חדש בבלוג

מתכון לחומוס אמיתי

כדי להכין חומוס ביתי טוב לא צריך יותר ממתכון וקצת אימון. מתכון החומוס שלנו, פרי פיתוח של שנים (וטיפים מכמה בעלי חומוסיות), נוסה ושופר על-ידי רבבות הקוראים של הבלוג "חומוס להמונים". זהו מתכון פשוט ומדויק, ואנחנו אוהבים אותו – אבל אתם מוזמנים להוסיף טיפים ועצות משלכם.

פרסום ראשון: 12/8/2006
עדכון אחרון: 28/4/2016.

בשביל להכין חומוס טוב צריך קצת יותר ממתכון – אבל אין ספק שמתכון מוצלח הוא התחלה טובה, וזה בדיוק מה שאנחנו מנסים להציע כאן.

בעשור האחרון הצליח עבדכם הנאמן להסתנן ללא מעט מטבחים של חומוסיות, ולחלץ אי אלו סודות מקצועיים. אבל הסוד האמיתי הוא בניסוי ובטעייה – כי אין תחליף לקשר הבלתי אמצעי של הרוח והחומר במלאכת היצירה של חומוס מעולה. אבל לפני כן צריך מתכון.

 

חומוס ביתי. לא באמת כזה מסובך, בטח כשיש מתכון.

חומוס ביתי. לא באמת כזה מסובך.

 

בסופו של דבר, כדי להכין "סתם" חומוס טוב, כל מה שצריך זה להשתמש בחומרים טובים ולהקפיד על שיטת ההכנה. נושא הכמויות הוא לא טריוויאלי – הן משתנות מהכנה להכנה, בהתאם לאינספור גורמים כימיים, פיזיקליים, אקלימיים וטרנסנדנטיים – אבל עם הזמן מתפתח "הרגש" ואז זה הולך הרבה יותר בקלות. עדיין מרגיש לכם שחסר משהו? תוסיפו עוד טחינה.

חומוס שהוכן נכון יהיה לא רק טעים, משביע ובריא, אלא גם לא ישאיר אתכם כבדים אחרי האכילה ולא יגרום לכם להתנפח. חשוב להקפיד על ההשריה, לשטוף היטב את הגרגרים לפני ואחרי שמשרים, ולבשל במים נקיים. סודה לשתייה, בניגוד לחשש המקובל, כן מקצרת את זמן הבישול ולא פוגעת מאד בטעם – בתנאי שלא תגזימו. יאללה, לעבודה – מתכון הבית לחומוס לפניכם:

המצרכים

כמויות ל-4 מנות נאות

  • שני ספלי גרגרי חומוס קטנים (רצוי מהזן הבולגרי)
  • 2/3-1 כוס טחינה גולמית מאיכות טובה
  • מיץ סחוט מ-2 לימונים קטנים – או –
    מיץ מלימון אחד + כפית מחוקה מלח לימון (או קצת פחות)
  • 1 בצל קטן-בינוני (אופציונלי)
  • 3-5 שיני שום
    1/3-1/4 כפית כמון
  • כפית סודה לשתיה
  • מלח
    להגשה:
  • שמן זית, פטרוזיליה, קצת פפריקה בשביל הצבע

אופן ההכנה

א. בוררים ומנקים היטב את החומוס: מפזרים על צלחת גדולה, מוציאים אבנים, גרגרים פגומים וכו'. אל תתפשרו: הוציאו כל גרגיר שלא נראה לכם. בסיום הניקוי שוטפים היטב מספר פעמים, עד שהמים שקופים ונקיים לגמרי (כשמכינים כמות גדולה אפשר להשרות קודם ולברור אחר-כך. זה קל ומהיר יותר).

ב. משרים את החומוס למשך הלילה בהרבה (2-3 ליטר) מים. חשוב: בתחתית קערת ההשריה מפזרים כמה כפות של מלח גס. בקיץ כדאי להכניס את קערת ההשריה למקרר, אחרת הגרגרים עלולים להחמיץ. בחורף אפשר להשאיר בחוץ. בבוקר שוטפים היטב, ומשרים לעוד מספר שעות במים נקיים. אם אתם מעדיפים את החומוס שלכם במרקם חלק במיוחד אפשר להמשיך להשרות ולשטוף עוד, במשך יממה ואף יותר.

