בדוך או בסיבוב? בחייאת, תעזבו את סחבק משטויות – תאכלו את החומוס איך שבא לכם. מבין כל השיטות הקיימות לאכילת חומוס, ממילא ניגוב היא השיטה שהכי מבטיחה שתלכלו את החולצה.
טוב, האמת היא שמעולם לא הבנתי את העיסוק הזה בפעולת הניגוב. אוברייטד בטירוף אם תשאלו אותי. אני לא מדבר אפילו על דילמת ה"בדוך או בסיבוב", שהיא פיקציה פירסומאית מובהקת, אלא עם עצם הרעיון שיש דרך נכונה לניגוב חומוס, או שהניגוב של אנשים אומר עליהם משהו, או שלמישהו אכפת בכלל איך אתם מנגבים. כלומר, תמיד ישנם הנודניקים ההם, שיש להם הערות על איך שאתם אוכלים את החומוס שלכם, אבל מה הם מבינים.
אני אומר: אדרבא, עדיף לנגב פחות. הרי מבין כל השיטות הקיימות לאכילת חומוס, ניגוב היא השיטה שהכי מבטיחה שתלכלו את החולצה. מה גם שקשה לתפוס הרבה חומוס בניגוב – עדיף להעמיס על הפיתה עם מזלג, ולהגיש לפה בשיווי מושלם כשהרוטב החריף נוזל לכם על האצבעות.
לא פחות חשוב: יותר ניגוב = יותר פיתה, והרי פיתה היא החלק היותר המשמין והפחות בריא במנה. זיכרו: המזלג הוא חברכם, השתמשו בו בחכמה. ואגב – מסבחה, במיוחד, נוחה ונעימה לאכילה עם מזלג ובלי פיתה בכלל. או לפחות עם פחות פיתה.
למתקדמים: מומלץ לאכול חלק מהחומוס ישירות עם המזלג. תתאמנו עם מסבחה, תמשיכו למשולשת וחומוס-פול, וסיימו במנת חומוס רגילה.
ונסיים במערכון קלאסי של ארץ נהדרת, "חומוס סולחה":
