הסניף החדש של חומוס אסף מפתיע לטובה, ביותר מדרך אחת. ההשקעה ניכרת כמעט בכל דבר, ובמיוחד בדבר הכי חשוב: הטעם של החומוס.
חומוס אסף 2
החשמונים פינת קרליבך, תל-אביב
עבדכם הנאמן מעולם לא היה חסיד גדול מדי של חומוס אסף, אם להודות על האמת. לא בגלל שמשהו רע בו, חלילה, ולא בגלל שאני מעדיף את השכנים ממול, אלא כנראה בגלל העובדה הפשוטה – שמדי פעם אנחנו טורחים להזכיר אותה בבלוג הזה – שחומוס זה גם עניין של טעם. ומרקם.
חומוס פול אצל אסף, החשמונאים.
בכל אופן, הופעת סניף שני של חומוסיה ידועה היא תמיד אירוע ראוי לציון (ובמיוחד שזו חומוסיית הבית של יקיר הבלוג תמיר), ולכן חשבנו (אני ואני, זאת אומרת) שמגיעה לחומוס אסף הזדמנות שנייה (או שלישית, אם סופרים את שני הביקורים בחומוסיה שבירמיהו).
המקום החדש של אסף, בפינת החשמונאים וקרליבך, הוא חלל לא גדול עם כמה שולחנות עץ "על הרחוב". הגענו אליו, מ' התותח ואני, ביום חורף שמשי במיוחד (כלומר, היום), מייד אחרי פגישת עבודה במשרדי המועצה (כלומר, רעבים) והזמנו שתי מנות חומוס פול וצלחת קטנה של כדורי פלאפל. הנ"ל נחתו על השולחן בתוך כחמש דקות, מלווים ברוטב פלפלים, סלט כרוב, פלח בצל וסחוג אדום מצויין, לצדה של סלסלת פיתות.
הפיתות, הלא רעות כשלעצמן, הן מהסוג התפוח – לא הבחירה הראשונה שלי אבל הן טובות. הפלאפל היה טעים בסך-הכל, אבל טוגן כנראה בחום גבוה מדי והקציצות הפריכות והיפות היו קצת רכות מדי מבפנים. הכרוב, הבצל, הסחוג ורוטב הפלפלים היו לפי הספר (רק איפה החמוצים והזיתים?), ועיסת הפול הבהירה הייתה מספקת בהחלט.
הפלאפל של אסף.
ההפתעה העיקרית נגעה לחומוס – שיפור במתכון? הקפדת יתר בתהליך ההכנה? המעבר משולחנות מלמין צוננים לעץ טבעי? לא ברור, אבל תרשמו: החומוס שהגישו לנו אצל אסף היה פשוט מצויין. משחתי, חמצמץ ורענן, מדוייק בטעם ובמרקם. הוא זינק מייד והתברג אצלנו במיקום גבוה בטבלת החומוס מז'אנר היציקה. זה, יש לומר, תוך שהוא מקפיד להישאר נגיב בהחלט ובלי להיות כבד מדי.
בניגוד לטענתו של תמיר, המנות היו גדולות ומשביעות ומדיניות ה-Refill החדשה שהתווספה אליהן בהחלט מוצאת חן בעינינו (למרות שטכנית, לא זכינו לבדוק אותה). השירות היה אדיב וקצת יותר חמים משזכרנו. למרות המחיר הקצת יותר גבוה מהמתחרים שבקרליבך הסמוך, בחישוב כולל סניף החשמונאים של חומוס אסף מספק תמורה הולמת – בראש ובראשונה בגלל שהחומוס פשוט טוב.
התחושה הכללית היא שמישהו עשה שיעורי בית ובאמת השקיע, ועל זה מגיע לכל הפחות פרגון. יותר מזה: אנחנו עשויים לחזור.