ג. שוטפים את הגרגרים שוב, עד שהמים שקופים, מסננים ומכניסים לסיר עם מים נקיים בגובה של כ-5 ס"מ מעל לגרגרים. מוסיפים לסיר את שיני השום ואת הבצל (אפשר לוותר על הבצל ואפשר לשים יותר שום או להוסיף ירקות אחרים. הירקות שמוסיפים לסיר הם לעיתים קרובות ה"סוד" של החומוס האהוב עליכם. בגדול: גזר, בטטה או שורש פטרוזיליה, בכמות קטנה. בשאר המקרים זו לרוב הטחינה).

ג. מבשלים את החומוס ללא מלח – מביאים לרתיחה, מקטינים קצת את האש ונותנים לגרגרים להתבשל כשלושת רבעי השעה, עד שהם מתרככים מעט. מוסיפים את הסודה לשתייה ומבשלים עד להתרככות מוחלטת של הגרגרים. מוסיפים מעט מלח ומבשלים עוד קצת.

(הסודה לשתייה תאיץ את התרככות הגרגרים. אפשר לוותר ולספוג את זמן הבישול הארוך משמעותית, שלא לומר נצחי. עם הסודה לשתייה משך הבישול עד להתרככות מוחלטת הוא כשעה עד שעה וחצי, בהתאם לסוג הגרגרים וגילם, אורך ההשריה ועוד. עם סיר לחץ אפשר לקצץ משמעותית בכמות הסודה וזמן הבישול ירד לחצי או פחות – רק הקפידו לכסות אחרי קיפוי הקצף כמוסבר להלן. אם אתם רגישים לטעם הלוואי של הסודה לשתייה, אפשר להחליף חלק ממנה באבקת אפייה, אבל יש לשים לב שהגרגרים אכן מתרככים).

במהלך הבישול יש לערבב את תוכן הסיר בכף, לקפות (יענו, להסיר) את הקצף מפני המים, ואיתו גם את הקליפות שצפות. אם הקליפות עקשניות במיוחד (בעיה בעיקר עם גרגרים גדולים) ולא עוזבות את הגרגרים אתם יכולים לעשות מה שהיו עושות הסבתות של חלק מאתנו: להוריד מהאש (כן, באמצע הבישול), לסנן, לשטוף במים קרים ולעסות קצת את הגרגרים בידיים. בתהליך הזה וכשתחזרו לבשל אותם, יצופו על המים הרבה קליפות – איספו אותן באמצעות מסננת קטנה וזירקו לפח – או שאתם יכולים פשוט לוותר על כל זה. אם יש לכם מעבד מזון טוב ואם תשתמשו בגרגרים קטנים ותבשלו אותם היטב, תקבלו חומוס חלק מאד גם בלי להוריד קליפות.

ד. כשגרגרי החומוס נמעכים בקלות (ממש בקלות) בין שתי אצבעות, הם מוכנים. המהדרין מסירים את הקליפות, גרגר אחרי גרגר, אבל זה הרבה עבודה. אם רוב הקליפות כבר צפו וסולקו או התפוררו זה די מיותר ובזנים קטנים (ע"ע הזן הבולגרי) הקליפות נוטות להתפורר ולהיעלם.

ה. מניחים לסיר להתקרר ומכניסים למקרר למספר שעות. לאחר מכן שופכים את גרגרי החומוס (עם שיני השום, בלי הבצל) וחלק מהנוזלים שנשארו למעבד מזון וטוחנים במשך כשתי דקות עד לקבלת מרקם דייסתי. אם העיסה נראית סמיכה מדי מוסיפים מעט נוזלים מהסיר.

מוסיפים מעט טחינה גולמית ומפעילים את מעבד המזון לעוד שתי דקות בעוצמה נמוכה. מוסיפים את שאר הטחינה הגולמית וטוחנים עוד קצת. מוסיפים בהדרגה את המלח, הלימון/מלח לימון והכמון. לא הכל בבת אחת – הכי חשוב להיזהר מתיבול יתר.

ז. מילה לא יפה.

ח. אחרי ההכנה כדאי לאחסן במקום קר במקרר או לאכול מייד. החומוס צריך להיות מעט פחות סמיך ממה שאתם רוצים אותו, כי יש לו נטייה להתעבות ולהסמיך בקירור.

הגשה: אתם יודעים. על צלחת, עם שמן זית טוב ופטרוזיליה, קצת כמון וסומאק או פפריקה, גרגרים וכל מה שאתם אוהבים על החומוס שלכם.

