באלדי או שאמי, ומה זה אומר בעצם?
חציל באלדי, עגבנייה באלדית, מלפפון באלדי, חומוס באלדי – מה זה כל ה"בלאדי" הזה? איפה מוצאים אותו ובשביל מה הוא טוב? אנחנו כאן כדי לעשות כבוד וגם קצת סדר.
פרסום ראשון: 15.6.2008 | עדכון אחרון: 5.2.2021
את החציל הבאלדי סביר להניח שאתם כבר מכירים. פעם היה צריך להתאמץ כדי למצוא אותו, אבל בשנים האחרונות, הרבה בזכות תוכניות האוכל בטלוויזיה, אפשר להתקל בו אפילו בסופרים.
מלבד המראה המוזר שמזכיר צדפת ענק, לחציל הבאלדי יש יתרונות רבים על זני חצילים אחרים, ובראשם החציל המאורך הנפוץ. לחציל הבאלדי יש בשר בהיר ונטול גרעינים או מרירות, והוא מתקבל אוורירי ועדין יותר כאשר צולים אותו באש פתוחה (כולל על כיריים. הוא גם מלכלך הרבה פחות. ואל תוותרו על המדריך לקליית חצילים שלנו).
מלבד החצילים הבלאדיים ישנם גם מלפפונים באלדי שהם הטובים ביותר להחמצה; עגבניות באלדיות עסיסיות שמתאימות גם לסלטים וגם לרטבים; זני חומוס בלאדיים שמשמשים בחומוסיות ערביות ופלסטיניות בשטחים ובצפון. וישנם עוד הרבה במוצרי מזון, מנות במסעדות ואפילו מותג אחד של מוצרי בשר קפוא, שקוראים לעצמם "באלדי", ומשתמשים במילה במובן של "אותנטי", מסורתי, או סתם "טוב יותר".
טכנית, באלדי היא מילה ערבית שדומה במשמעותה למילה אנדמי (Endemic), כלומר "מקומי" או אפילו "עממי". זאת בהנגדה לשאמי, תוצרת מיובאת (שבמקרים מסוימים היא בהחלט יכולה להיות עדיפה). חציל באלדי, אם תרצו, הוא בעצם חציל מגידול מקומי, ומזן ספציפי שנהגו לגדל באזור במשך דורות רבים.
זנים כאלה נוטים להיות פחות עמידים למזיקים ובעלי עונה קצרה או חיי מדף קצרים יותר ובאופן כללי פחות משתלמים לחקלאי מזנים מבויתים ומהונדסים שמגודלים בחממות.
מצד שני, המעבר לגידולים המשתלמים יותר לא לקח בחשבון את עניין הטעם. לא סתם הגענו למצב שבו אם זן עגבנייה מסוים שמוכרים לנו איננו תפל לגמרי, ממתגים אותו כ"עגבניית טעם".
החיפוש אחר האותנטי זיכה את החציל הבאלדי בפופולריות גדולה והפך אותו זמין יותר. אצל הירקנים המתמחים אפשר למצוא חצילים באלדיים "אמיתיים". אלו שנמכרים בסופרים אמנם לא מגודלים בשיטות מסורתיות, אבל הם מהזן הנכון וכשאין אופציה אחרת עדיין עדיפים על חצילי הטורפדו בהרבה שימושים.
עם עגבניות ומלפפונים באלדיים קצת יותר קשה והם עדיין נדירים בהרבה.
חברי גילי סופר, שהוא ילד-טבע וחקלאי חובב לעת מצוא, לימד אותי שלגדל עגבניות זה הדבר הכי פשוט בעולם – תוקעים זרעים באדמה, משקים ויש שיח. אז אם נופלות לידכם עגבניות באלדיות טובות, נראה לי שזו ממש חובה אזרחית להפיק מהן קצת זרעים ולזרוק איפה שאפשר – בחצר שלכם אם יש לכם, בחצרות של בתים אחרים, בגינות ציבוריות, על איי תנועה, או בגינה של תחנת משטרת דיזינגוף (שפעם מצאו בה שיח קנאביס. סיפור מרתק כשלעצמו). ככה יהיו לכולנו הרבה עגבניות באלדיות לאכול.
16 ביוני 2008 ב-00:17 //
בלאדי זה בשבילי, בלעדי אצל הערבי
17 ביוני 2008 ב-18:28 //
תהיה מוכן ששיחי העגבנים יכסו לך ולשכניך את כל הגינה תוך שבוע. זה חתיכת צמח אלים
17 ביוני 2008 ב-21:10 //
לפי הספר של ולטר פרנקל, ההיסטוריה של העגבניה לוטה בערפל, אך ידוע שהיא הופיעה לראשונה באירופה עם חזרתו של קולומבוס מאמריקה.
אני מניחה שאם באלדי משמעתו מקומי, הרי שהרבה מהירקות והפירות שבארצינו אינן באלדים מובהקים.
איכשהו תמיד חשבתי שבאלדי זה מגידולי בעל ושהם יחסית בריאים וקרובים לרוח האורגנית אם כי לא טהרנים. מעניין אם לפי מה שאתה מפרט העובדה שמדובר בזנים שהם יותר רגישים למזיקים ומחלות אומרת שהם גם יותר מרוססים נגדם.
הרעיון של זריעת עגבניות בחצרות השכנים כ"כ מקסים שאני מתכוונת בהחלט ליישמו.
זכור לי שבתור ילדה גדל בחצר הבית התל אביבי שבו גדלתי שיח עגבניות, שמאז ועד היום לא פגשתי בטעימה ממנה.
בספרו של הנ"ל, מוסבר כי לעגבניה ייטב אם הענפים הצדדים יוסרו בעודם צעירים, תוך טיפוח גבעול מרכזי שיתמך בקשירה לחוט עליון. אבל עליה וקוץ בה, יש לזרוע את העגבנייה בפברואר על מנת לפגוש אחת בשלה ביולי. אז כנראה לעונה הבאה.
18 ביוני 2008 ב-14:14 //
אני בכלל לא בטוח שעגבניות בלדיות מרוססות יותר. שיחי עגבניות, באופן כללי, הם לא שיחים רגישים במיוחד ועגבניות לא מרוססות בדרך-כלל לא נהרסות לגמרי כתוצאה ממזיקים אלא פשוט נעשות פחות יפות – מגיעות עם פסים או כתמים וכו'.
19 ביוני 2008 ב-00:55 //
אני מאוד מקווה.
בכל מקרה זריעה בחצרות תהיה אורגנית באלדית 🙂
24 ביוני 2008 ב-10:38 //
העניין עם זנים מקומיים זה שהם שומרים על מגוון גנטי רחב מאוד. בעבר היו יותר זנים של עגבניות (או כל ירק אחר) כי כל חקלאי שמר את הזרעים של עצמו. אומנם לעגבניה לא היו שורשים באיזור, אבל כמה מאות שנים הצליחו לייצר כמה וכמה זנים שונים.
אותו הדבר עם תירס במקסיקו וגואטֶמלה.
העניין שהיום יש יצרני זרעים שמוכרים זרעים שעברו הנדסה גנטית או השבחה סלקטיבית מואצת והדגישו בהם תכונות אחרות של הירק. עמידות למזיקים, עמידות לקור, חיי מדף ארוכים, צבע אדום בוהק בכל מחיר, ומרקם קשיח לא בהכרח תורמים לטעם של העגבניה.
לכן דווקא העגבניות של פעם, שחסרות את כל התכונות המשופרות יכולות להיות טעימות יותר.