החומוס סבבה, וזו רק סיבה אחת שבגללה היה שווה להגיע לג'יסר א-זרקא. סיבה נוספת: מג'דרה שלא מהעולם הזה. וכן, גם היה העניין הוא עם פיוס וידידות וכו'.
חומוס נחל התנינים
ג'יסר א-זרקא
ג'יסר א-זרקא הוא הכפר הערבי היחיד בישראל ששוכן לחוף ים. מטר מהוילות של קיסריה, הוא כלוא בינן לבין מעגן מיכאל בצפון, חוף הים ממערב וכביש החוף ממזרח – מין אי בודד, נווה מדבר אם תרצו, של אנשים שחיים בקצב ובסגנון חיים אחר.
יש בג'יסר חוף ים יפהפה וכמה פינות של אוכל טוב וכל השלטים בעברית והאוכלוסייה המקומית מכניסת אורחים. זו הייתה פנינה תיירותית עד אירועי אוקטובר 2000. בעיצומן של המהומות, הפילה קבוצת צעירים מהכפר לבנים מהגשר העובר מעל לכביש החוף וגרמה למותו של נהג. ג'יסר, לא כל-כך בצדק, סומנה מאז כמעוז "התנגדות". מעט מאוחר יותר היא הופרדה "אקוסטית" מקיסריה – ליתר ביטחון (אפשר לקרוא על זה כאן).
עבדכם הגיע לכפר במסגרת אירוע של "אפשר אחרת", שמטרתו הרשמית הייתה להתיידד ולהתפייס ומטרתו הלא רשמית – שהמארגנים כמובן לא היו מודעים לה – הייתה לבדוק את החומוס המקומי. הדרך למנה הייתה ארוכה במיוחד הפעם, וכללה כמה נאומים נרגשים, סיור בכפר, קצת עבודת התנדבות ומפגש עם המון תושבים שקיבלו אותנו בשמחה גדולה.
לעת ערב, בקפה ג'יסר שעל שפת הים, הגיע סופסוף האוכל. כלומר, היו גם במה והופעות מצויינות, אבל ברור שהן היו רק תפאורה לדבר האמיתי. לאוכל דאג הצוות של חומוס נחל התנינים, שנמצא בלב הכפר (תשאלו). אוכל פשוט ומצויין: הרבה סלט קצוץ דק, מג'דרה מעולה, טאבולה, פיתות לוהטות עם ובלי זעתר, וקערות של טחינה, לאבנה וחומוס.
החומוס היה סבבה. זהו חומוס בעל חמיצות עדינה ומרקם חלק, שהוגש עם הרבה שמן זית ושום תיבול נוסף. המנה שבתמונה מאולתרת, אז היא אולי לא כל-כך יפה, אבל הייתה טעימה מאד – וזה כשהייתה צריכה להתחרות במג'דרה, שנאכלה לפניה ואחריה. חזרנו הביתה עם טעם טוב, בכל המובנים.