אין לכם סבלנות להשרות ולבשל כל פעם מחדש? הכינו כמות גדולה יותר והקפיאו, לא לפני שתקראו את הטיפים שלנו כמובן.

אחת התכונות המאתגרות של החומוס היא זמן ההכנה הארוך שלו. אמנם יש קיצורי דרך שונים, אבל כדי לאכול חומוס בשבת לא מספיק לטרוח בערב שבת. המהדרין ישרו ברביעי, יבשלו בחמישי ויטחנו בשישי. חסרי הסבלנות יסורו לחומוסייה.

גרגרים שבושלו והוקפאו. תמונה: דברים בעלמה.

בכל אופן, אם כבר נכנסתם לעסקי הכנת החומוס, ובמיוחד אם אתם מאלה שלא יכולים לעבור יותר מכמה ימים בלי לנסות שוב, אז השיטה היא להקפיא.

טכנית, אפשר להקפיא גם גרגרי חומוס מושרים, אבל הפתרון הנכון והאלגנטי הוא להקפיא את הגרגרים המבושלים.

לבשל כמות גדולה, לחלק לקופסאות ולאחסן במקפיא עד הרגע שבו תרצו לטחון. זמן הכנת החומוס, אחרי הפעם הראשונה, מתקצר לכחמש דקות. תענוג.

ההקפאה וההפשרה לא פוגעות בטעם (אם כלי האחסון אטומים כראוי) ולרוב גם לא מזיקות למרקם.

אדרבא: תקבלו אפקט נוסף של ריכוך, ולכן גם אם אתם שואפים למרקם מעט יותר גס מומלץ להוריד את הגרגרים מהכיריים קצת קודם. כנ"ל אם אתם רוצים להשתמש בגרגרים השלמים לתבשיל כלשהו.

מומלץ להקפיא עם חלק מהנוזלים והכי טוב לעשות את זה אחרי קירור ראשוני ואחסון של הגרגרים במקרר במשך כמה שעות לפחות, במהלכן הנוזלים המכילים את סיבי הקליפות נקרשים.

את ההפשרה אפשר לעשות בחימום אבל עדיף בטמפרטורת החדר. הכי טוב לטחון כשהגרגרים המופשרים עדיין קרים. לחלופין, הפשרה במיקרוגל תביא לריכוך נוסף, ויש כאלו שהפכו זאת לשיטה להשגת מרקם חלק במיוחד.

את הגרגרים המרוככים אחרי הקפאה והפשרה קל יותר להעביר דרך מסננת צפופה כדי להיפטר משאריות של קליפות, בהנחה שמדובר בגרגרים מזן גדול יחסית. אם הם מזן קטן עם קליפה דקה, התהליך מיותר.