זו כנראה לא הייתה כוונת המשורר, אבל הטאמבלר החדש המוקדש לממים עבריים אומר בעקיפין משהו גם על התרבות הקולינרית שלנו.
אני לקבל יכול פלאפל. אולי באמת יותר הגיוני פלאפל מחומוס פטריות.
מוקדם יותר החודש עלה לאוויר "אני לקבל יכול פלאפל", מיני-בלוג חדש שמוקדש לממים (memes) עבריים.
השם הוא, כמובן, פרפזה על I Can Haz Cheezburger הנהדר, אתר שעמוס בתמונות חתולים כאלה, וגרועות יותר.
דף האודות של האתר החדש ("מה הסיפור?") מוותר על הזדמנות הפז להתפלסף וחוסך בהסברים ("סתם, גם לישראלים מגיע שיהיה אתר בנושא ממים"). אנחנו, מצדנו, לא יכולנו להתעלם, לא מהאתר ובטח לא מהשם.
הרי עצם הבחירה בפלאפל הוא סוג של אמירה. כי אם צ'יזבורגר שעושה עלייה הופך בטבעיות לפלאפל, אז אולי בכל זאת הפלאפל הוא המאכל הלאומי שלנו?
לכאורה, טבעי היה – בהנחה שחומוס הוא כן המאכל הלאומי שלנו – לבחור בחומוס פטריות (או לחלופין – חומוס בשר, שהוא מאכל שנוטה להיות כבד, שמנוני ועתיר כולסטרול כמעט כמו צ'יזבורגר).
ומצד שני, מה יותר ישראלי מהפלאפל בפיתה? מהי הפיתה אם לא מיקרו-קוסמוס של כור ההיתוך הישראלי – הקציצה המצרית, עם הכרוב והחמוצים שבאו מאירופה והצ'יפס האמריקני, שאיכשהו מצליחים לחיות יחד ומשכנעים את עצמם שמה שמטפטף להם על הראש הוא טחינה.
גם הסביח – בעצם וריאציה ישראלית לארוחת שבת-בבוקר המסורתית של יהודי עיראק – הוא מאכל כחול-לבן עם שורשים ועם יידישקייט. מצד שני, "אני לקבל יכול סביח"… מממ… אנחנו יכולים לחשוב על כמה בעיות אפשריות עם השם הזה…
אגב, שמענו כבר על חתולים שאוהבים חומוס (ראו הפוסט "חתולים מנגבים חומוס"), ועוד לא שמענו על חתול שאוהב פלאפל – אבל אתם יותר ממוזמנים להפתיע אותנו.