כל תזונאית מתחילה שמופיעה בתוכניות בוקר תדע לומר לכם שמוצרי החלב הם מרכיב חיוני בתפריט, שאי אפשר לוותר עליו. כל חומוסאי מתחיל יודע שזה לא נכון. מ-ה-פ-כ-ה.
מילא אם היינו משלמים רק על מוצרי חלב איכותיים ובריאים. מילא אם היינו צורכים אותם בצורה מאוזנת ובמינון סביר. מה שקורה בפועל, הוא שהישראלים התרגלו לאכול הרבה יותר מוצרי חלב ממה שהם צריכים, והמחירים בסופר כה גבוהים, עד שעדיף כבר לשלם על הדבר האמיתי. שמעו סיפור.
1
פעם, לפני ש"טבעונות" הפכה למילה העברית ל-Veganism (המנעות מוחלטת מאכילת מזונות שמקורם מהחי), הייתה לה משמעות אחרת.
"טבעונים" היו אנשים ששינו את התפריט שלהם כך שלא יכלול מוצרים מעובדים ותוספי מזון סינתטיים. הם קנו את רוב מזונם בשוק או ב"חנויות טבע", לא אכלו מחוץ לבית, וכן – הם היו בריאים יותר.
עבדכם הנאמן, שגדל בבית שבו ספריו של קרל גוגנהיים עיטרו את המדפים לצד ספרי הגות אחרים, זכה להשתתף גם בניסוי הזה. הוא מצא את עצמו בגיל רך יחסית ניזון מלחם חי, ירקות מאודים, שוקולד חרובים וכיוצא באלה מזונות תפלים להפליא.
העינוי נמשך כמה שנים, בהן נמנענו בין השאר מאכילת בשר, וצרכנו חלב וביצים רק אם היו טריים מאד וממקור "בטוח". זו הייתה, פחות או יותר, גירסת שנות השמונים של המוצרים האורגניים בני ימינו. חוץ מזה שהכל היה הרבה פחות טעים.
2
אחד מתוצרי הלוואי של התקופה ההיא בחיי, הוא שאני יודע מהו טעמו של חלב טרי. בדיוק בגלל זה, אני חושב – גם שנים אחרי שהרמנו ידיים וחזרנו לאכול מה שכולם אוכלים – אף פעם לא שתו בבית הוריי חלב כשלעצמו. "חלב" היה משהו שמוסיפים לקפה, וגם זה לא בהכרח.
כי ידענו את האמת: את ה"חלב" שמוכרים לנו לא תזהה הפרה שמעטיניה יצא אם תפגוש בו שוב. וזה עוד לפני פרשת הסיליקון בחלב, שבעקבותיה החלטתי שאם כבר לקנות חלב – אז לפחות לא מתנובה, עיקרון עליו שמרתי די בדבקות במשך השנים.
גם מוצרי חלב אחרים אני אוכל פחות ופחות עם הזמן. קודם כל, כי הגעתי למסקנה שהסינים צודקים: זה לא כל-כך בריא, בטח לא כשזה בהגזמה. ואם כבר קונים יוגורט, חמאה או גבינה בולגרית אז עדיף שיהיו מאיכות טובה – זה יקר, אבל כבר לא הרבה יותר יקר ממוצרי המדף הסינתטיים של תנובה ומתחרותיה הגדולות.
לי יש גם את המזל, לגור בסמיכות לשוק לוינסקי בתל-אביב, שיש בו באמת הכל וגם במחירים סבירים (אם יודעים איפה לקנות).
בקיצור: אפשר להסתדר בלי תנובה, וגם משטראוס וטרה לא חייבים לקנות יותר מדי דברים. אבל יותר מזה: אפשר להסתדר עם הרבה פחות חלב ומוצרי חלב בכלל. וזה הדבר שחשוב באמת להבין.
3
הרעיון לפיו מוצרי חלב הם חלק מרכזי והכרחי בתפריט הגיע אלינו, כמו שאפשר לנחש, מאירופה. נדמה לי שהתרבות האמריקנית היא זו שיצרה את הנוסחה הבעייתית יותר "חלב=בריאות". כלומר, כל המרבה הרי זה משובח.
אז קודם כל, כמו שאמר האוראקל מדלפי – אין דבר שהוא מעבר למידה. אפשר להתווכח אם אכילה של מעט מוצרי חלב היא בריאה או לא, אבל קשה כבר להתווכח עם הטענה שצריכה מופרזת של מוצרי חלב היא לא דבר בריא, ממגוון סיבות.
לגבי עצם הנחיצות של מוצרי החלב בתפריט. ובכן, טחינה וירקות (בעיקר ירוקים) הם מקור לא פחות טוב לסידן ולרוב הויטמינים והמינרלים שבחלב.
למעשה, מנת "קומפלט" (חומוס-פול-ביצה) שמתובלת בשמן זית איכותי, ולצדה סלט ירקות טוב וחת'כה פיתה, כבר כוללים את רוב מה שהגוף שלכם צריך. כנ"ל מנת פלאפל, בעיקר אם אתם אוכלים במקום שבו הכל נקי וטרי.
4
התפריט הארץ-ישראלי ההיסטורי, מין ווריאציה על הדיאטה הים-תיכונית, כלל כמובן מגוון גדול של מאכלי קטניות וירקות, בשר ודגים, בתבשילים, מאפים, סלטים וכו'. הוא כלל תמיד גם מוצרי חלב, אבל פעם זה לא היה במשקל גדול כל-כך כמו בשנים האחרונות.
בבית בו גדל אבי, שנולד בשנות השלושים בצפת, הממרח על השולחן לא היה גבינת 9% ולא קוטג'. זו הייתה טחינה. אני גאה לשמור על המסורת הזו, ונדמה לי שזה אחד מהדברים שבזכותם יש לי עמוד שדרה.
אז לדעתי כל חומוסאי עם מודעות חברתית, צרכנית ותזונתית, יכול בהחלט להרשות לעצמו לא רק לא לקנות תנובה אלא לקנות פחות מוצרי חלב בכלל. יש תחליפים טובים ומשתלמים – בכל המובנים.