47 תגובות על מתכון לחומוס אמיתי

  1. איזה כייף לקרא ולהרגיש שאחד עוזר לשני . כל הכבוד . אני ממש נהנה לקרא ומהביחד שלכם . טיפ שאני קיבלתי הוא : לבשל נגיד קילו עם כף סודה לשתיה , לערבב כל חמש דקות , ולהוציא את הקצף הלבן , ואחרי ארבעים דקות בערך להוסיף מלח ולבשל עד שהגרגרים רכים אך לא מידי , לא לעשות חומוס מגרגרים חמים לקרר אותם לפני . אני מחר הנסה ונראה ))))) שבת שלום לכולם באשר אתם .

  2. אבו חומוס
    18 בדצמבר 2017 ב-09:07 //

    הכל בסדר עד המלח , בשביל מה המלח , מיותר לחלוטין .

  3. אבו עומרי המקורי
    28 בדצמבר 2017 ב-16:10 //

    הכנתי 3 פעמים, כל פעם עם שינויים קלים.
    אני משתמש בגרגירי הדס.

    אני משרה בערך 24 שעות עם החלפות מים, לאחר מכן מכניס לסיר ל-45 דקות וכפית סודה לשתיה.
    הבעיה היא שלאחר מכן הגרגרים הופכים לסוג של עיסה ולא ניתן באמת להוריד את הקליפות. בבישול ארוך אני לא מרגיש שזה פוגע במרקם, מה שכן, הטעם של החומוס עם טעם לוואי לא ברור.
    אחרי 12 שעות של החומוס במקרר הוא משתפר, אבל עדיין יש טעם לוואי פחות טוב.

    מה לעשות?

    תודה רבה

  4. אבו חומוס
    14 בינואר 2018 ב-14:20 //

    תעבור לבולגרי , וכך תעלם בעיית הקליפות .

  5. אני בכלל זורק את מי החומוס, זה עשה לי טעם לוואי ומאז ממש טעים..

  6. בקשר לקליפות: בשימוש באבקת אפייה כמעט ואין קליפות. לעומת סודה לשתייה שמוציא קליפות בכמויות

  7. היי למקצוענים
    מחפש המלצה למעבד מזון איכותי אפילו תעשייתי ( לא באלפי שקלים עד נניח 2000 ש"ח) חזק וגדול יחסית ללפחות מספר פעמים בשבוע הכנת חומוס

  8. http://www.zap.co.il/ratemodel.aspx?modelid=437746 לא מעט מסעדות משתמשות במג'ימיקס.

  9. טוב תקשיבו חברים.אתם הולכים להתשגע, אני צריך כמה ממכיני החומוס הדגולים כאן שמכירים את הטעם החמישי על בוריו. (היה פה פעם בחור בשם תמיר ש 15 שנה הוא מחפש את "הטעם החמישי"

    אז ככה אחרי שחפרתי בכמה מקומות
    גילתי שהטעם החמישי הוא בעצם מלפפון ירוק.

    כן כן מלפפון ירוק. חצי מלפפון קטן על כל קילו
    רוצו להכין אני מחכה לתשובות.

  10. אוקיי, זה מרענן. נבדוק את זה כמובן, למרות שאני סקפטי. חצי מלפפון על ק"ג גרגרים יבשים/מבושלים/חומוס טחון עם טחינה?

  11. לא רגע תעצרו!! אל תהרסו את החומוס שלכם עם מלפפון . זה לא הסוד. העובד הערבי ששאבתי ממנו מידע חשב שפלפל חלפיניו זה מלפון ….

    אבל היום הוא גילה לי עוד נדבך. אבקת אגוזי מלך קלויים. על כל קילו מושרה הם קולים במחבת 150 גר' אגוזים וטוחנים לאבקה דקה.

    וזה נשמע לי הגיוני הרבה תגובות פה מכנים חומוס טוב כ"טעם אגוזי נהדר" אז אולי הכתובת היתה על הקיר כל הזמן? הסיר שלי כבר על האש…

  12. אוקיי, זה באמת נשמע הגיוני יותר. פלפלים חריפים זו תוספת די מקובלת.
    לגבי טעם אגוזי – לא חייבים אגוזים בשבילו, ואגוזים מכל הסוגים הם גם חומר גלם די יקר.

