כן, אני מודה, גם אני אכלתי חומוס עם בייגלה פעם או פעמיים. ולא, אני לא גאה בזה – ובטח לא מייצר מוצר כזה ומוכר אותו לאמריקנים האהבלים.
חדש בחומוס להמונים: גירסה אנגלית לפוסט (היא מעט יותר מעודנת).
כבר דיברתי כאן בעבר על המצב העגום של האמריקנים בכל מה שקשור לחומוס, ומי שרוצה להתרשם ממקור ראשון יכול למצוא הרבה פנינים בפוסטים ובתגובות בבלוג החומוס האנגלי. זה לא שאין אמריקנים שמבינים בחומוס – אלו פשוט לא אמריקנים אלא ישראלים, פלסטינים, לבנונים וסורים לשעבר (וסליחה אם שכחתי מישהו).
למרות זאת, ולמרות שאני מקפיד לעקוב אחרי הפרסומים השונים באנגלית בנושא החומוס, ומזדעזע בכל פעם מחדש, הקטע הזה שפורסם באתר של העיתון האמריקני-יהודי הפופולרי Jewish Press, עורר בי השתוממות (כנראה גם הם הגיעו למסקנה שהוא לא הברקה כי הוא ירד מהרשת).
מדובר בו על המוצר Sabra To Go (חברת Sabra היא אחת משתי הספקיות הגדולות של חומוס תעשייתי בארה"ב). חבילה שכוללת חומוס עם Pretzel Crisps, הגירסה האמריקנית למה שאנחנו קוראים "בייגלה". מהסיקור של ה-Jewish Press, אפשר להתרשם שמדובר במאכל גורמה (בערך כמו צמר גורמה). את העמוד של המוצר באתר של חברת Sabra, אפשר למצוא כאן.
אבל עזבו אתכם מהמוצר, שימו לב איך ה-Jewish Press מתאר לקוראיו מהו חומוס:
"Hummus is increasingly being marketed as the 'new food' of the kosher connoisseur and is popular on the Shabbos table as well as for a snack. Hummus today comes in a variety of flavors, ranging from Classic Hummus, perhaps the most popular in Israel and elsewhere in the Middle East, to more exotic flavors like Roasted Red Pepper, Spicy Hummus, Greek Olive Hummus, and more."
ובתרגום חופשי:
"החומוס משווק יותר ויותר בתור 'האוכל החדש' עבור אניני הטעם שומרי הכשרות, והוא פופולרי על שולחן השבת או בתור חטיף. החומוס מגיע היום בשלל טעמים, כל הדרך מחומוס קלאסי, שהוא אולי הפופולרי ביותר היום בישראל ובשאר המזרח-התיכון, ועד לטעמים אקזוטיים יותר כמו חומוס מתובל, חומוס עם פלפל אדום קלוי, חומוס זיתים יווני ועוד".
מלבד העובדה המצערת, שסימני ההודעה לעיתונות עדיין ניכרים בטקסט הזה, בסך-הכל הוא מייצג נאמנה את מצב החומוס בארה"ב. אצלנו, כולם יודעים כבר שחומוס תעשייתי הוא לא בדיוק שיא הבריאות, וגם לא בדיוק שיא החומוס. בארה"ב, לעומת זאת, אפשר למכור חומוס תעשייתי בתור מזון בריאות לאניני טעם, וזה בדיוק מה שנעשה שם.
בייגלה עם חומוס?!
אני מודה שאת הצירוף הזה – חומוס מקופסא עם בייגלה – גם אני ניסיתי פעם או פעמיים בחיי. בדיוק כשם שניסיתי גם את הלחם הצבאי הפרוס עם המימרח (ה-י' ב"מימרח" היא בגלל הצימקאו, כמובן). יצא לי גם לאכול בייגלה עם שוקולד, מקלות מלוחים עם חמאה, וגבינה צהובה בתוך פיתה. מודה.באותם רגעים אומללים של חיי, בדרך-כלל לא השליתי את עצמי ש:
א. זה טעים לי.
ב. זה בריא לי.
אבל בארה"ב, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אנשים יכולים לשכנע את עצמם בהכל.
בעלי Sabra, ישראלים לשעבר, אמרו פעם בראיון שהטעם של החומוס שלהם דומה ל"צבר" (אני מוצא שגם השם…). מעניין אם ה- Pretzel Crispsשלהם, או הקרקרים שמצורפים ל-Tribe Hummus המתחרה, טעימים כמו אלו של בייגל בייגל.
בכל אופן, אני כבר הרבה זמן לא מנגב חומוס מקופסא, לא עם בייגלה ולא עם פיתה. אני מעדיף לאכול חומוס בחומוסייה ובייגלה כשאין משהו אחר בסביבה, וכשהוא טרי ופריך. גם בייגלה עם שומשום הולך.
ועל כך היה אומר חברי הטוב א', שהוא כמו אח (שלא לומר כעך): יש לך משהו למנצ'ז?
מה אתם אומרים?
