לא כולם יאהבו את החומוס הבסיסי והמתובל באיפוק של אבו סלים. אבל בטעימה שנייה נדמה שיש בו יותר ממה שנראה לעין. אם אתם מגיעים למתחם ירמיהו בתל-אביב רעבים, זה בהחלט חומוס שמותר לאכול

עדכון: המקום נסגר

אבו סלים
ירמיהו 16 תל-אביב
א'-שבת 8:00 עד שתכלה רגל מין השוק

גם אחרי שאוכלים בעשרות חומוסיות (או אולי מאות) קשה שלא להתפלא כל פעם מחדש על המגוון הבלתי נגמר של גוונים, טעמים ומרקמים אליהם הממרח המהולל יכול להגיע. זה לא מפתיע לגלות שמעורב גם מימד של טעם אישי, בעטיו יהיו תמיד מקומות שנויים במחלוקת – ונדמה לי שאבו סלים נועד להיות אחד מהם, במיוחד שמדובר בחומוס שונה ממה שאפשר בדרך-כלל לפגוש במתחם ירמיהו הטובל בחומוס עד צוואר.

המקום הצנוע הזה שוכן במקום בו הייתה פעם מסעדת חוואיג' (מוסד נחשב כשלעצמו, למרות שאני נאלץ לומר שאף פעם לא התחברתי ולא כל-כך אהבתי לאכול שם). איכשהו, החלל נראה עכשיו קטן יותר – נדמה לי שהגדילו את המטבח. אז המקום מוכר, אבל הטעם שונה, ושונה לא רק ממה שאתם רגילים למצוא בירמיהו אלא בכלל. הם כנראה משתמשים בגרגרים גדולים יחסית ובטחינה כהה, שילוב שיוצר טעם מורכב ש"מגיע אליך" רק באמצע המנה.

אבו סלים מקום פשוט ונעים בסך-הכל – מה גם שבאנו לפנות ערב, אולי אפילו כשהמקום לא בשיאו. א' לקח מסבחה, ורטן שבפעם הקודמת שאכל שם היא הייתה קצת מתובלת וטעימה יותר. בהתחלה חשבתי שגם המשולשת שלי קצת חסרת טעם. אחר-כך ניסיתי מהפלאפל עתיר הכוסברה, ניגבתי קצת עם בצל, אכלתי מהזיתים וסלט הירקות עם הנענע הקצוצה. שפכתי קצת מהרטבים החריפים לתוך המנה (יש שניים – רוטב פלפלים חריפים ירוקים ומשהו אדום שנראה כמו עריסה ולא בטוח שיש לו שם). בהרכב הזה, פתאום הטעמים התחברו.

יש גם כמה תבשילים, מג'דרה, חומוס עם כבש וכבדים וכל מיני. א' העיר שהמנות שאכלנו לא השאירו אותנו כבדות מדי, וזה פחות או יותר נכון. כלומר, המסבחה שלו הייתה כנראה קלה יותר מהמשולשת שלי; מן הסתם באשמת הפול למרות שלפחות במה שקשור למרקם הוא היה מרענן – עיסתי רק למחצה עם מעט פולי פול במצב צבירה נימוח.

בשורה התחתונה, זה אולי לא חומוס שהייתם נוסעים בשבילו 200 ק"מ, אבל זה חומוס ראוי. אם אתם מגיעים למתחם ירמיהו רעבים, ומיציתם את הוותיקים, אבו סלים הוא מקום שבהחלט אפשר לנגב בו. רק אל תשכחו להוסיף הרבה רוטב ולטעום קצת ממה שמסביב.