  13. נראה לי זה הטעם החמישי שעליו מדברים. בפעם האחרונה עשיתי חומוס מסעדות עם המון טחינה והוספתי לו בוטנים טחונים ורוטב טטבילה, זה די התקרב לאותו טעם של מסעדות כמו מפגש הסטייק ועוד. כמובן שהשתמשתי בטחינה עייש או סמל היונה, וגם עירבבתי ביניהן. פעם הבאה ננסה את אבקת אגוזי המלך

  14. חוקר יסודי
    22 בפברואר 2018 ב-18:14 //

    פלפל חריף, בין אם כבוש ובין אם טרי הוא אכן רכיב מאוד נפוץ אצל יצרני חומוס פלסטינים. באשר לטעם אגוזי, אם יש כאלה ששמים אגוזים טחונים בחומוס, (ואני לא מכיר כאלה ודי סקפטי בעניין), הם כנראה במיעוט מצומצם מאוד. טעם אגוזי זה בעיקר עניין של עם איזה טחינה אתה עובד. טחינה ירושלים לדוגמא (לפני שעברה שינוי מיתוג ואיבדה מאיכותה) הייתה מאוד אגוזית ומתקתקה. כל היום אנשים פה מחפשים איזה רכיב סודי, כאילו זה הסוד הגדול. יש אמנם כאמור מספר רכיבים מקובלים שלפעמים מתווספים לחומוס, כמו פלפל ירוק חריף, שום, כמון ופטרוזילה (בעיקר בירושלים), אבל העיקר הוא באמת באיכות הרכיבים, בטיפול נכון בהם וביחס נכון ביניהם. עם זאת אציין שאני מאוד חובב את תוספת הפלפל החריף, בין אם זה שיפקה למסבחה בסגנון אבו חסן, או פלפל ירוק חריף טרי למשוואשה עכואית או לחומוס בסגנון ירושלמי.

  15. הרוטב שיפקה או טטבילה זה מה שנותן את הטעם המצויין למסבחה של אבו חסן, ורוני פול. יש שמוסיפים שום לרוטב, שלפי טעמי האישי מחרב את המסבחה או משאוושה, כמו חליל ברמלה שמרגישים אצלו טעם חזק של שום, או סעיד בעכו

  16. האם חומוס דסי (סוג הודי עם גרגרים קטנים טחונים) דומה לחומוס הבולגרי והאם הוא טוב לחומוס?

  17. זני דסי נוטים להיות קשים יותר וגם הטעם שלהם שונה, אז הם לא כ"כ מתאימים. אם כי, יש רבים מהם אז אפשר לנסות ואולי תופתע.

  18. אבו אורי
    5 במרץ 2018 ב-17:18 //

    אחרי מאה ניסיונות , גרגירים מבושלים שעות ושחומים, גרגירים לבנים אשכנזים, טחינה X או Y, סיר לחץ או בלי… . הבית נראה כמו מעבדה לכימיה. עם משקלים, כוסות מדידה וכיוצא בזה…
    הגעתי למקום הנכון? יש פה עוד משוגעים?
    תכלס יוצא לי תמיד אותו חומוס..חשבתי כבר על לשתול מצלמה נסתרת בחומוסיה (מוגזם?)
    מה עושים? איך עולים לשלב הבא? מישהו ניסה לפענח את חומוס אסלי מדיזינגוף?
    נשמות טובות, תצילו אותי

  19. חייב לציין. בשנים האחרונות בכל חומוסיה שאכלתי לא זיהיתי את הטעם הנוסף הנעלם. הטעם הופיע במקור בחומוס אלברט בבת ים שנות ה60, בחומוס מפגש הסטייק ובפטרה הלבנונית. באחת ההזדמנויות אכלתי באולם אירועים חומוס שהגיע כנראה מקופסא והיה לו את הטעם הנוסף. הטעם לעיתים מזכיר פטרוזיליה טחונה,, אולי בוטנים אבל 25 שנה של ניסיונות ולא מצאתי מה זה.

  20. ובמפגש הסטייק, הטעם עדיין שם?

  21. אבו אורי – באיזה גרגרים אתה משתמש? איזו טחינה? איזה יחס בין החומוס לטחינה? למה אתה מבשל שעות – לא משתמש בסודה לשתייה?

