לא קשה למצוא אנשים שידברו על החסרונות והמגרעות של החברה החרדית. מעטים מכירים את הצדדים היפים שלה, ואת תרומתה לחברה בתחומים חשובים – כמו שימור מורשת הפלאפל.
הפלאפל והבאגטוסט, רבי עקיבא בני-ברק. 4 ש"ח לחצי מנה.
ביקור בבני-ברק של שנת 2013 הוא אחד הדברים הכי קרובים לנסיעה לחו"ל – אם כי, לא בהכרח החו"ל אליו הייתם בוחרים לנסוע.
ברחוב רבי עקיבא (הרחוב הראשי ורחוב המסחר העיקרי של בני ברק, המחבר בין ז'בוטינסקי מול מכון מור לרחוב אהרונוביץ', לשעבר השומר) מצד אחד כולם ישראליים והרוב אפילו מדברים עברית, ומצד שני – קשה להאמין שזו ישראל, או לפחות לא איזו פריפריה רחוקה.
בית הגלידה, השלט של בנק ירושלים, פלאפל נחום, חנות הצילום, המניין הבלתי נגמר של איצ'קוביץ' כמובן – ועוד הרבה עסקים ומוסדות תרבות אחרים, לפעמים בשינוי בעלות כזה או אחר, עדיין יושבים באותו מקום בו היו לפני 30, 40 שנה ויותר.
רחוב רבי עקיבא בבני ברק. לא השתנה הרבה.
פלאשבק לשנות השמונים
הזמן עמד מלכת וגם המחירים בחנויות לא השתנו הרבה. בחנויות של רבי עקיבא ובני-ברק בכלל, אפשר לעיתים למצוא מוצרים שונים בחצי המחיר ופחות מאשר בתל-אביב. הטקסטיל הסיני, לדוגמא, לא פחות איכותי ברבי עקיבא מאשר בשוק הכרמל, ובכל זאת עולה חצי. מנת פלאפל עולה בבני-ברק החל מ-6 שקלים – אבל עוד נגיע לזה.
זה לא שהעיר לא השתנתה. יש תנופת בנייה מטורפת, ולא של מגדלים אלא של בתי מגורים צפופים. בני-ברק גם נראית לא רק פחות מוזנחת מאשר לפני עשרים שנה אלא גם פחות מוזנחת מאיזורים מסוימים בדרום תל-אביב. קיינד אוף מייק יו ת'ינק.
בבני-ברק אין צדק חברתי אבל יש ערבות הדדית, שזה כבר הרבה יותר ממה ששאר ישראל יכולה להתיימר לו. בבני-ברק אנשים לא נשארים בלי פת לחם, בלי בגד או מקום לישון בו. יש עוני אבל אין חרפה.
פלאפל נחום בפינת רחוב השומר/כהנמן.
מנה של פלאפל נחום. אחד מהם.
מעצמת הפלאפל בני-ברק
בשנות השמונים הפכה בני-ברק למעצמת פלאפל. לאורך רבי עקיבא וסביבו, מסלול של כקילומטר וחצי, שגשגו בנקודת זמן מסוימת למעלה מ-15 פלאפליות.
אהבתי במיוחד את "ההונגרי", דוכן ללא שם בפינת רחוב יחזקאל שמכר מנות פשוטות להפליא, עם סלט וקציצות בלבד. בשיא ימי ה"פלאפל חופשי", התוספות היחידות בדוכן שלו היו טחינה דלילה, חריף ופרוסות של פלפלים אדומים כבושים.
אבל הקציצות הלוהטות של ההונגרי – חרדי מזוקן, ממושקף ולבן שיער בעל פנים רכות וקול חרישי – היו הכי טעימות בבני-ברק, שרוב הפלאפל שלה היה טוב עד מצוין.
פלאפל נחום המקורי.
בית התבשיל. לא יישאר יהודי רעב.
חצי מנה ב-4 שקלים, 6 עם צ'יפס
בבני-ברק של היום יש הרבה יותר באגטים, שניצלים ופיצה מאשר פעם (אפילו היה סכסוך פיצריות יצרי במעורבות של רבנים), אבל הפלאפל הוא עדיין אוכל הרחוב הכי פופולרי. החומוסיות עדיין נפקדות.
קצת כמו בעזה, אני מניח, הפופולריות של הפלאפל נובעת קודם כל מכך שמדובר באוכל הזול ביותר שאפשר לאכול "בחוץ".
הכי זול, אם אינני טועה, הוא הדוכן שמול פינת חזון-איש, שמוכר מנת פלאפל ב-6 ש"ח וחצי מנה ב-4 ש"ח. תוספת צ'יפס: 2 שקלים.
אטרקציה נוספת היא מבחר הדוכנים והפלאפליות המכונים "פלאפל נחום", פחות או יותר המקביל המקומי למותג חינאווי היפואי (אני בטוח שיש גם מוסך נחום ומספרה נחום) ויש שיאמרו לאבו שוכרי באבו גוש. הדוכן הוותיק וכנראה "המקורי" הוא זה שליד גן ורשה.
ההונגרי כבר לא שם, למרבה הצער, אבל במקומו עומד באותו מקום "פלאפל האחים". ככה זה, בבני-ברק המסורת חזקה מהכל.