומוס בניכר
    12 ביולי 2009 ב-09:41 //

    תמיד יש את זה – The most horrible hummus on earth! חומוס עם יוגורט!!! ייאייק!

    המתכון הזה עולה ראשון ביוטיוב על צמד המילים hummus recipe. אנחנו חייבים לקדם מתכון אחר למען עתיד החומוס והאנושות.

    בברזיל פה, דרך אגב, יש קהילת לבנונים שדואגת להפיץ את הבשורה. רק חבל שהיא כלכך דלוחה. בכל פעם מחדש אנשים נדהמים מהחומוס שאני עושה (לא- אני לא מתלהב מעצמי. רק שאפילו החומוס שאני עושה, שהוא חומוס מתחילים טהור, עולה על החומוס המקומי של המסעדות הטובות כאן) וזה פשוט מראה על הרמה המקומית.

    כלכך מבאס להיתקל בחומוס טפל ולהסביר בכל פעם מחדש שזה לא.
    יתרה על כך – יש להם פה טחינה מזעזעת וטחינה מדהימה. אנשי השיווק של הטחינה הגרועה עושים עבודה טובה יותר והטחינה שלהם פשוט נמכרת בכל מקום (שהיא טחינה טורקית איומה. פשוט איומה), וזה מותיר לי המון עבודת תיקונים אצל תודעת האנשים כאן.

השאר תגובה