  22. במפגש הסטייק וב-206 עדיין יש את אותו טעם נוסף שאתם מדברים עליו. יש גם "חומוס מסעדות" של חברת משני שנמכר בחנות מפעל בראשל"צ, עם אותו טעם "נוסף" ומעולה

  23. אלף כהן
    14 במרץ 2018 ב-19:24 //

    קובי חותם על מה שכתבת, חומוס מסעדות של משני אכן קיים בו הטעם החמישי, והאמת שלדעתי מייחד את החומוס שם מרקם שומני טבעי

    ואגב תמיר אם אתה מציין "אולי בוטנים" אז אולי זה בעצם שמן בוטנים?!
    חח אישתי לא תיתן לי לקנות עוד משהו שיפתח לפני פסח אז אחרי פסח אנסה בהחלט אם מישהו ניסה אשמח לעדכון

  24. היום הכנתי חומוס אליפות שמבוסס על המתכון כאן רק חתכתי חצי בזמן ההכנה הכולל… אז למי שמעוניין הנה שלבי ההכנה:

    השרייה ללילה של הגרגירים (זן מיה מחבילת ואקום), בלי מלח כי שכחתי…
    לפני כמובן שבררתי את הגרגירים והוצאתי כאלה לא יפים
    בצהריים שלמחרת שטיפה נוספת ולסיר עמוק עם 7-8 שיני שום ובצל חתוך לארבע שאחר כך הוצאתי כי לא בא לי טוב הריח שלו…
    אחרי שרתח, הורדתי לאש קטנה ויצא שאחרי חצי שעה בערך נזכרתי להוסיף כפית סודה לשתייה
    עוד שעה בערך על האש ותוך כדי מוציא קליפות עם מסננת קטנה (לא בלחץ על הכל מה שעלה והיה קל הוצאתי)
    הוספתי למים 2 כפיות מלח גס
    בישול עד שהגרגירים רכים ממש ונימוחים ביד
    זהו
    עכשיו 2 כוסות גדולות רק גרגירים ושום, בלי נוזלים לתוך קערה
    ומוסיפים 2/3 כוס טחינה אל ארז משומשום מלא (בין הטובות לדעתי)
    2 לימונים סחוטים
    חצי כוס מהנוזלים שבסיר ועוד לפי הצורך
    כפית כמון
    ולטחון את הכל עם מעבד של Braun בתוך הקערה עד שיוצא מספיק רך ולטעמכם

    מכאן כבר קופץ לצלחת עם ההגשה המסורתית (אני לא מוסיף כלום)

    יצא לי לפנים 😎

  25. אבו רונן
    21 באפריל 2018 ב-23:04 //

    אבו שוקי וכל החברים יש לי בעיה
    הגרגרים מתפרקים לי בבישול ל2…
    משתמש בבולגרי סודה לשתיה והכל ו5 סנטימטר מים מעל הגרגרים

    מה שלא עושה הבעיה חוזרת על עצמה הגרגרים מתפרקים. חלקם בשלב ההתחלתי הראשוני. שאחרי ההרתחה שמנמיך מעט את האש. ורובם לאחר חצי שעה בישול על אש בינונית. אולי בגלל שהגרגרים לא מקפצים כל הזמן בסיר? קראתי פה שלא טוב לבשל על הרתחה כל הזמן.

    אשמח לעזרה

  26. אבו רונן – כנראה גרגרים ישנים, נסה להחליף.

  27. אייל גלברג
    26 באפריל 2018 ב-23:36 //

    מישהו מכיר את החומוס הביתי של חוות נעמי בגבעתיים.. יש לי תחושה שגם להם יש את הטעם החמישי

  28. אם אקפיא גרגירי חומוס מבושלים, אוכל להפשיר ולהכין מהם בפעם אחרת חומוס?

  29. דברים מאוד טעימים, הבעיה שהם מוסיפים מלח לכל דבר בלי הכרה במיוחד בחומוס, במלפפונים החמוצים ובעלי גפן

  30. drory – למה התגובה שלך מתייחסת?

  31. שלום,
    1. האם ניתן להקפיא חומוס מוכן? ( עם הטחינה והמים והתבלנים שום כוסברה וכו,)
    2. אם לא, האם ניתן להקפיא גרגרי חומוס מבושלים וטחונים, כך שרק להפשיר ולהוסיף טחינה ותבלינים?
    והאם לטחון ולהקפיא ללא המים?

    תודה.

  32. דודו – את החומוס אפשר להקפיא אך לא רצוי. הכי טוב להקפיא את הגרגרים מבושלים, לפני הטחינה. מפשירים וממשיכים כרגיל.

