התיקון לחוק לשון הרע שעבר השבוע בכנסת בקריאה ראשונה, הוא מסוג החוקים שמשפיעים עליך גם אם אתה סתם חומוסאי מהישוב שלא מתעניין בפוליטיקה.

מנקודת המבט הצרה שלנו, משמעות התיקון הזה היא פשוטה: הוא פוגע ביכולת שלנו לספק לכם אינפורמציה. נוכל, כמובן, להמשיך לפרסם מתכונים וביקורות על חומוסיות טובות. לעומת זאת, נצטרך לחשוב פעמיים לפני שנגיד משהו רע על מישהו או על משהו.

ולא שהיום אנחנו ששים להשמיץ או מפרסמים הכל – כי בכל זאת, זה לא כיף לכתוב דברים רעים וגם 50 אלף שקלים מיותרים אין לנו (ולא רק 300 אלף או 1.5 מיליון כפי שפוסק החוק החדש).

בכל אופן, אם היינו זהירים מאד עד היום אז בוודאי שנצטרך להיות זהירים אפילו יותר בעתיד. כלומר, אם החוק יעבור בקריאה שנייה ושלישית.

דוגמא? בבקשה: השבוע כתב גולש כלשהו תגובה לפוסט ביקורת על חומוסיה שפורסם כאן מוקדם יותר השנה, וטען שמצא אבן בחומוס שהגישה לו.

לא פרסמנו את התגובה. זה לא קשור לחוק החדש, אלא לעובדה הפשוטה שאין לנו שום דרך לאמת דיווח כזה. מכיוון שפרסום על מציאת אבן בחומוס עלול להיות מכת מוות לחומוסייה (תאמינו לנו בעניין הזה…), אנחנו לא יכולים להסתמך על עדות אנונימית למחצה של מישהו שאולי הוא בכלל מתחרה או אדם שיש לו סכסוך אישי עם בעלי החומוסייה וכו'.

מצד שני, עם התיקון החדש לחוק, אפילו אם מישהו שאנחנו מכירים היטב וסומכים עליו יספק לנו דיווח דומה, נצטרך לחשוב פעמיים לפני שנפרסם. מצד אחד, אנחנו לא רוצים שתשברו את השיניים שלכם בחומוסייה שהמלצנו עליה. ומצד שני, זו מילה שלנו נגד המילה של בעלי החומוסייה.

ואגב, התיקון לחוק גם כולל דרישה לפרסם במלואה את תגובת ה"קורבן". כלומר, את המכתב רצוף ההשמצות והאיומים שמן הסתם נקבל מעורך הדין של בעלי החומוסייה, שאפשר יהיה להבין ממנו שאנחנו רודפי פרסום וסחטנים ושעשוי לקבל פולואפ נאה בכלי תקשורת כלשהו.

מה נוכל בכל זאת לפרסם? אם מישהו יואיל בטובו לשבור שן ולתבוע את החומוסייה – את זה נוכל לפרסם ללא חשש. אבל אם זה יקרה בחומוסייה שכבר הזהירו אותנו מפניה ואנחנו נמנענו מפרסום, האם זה לא הופך אותנו לשותפים עקיפים לשבירת השן של אותו חומוסאי אומלל?

בקיצור, התיקון לחוק מערים בעיות חדשות על הבעיות הקיימות ועלול להעמיד אותנו במצבים מאד לא נוחים שיבזבזו לנו זמן ואנרגיות, שיכולנו להקדיש כדי לבקר בחומוסיות חדשות, לכתוב פוסטים חדשים ולנסות מתכונים חדשים. הוא גם יגרום לאינפלציה של תביעות, ולא רק תביעות לשון הרע. הוא ירבה מריבה ומחלוקת.

ואגב, זה ממש לא יצמצם את היקף ההשמצות. מי שירצה לכתוב עליכם או עלינו דברים רעים, עדיין יוכל לעשות את זה בשמות בדויים בפייסבוק. מה נעשה, נדרוש מצוקרברג לציית ל"חוק הטוקבקים"? נתבע אותו על 1.5 מיליון?

וכמובן, המו"לים וחברות ההפקה ידעו להגן על עצמם משפטית, כפי שידעו עד היום.

סיפור אמיתי: כשהזמינו אותי פעם אחת לדבר בתוכנית טלוויזיה עוקצנית כלשהי, ביקשו ממני לחתום על הסכם שמבהיר מראש שאין ולא יהיו לי כל טענות כנגד ההפקה והטאלנטים שלה, במקרה שיגידו עליי משהו איום ונורא במהלך התוכנית.

הסברתי למשנה-לתת-עוזרת-המפיקה-בפועל ששלחה לי את ההסכם, שעם כל הכבוד הרב וכו', אני לא מאלו שלהוטים כל-כך להופיע בטלוויזיה שהם מוכנים לוותר מראש על כל זכויותיהם. היא ניסתה לשכנע אותי שאין לי ממה לחשוש, והסבירה שהם פשוט "מוכרחים להגן על עצמם". אמרתי לה שגם אני סובל מאותה בעיה בדיוק.