במרכז אבו גוש, שלוש דקות נסיעה אחרי "המקורי האמיתי" וזה שממול ששמו כבר השתנה, פתח סמיר אבו שוקרי (סמי) את המסעדה החדשה שלו. אין הפתעות.
אבו שוקרי (סמי)
כתובת: רחוב השלום 15 אבו גוש
שעות פתיחה: א'-שבת 9-20:00
טלפון: 02-6526088
דן הוא לא רק ידיד המשפחה וידיד הבלוג, אלא גם איש שיחה מרתק, וזו רק סיבה אחת שבגללה לא סרבתי לו כשהציע לי לנסוע איתו לאכול חומוס באבו גוש.
אבו גוש כשלעצמה, מה לעשות, היא לא סיבה מספיק טובה לעשות את הדרך הזו, אפילו אם יש לך טרמפ. זה בוודאי גם עניין של טעם, אבל אף ביקור קודם באבו גוש לא השאיר אצלי טעם של עוד.
אבו שוקרי החדש באבו גוש. בדיוק כמו שזכרתם.
אבל דן נשמע נחרץ. "אני רוצה לקחת אותך למקום" הוא אמר. ומאוחר יותר אישר שכן – לדעתו כך, בדיוק כמו שאצל סמי, ככה החומוס צריך להיות. והאיש אכל חומוס יותר מפעם או שתיים. אמרתי לעצמי שזו תהיה הזדמנות טובה לשנות את דעתי ולהווכח שאני טועה.
וכך קרה שהתיישבנו בצהרי חמישי אחד במקום החדש של אבו שוקרי (על רחוב השלום, ליד "מוזל בכפר" ומול מסעדת טחונה). של סמיר הידוע בכינויו "סמי". מדובר, יש להבהיר, בסלב – בן המשפחה המבוגר יותר בצמד הסולחה הטלוויזיונית הידוע של סלטי צבר. קלאסיקה שזוכה לאזכורים שאינם משתמעים לשתי פנים בכל מקום אפשרי במקום הזה, מהתפריט ועד לשלט.
למי שלא בקיא בגניאולוגיה – סמי, שעל השלט שמעל המקום הקודם שלו נטבעה לדעתי מטבע הלשון האלמותית "המקורי מספר 1" (או שמא היה זה בשלט של חתנו, "המקורי האמיתי", בחומוסייה שממול?), ירש את השם מאשף החומוס אלמותי שהעתיק לפני שלושים ומשהו שנים את החומוסייה שלו אל מרגלות הויה דלורוזה בירושלים העתיקה.
אז אמנם הקשישים והמנוסים יודעים לספר שאבו שוקרי (הירושלמי) של היום זה ממש לא "אבו שוכרי" (כך אמר השלט) של פעם, שהיה, איך לא, "הטוב ביותר בירושלים". בכל אופן, אם החומוס שמגישים היום בחומוסיה הירושלמית הוא לא בדיוק נחרץ זה שהיה שם לפני 20-30 שנה, אז זה של סמי מאבו גוש הוא פשוט מתכון אחר. אין שום דמיון בין השניים.
החומוס של סמי הוא סמיך אך לא גס אלא משחתי, כהה יחסית וחמוץ. זו לא החמיצות של החומוס הירושלמי, שנובעת מתועפות הלימון (או מלח הלימון) שמוסיפים לו. זו חמיצות שמקורה בחומוס עצמו, כזו שמתקבלת כמדומני בבישול מכוון של הגרגרים עם מי ההשריה, ללא שטיפה. מתקבל חומוס כבד יותר ובעל ארומה אופיינית, שיש שנרתעים ממנה ויש שמכורים לה.
כך זכרתי אותו, והיו הפתעות גדולות – החומוס של אבו שוקרי היה עשוי במיומנות על-פי מתכון שאני לא משתגע עליו. המנות גדולות ונאות, הגרגרים על המנה תפוחים וזהובים ומעיסת הפול מבצבצים שברי פולים רכים ומתמוססים למגע.
המנות שהזמנו הוגשו עם סלט טרי ולא מתובל, חמוצים בינוניים ופיתות סטנדרטיות למדי. גם כדורי הפלאפל שהזמנו היו מהסוג שלא כותבים עליו הביתה.
המקום החדש רחב ידיים, משופץ יפה ונקי. השירות ענייני ואדיב. התפריט, כמקובל במקומות האלה, כולל גם סלטים, מג'דרה ועלי גפן ומבחר מנות בשרים שהן כנראה מקור הרווח העיקרי של המקום. אבל בטוח שישנם אנשים, שכמו דן, יגיעו רק בשביל החומוס ועוד יביאו איתם חברים. זה לא משהו שצריך להבין. זה פשוט עוד סוג של חומוס.