  33. שוקי היקר תוכל בבקשה להגיד לי מה ההבדל בין חומוס ירושלמי לחומוס גלילי. מה מייחד כל אחד ומה ההבדל בטעם במרקם או ברכיבים

  34. רונן – אלו הגדרות קצת מכלילות, כמובן. בכל אופן: החומוס הירושלמי בדרך-כלל חמוץ, סמיך יחסית ומתובל יותר ונוטה להיות מעט יותר כבד. החומוס הגלילי בדרך-כלל חלק והומוגני מאד ומוגש עם יותר שמן זית. הוא לרוב פחות מתובל (מוסיפים את התיבול בעיקר בהגשה) וברוב המקרים המרקם שלו אוורירי ומעט יותר דליל, אבל לא בגלל שהוא מכיל פחות טחינה אלא בגלל שיש בו יותר מים. יש גם חומוס גלילי שמגיע במרקם סמיך יותר (דוגמא שעולה לי כרגע היא אל ליאלי מג'יש), והוא בקיצוניות השנייה – הרבה יותר סמיך מכל מה שיש בירושלים לדעתי.

  35. אלף כהן
    24 ביולי 2018 ב-18:55 //

    היונה, היונה הלבנה, יונת השלום, סמל היונה, קראוון?!!
    אז ככה בחיפוש אחר הטחינה המושלמת עבורי אני עובר בימים האלה מלא מלא טחינות.
    אני יודע שטחיחנה "סמל היונה" המקורית האמיתית של "קמחיה והאחים" היא המומלצת והטובה ביותר
    (השניה בלינק שצירפתי של (מגדיר החומוס)
    אך יש לי כמה שאלות על הדומות לה בעיקר בקטע של היונה..
    ראשית הטחינה קראוון, טחינה טעימה ומאוד מומלצת המלצת עליה כאן קראת לה "הנערצת"
    http://www.shooky101.com/2004/11/17/8479 הגדרת אותה כמתאימה לחומוס
    אך ראיתי כאן https://humus101.com/?p=2009 כתבת "לא נחשבת מתאימה כ"כ לחומוס"
    אשמח שתפתור לי את הקונפליקט :]

    דבר נוסף הגיע לידי טחינה שנקראת "טחינה יונת השלום היונה הלבנה" בלי כמעט אף מידע עליה, קופסא דומה לסמל היונה המקורית, אבל מה?! הסמל של קראוון… אחד לאחד אבל עם עלה של זית בפה שה"יונה"

  36. סחתיין על המחקר.

    הרבה דברים קרו בין הטקסט הראשון שהפנית אליו (2004) לשני (2010) להיום (2018). מוצרים ומתכונים השתנו והתפתחו, ואני מניח שגם אני. ב-2004 מה שידעתי לומר התבסס על שיחות עם עשרות אנשים מהענף. מאז שוחחתי עם מאות, אכלתי במאות מקומות וגם הכנתי חומוס בעצמי הרבה מאד פעמים, עם הרבה סוגים של טחינה.

    קראוון ("היונה") עדיין מוצר מוערך, אבל סמל היונה היא, ככל הנראה, הטחינה הכי פופולרית בחומוסיות ברחבי הארץ. הסיבה העיקרית לזה היא כנראה המחיר, אבל גם מדובר באחד ממוצרי הטחינה הגולמית שהכי מתאימים לחומוס. לדעתי האישית, הטחינה הזו עברה שיפור דרמטי בעשור האחרון.

    עוד טחינות פופולריות (ממה שאני מכיר, אין לי נתונים מדויקים): הר ברכה, אל ארז, הנסיך, אל ג'מל, בראכה ועייש (מקווה שלא שכחתי). ביניהן יש כאלה שטובות לדעתי קצת יותר או קצת פחות, אבל זה כנראה גם עניין של טעם. צריך להביא בחשבון שבחומוס התהליך בהרבה מקרים חשוב לא פחות מחומרי הגלם.

    לגבי "יונת השלום" – שמעתי על המוצר אבל לא נתקלתי בו. אתה מוזמן לצלם ולשלוח (צלם גם את פרטי המפעל אם אתה עושה את זה) ואני אנסה לברר קצת יותר פרטים.

  37. אבו שוקרי, טחינה יונת השלום די ותיקה ומאוד טעימה. מאוד מזכירה את הטעם של הטחינות משכם.היתרון שלה שהיא כשרה למי שחשוב עניין הכשרות.
    רציתי להוסיף את טחינה אל הילאל שהיא כיום אחת המשובחות להכנת חומוס. עלי קראוון, רוני פול, אבו שוקרי בעיר העתיקה ועוד הרבה חומוסיות משתמשות בה. טחינה עדינה וקטיפתית ומאוד איכותית

  38. בינתיים שאלתי קצת, ונאמר לי שיונת השלום היא בעצם סמל היונה שמיוצרת במפעל עם שותף יהודי ועם כשרות. לא יודע אם זה נכון או מדויק.

