מודים, זה היה החומוס הירוק הקלוי שמשך אותנו. אבל אחרי שראינו את התפריט הבנו מייד שאנחנו רוצים להכל הכל. "שולה", מיזם פופ-אפ טעים להפתיע נחת בשישי האחרון בשדרות וושינגטון בפלורנטין ויהיה שם (כך אפשר לקוות) גם בימי שישי הבאים. 

בנסיבות רגילות קשה להניח שהייתם מוצאים את עצמי יושב במקום שקורא לעצמו "שולה פופ אפ טברייני". נשמע לגמרי כמו מלכודת היפסטרים. ואתם יודעים מה – יכול להיות באמת שהמקום הזה מתפקד גם כמלכודת היפסטרים, אבל בשישי האחרון אכלתי בו אחת מהארוחות היותר טעימות שאכלתי לאחרונה.

פופ-אפ (Pop-up shop), למקרה שהחמצתם את המוסד התרבותי הזה, היא לא מודעה שמופיעה בחלון קופץ (Pop-up ad) אלא חנות או בית עסק שמאכלסים חלל ארעי. מגיעים ליום או לשבוע ואז נעלמים ומופיעים במקום אחר. זה קונספט לוהט בעולם האופנה, עד כדי כך שישנם עסקים שקמו מראש מתוך כוונה לספק את החלל למותגים מתחלפים. וכמובן, הטרנד הזה פשט גם לעולם ההסעדה.

במקרה של שולה, החלל הוא זה של Tometomato בשדרות וושינגטון בפלורנטין, שבימי ראשון עד חמישי מוגשות בו מנות פסטה מהטובות בעיר. בימי שישי, החל מהשבוע שעבר, הוא משמש את שולה.

התפריט כלל ביום שישי האחרון, בין השאר: סלטים, במיה, לבנה, מנזלה (תבשיל חומוס וחצילים לבנוני), קבב דג, קישואים ממולאים עם קציצות קישואים, והרבה ירקות טריים, טחינה, מטבוחה, שמן זית וזעתר וגם ערק ובירות (הקליקו על התמונה עם התפריט להגדלה).

המחירים עממיים במושגים של תל-אביב, בטח בהתחשב ברמת האוכל שלא רואה ממטר כמה ממוסדות האוכל היותר מפונפנים בעיר.

המנה היחידה שאני יודע לומר שאכן מאפיינת מאד את טבריה (ונפוצה גם בפזורת דמשק ואצל יהדות ספרד בכלל) הם הקלסונס – כיסנים שטוחים ממולאים גבינה, מבושלים ואפויים, בעצם קרובי משפחה ספניולים של הרביולי. זו גם הייתה, ללא תחרות, המנה הכי טעימה שהוגשה בשולה בשישי, ולא בגלל שהשאר לא היה טעים, כאמור.

פתחנו במנה אחרת, זו שמשום מה מכונה בתפריט "תורמוסים", למרות שמדובר בעצם בתרמילי חומוס ירוק קלויים במחבת. בעצם, וריאציה על החמלה מלאן הערבי שבמקור מכינים אותו על אש פתוחה ואז טעמו מעושן. את החומוס הירוק שנקנה בבוקר אותו יום בואדי ניסנס בחיפה, הם מכרו גם בשקיות, למי שרוצה להכין ולהמשיך לאכול בבית.

הזמנו גם מנזלה ואת מנת הקישואים. המנזלה הייתה עשויה למופת, עם גרגרי חומוס נימוחים, חצילים שנקלו ותובלו בכשרון וכתר של עלי פטרוזיליה טריים ומלח גס. לביבות הקישואים (למה לביבות? קציצות) תובלו בהרבה עשבים וטוגנו עד השחמה וקצת מעבר, והוגשו עם קישואים קטנים שמולאו באורז ונענע ובושלו ברוטב לימון.

לקינוח לקחנו קסטה ("פרפה יוגורט ומי זוהר ועוגיית סולת") שהייתה לא בלתי טעימה אבל לא עמדה ברמה של שאר המנות. היה גם אורז בחלב עם פירות בסירופ, כנראה בהשראת הסוטלאץ' הטורקי. חבל שלא ניסינו אותו.

שולה היא יוזמה-בת של Food Studio, שעושה בערך אותם דברים אבל לא בפלורנטין ולא טבריאני, או לא רק. בהתחשב בתור שהשתרך לפני המקום בשבוע שעבר, וכנראה עוד יגדל בשבוע הבא, לא הייתי פוסל את הרעיון להזמין אותם הביתה.