    אל הילאל בהחלט שייכת לרשימת הטחינות הנחשבות ביותר, אבל היא לא מהפופולריות ביותר (אם כי אבו חסן ואבו שוכרי לבד זה כמו כמה עשרות חומוסיות).

  39. אם בטחינה אל הילאל עסקינן: באזור בית השיטה בצפון בתחנת דלק דור, יש מסעדה בשם טורעאני- החומוס והטחינה שם היו מהטעימים שאכלתי. כששאלתי עם איזה טחינה הם משתמשים, הוא הראה לי את הצילום של טחינה אל הילאל.
    מי שאוהב את החומוס שלו לא כבד, עדין או סגנון גלילי, מומלץ על טחינות אל הילאל הפחות נפוצה(נמכרת הרבה במכולות של יפו, רשת "קינג סטור" כפר קאסם, בשווקים. מאוד נפוצה במגזר הערבי. כולל החלבה המשובחת שלהם) או אל ארז הדי נפוצה, וגם אל ג'מאל.
    מי שאוהב את החומוס גס סמיך עם הרבה טחינה אז הייתי הולך על "סמל היונה" או טחינה עייש(בשווקים ניתן למצוא. המאירי בנחלת בנימין 101 מוכר אותה ועוד טחינות טובות). וגם "יונת השלום" הפחות מוכרת אבל מצויינת.
    כמובן שיש עוד הרבה סוגי טחינות טובות(הר ברכה, הנשר וכו'). אבל מניסיון עשיר של הכנה ובליסה של חומוס טחינה, הטחינות הנ"ל נמצאות במקום הראשון. וגם רוב המסעדות/חומוסיות משתמשות בטחינות הנ"ל.
    מי שגר באזור המרכז הייתי ממליץ לו לקנות בשוק לווינסקי ברחוב נחלת בנימין 101(השם זה גבאי או המאירי). הוא מוכר שם חומוס בולגרי מעולה בזול. וגם טחינות כמו עייש, סמל היונה, אל ארז, הנשר, ואל ג'מאל במחיר הוגן.

  40. שתי קטנות:
    א. החנות בנחלת בנימין 101 מכונה "מאיר", על שם הבעלים (המאירי זו משפחה צפתית שעושה גבינות. אפשר למצוא גם אותן בלוינסקי, אבל לא קשור).
    ב. לדעתי כל סוגי הטחינה שהזכרת מתאימים פחות או יותר לכל סוגי החומוס.

  41. א.ממה שזכור לי זה היה רשום החנות כ"עזרא גבאי"- היה אדם מבוגר עובד שם. גם עכשיו בחיפוש בגוגל זה נותן "עזרא גבאי נחלת בנימין 101". השם מאיר לא מוזכר בכלל. https://www.d.co.il/22531510/11300/
    ב.נכון שכל סוגי הטחינה מתאימות לכל סוגי החומוס, אבל בתוצאה הסופית יש הבדל מסויים בטעם לכאן ולכאן.

  42. מאיר הוא בנו של עזרא, שלקח על עצמו את ניהול העסק לפני כמה שנים.

    לא אמרתי שכל סוגי הטחינה מתאימים לכל סוגי החומוס, אלא שהסוגים שהזכרת כולם מתאימים להכנת חומוס מסוגים שונים.

  43. שוקי ידידי, תודה שהקדשת לי תגובה שלדעתי אכן נותנת גושפנקא לנושא, אכן שתי הטחנות הטובות ביותר לחומוס (מבחינתי בכל אופן) הן קראוון, וסמל היונה. זו הכותרת, עכשיו נרד לפרטים

    נתחיל בזה ורק אדגיש שזה לטעמי בלבד, רוב הטחינות היום לא מתאימות (לי) לחומוס, חלקם גם על הפנים לחלוטין, בלי שמות כמובן, אבל יש גם טובות, אני רוצה להתייחס כעת לטובות בלבד, בשבילן התכנסתי ובשבילן ערכתי הרבה מאוד טעימות והרבה ווריאציות שונות של חומוס, אני רוצה לדבר אתכם על הטופ אבל אי אפשר שלא לדבר על כמה שלא בטופ.

    אל ארז, היא טחינה ש'היתה' טובה לטעמי, אך לצערי משהו בה השתנה, זה היה מספיק כדי לא להכניס אותה לחומוס יותר,היא נהייתה קצת תְּפֵלָה, כאילו מישהו מזלזל שם קצת במפעל, דיברו על טחינת הר ברכה, טחינה מעולה וטובה אבל, והאבל הוא גדול!, לטעמי היא לא טחינה שמשתלבת יפה בחומוס מבחינת טעם וטקסטורה, מאיר אדוני אומר שמבחינתו היא הכי טובה, אוקי, אבל לא לחומוס, אוהב אותה עם סלט ערבי קצוץ או מזלף מעל כ "חומוס עם טחינה" (לא טוחן יחד),אמרת טחינת הנסיך כידוע בחר בה סעיד מיפו.

    דיברנו מקודם על טחינת יונת השלום, אז ככה אחרי בדיקה מעמיקה, הטחינה הזאת היא הטחינה שמשווקת בכל סניפי 'חומוס אליהו' קובי כתבת שהיתרון שלה הוא הכשרות, גם לסמל היונה יש כשרות בד"ץ, והאמת שהן מאוד דומות במרקם, שתטעמו את יונת השלום תרגישו שהיא קצת דלילה יותר ומלוחה, בעת השוואה המליחות נותנת הרגשה של משהו טעים יותר , זה טעות! למה להוסיף מלח ומים, על מי מנסים לעבוד תמכרו את המוצר נטו תנו לי להוסיף כמה מלח שארצה … הכנתי איתה חומוס "בסדר" לא העיף אותי.

    לכן לא ממליץ לכם לרוץ לחומוס אליהו (כן הם מוכרים בצנצנות) ולקנות אותה, במחיר מופקע יחסית של 35 שח לקילו. (תחת השם יונת השלום קניתי חצי קילו ב18 שח) המשווק שלה לא רצה לשתף אותי באיזה מפעל הוא מייצר אותה, אולי שוקי כמו שאתה אומר זה המפעל של סמל היונה, אכן הן דומות מאוד. אבל למה מלח…

    קובי הזכיר כאן מקודם את טחינת "אל הילאל" מבית רושדי, את טחינת בארכה אני ממש שונא, ולרושדי אני די מפחד להתקרב אחרי תחקיר כלבוטק למי שזוכר, אבל אנסה בקרוב. תאמינו לי ניסתי כל כך הרבה טחינות, בהמון וויראציות עד כדי כך, שיש לי מלא קופסאות טחינה בבית, אחרי כל הניסיונות, אני משאיר תמיד 10 אחוז מכל קופסא כדי לעשות השוואות.

    לסיכום, אחזור להתחלה, אצלי בכל אופן, הטופ של הטופ הן סמל היונה(קמחיה ואחיו) , וקראון (סמיח דאוד תמאם) כעת אני ממשיך עם המחקר והולך למשא ניסיונות מפרך על הטחינות (אל ג'מאל, אל הילאל, הדקל, הנשר,עייש), כי הן מפורסמות וידועות כטובות, ואני מחפש רק אחת שתיכנס לשלישיה אחת בטופ, בהמשך מבטיח לחזור ולעדכן :]

  44. אלף – תודה על הפידבק ועל ההשקעה. מקווה שבדקת היטב את נושא יונת השלום וחומוס אליהו.

    לגבי בראכה ואל הילאל – אני לא יודע מה הרתיע אותך כ"כ בתחקיר כלבוטק (למיטב זכרוני מצאו שבטחינה המלאה שלהם יש פחות סידן ממה שדווח. לא כזה אסון). אישית, אני אוהב מאד את אל הילאל ופחות מתלהב מבראכה. אני גם אוהב מאד את המסבחה של אבו חסן, שמשתמשים באל הילאל, אבל תביא בחשבון שהמוצר בקופסאות של ק"ג או חצי ק"ג לעולם לא זהה למה שחומוסיות מקבלות בפחים של 18 ק"ג (יש לזה כמה סיבות. בהזדמנות).

  45. אבו שוקי, אולי תאיר את עינינו לגבי ההבדל בין קופסאות ק"ג לפח של 18 ליטר טחינה. מעניין

  46. עאטף אבו איוב
    14 באוגוסט 2018 ב-11:36 //

    לידיעת אבו שוקי , בראכה ואל הילאל מגיעות מאותו מפעל , בראכה לסקטור היהודי ואל הילאל לסקטור הערבי.

1 21 22 23

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*