הוא נפתח רק לפני שבוע, ולאור מבול המבקרים שנחת עליו מאז קשה לבוא בטענות על מה שלא עובד כמו שצריך. אבל לפחות במה שקשור למנת הקומפלט שבשבילה הגענו, "הבן של הסורי" מספק את הסחורה.
הבן של הסורי
כתובת: הלל הזקן 10, כרם התימנים, תל-אביב
שעות פעילות: א-ו' 8-14:30
טלפון: 054-2920004
כשר
הבן של הסורי. מנת הקומפלט.
זה התחיל כבר בתור בכניסה. הוא היה ארוך מדי וכלל אנשים שחיכו הרבה פחות זמן מאנשים אחרים. אחר-כך, תוך כדי המתנה לאוכל, לשתייה או לפחות למזלג נקי במקום זה שהחזרתי – כנראה בפעם השנייה או השלישית בחיי, במסעדה כלשהי – הייתי צריך ממש להחזיק את עצמי כדי לא לקום וללכת. בשולחן שלידנו קיבל צמד לקוחות VIP את המנות שלו. תוך שלוש דקות. כשאנחנו בולעים רוק כבר למעלה מרבע שעה.
הבטתי בפניה של זוגתי והבנתי ששערי הגיהנום הולכים להפתח. ואז, בדיוק רגע לפני ש"הבן של" וחבריו הבינו בדרך הקשה שאין לקוחות VIP כשיש ג'ינג'יות רעבות בסביבה, זיהה בעל הבית את הסכנה ופנה לשרת אותנו, בחיוך ובקול רך. המזלג, השתייה ולבסוף גם המנות שלנו הגיעו לשולחן.
עדיין בפנים זועמות, היא טעמה ואמרה "קיבינימאט, זה באמת טעים. ממש קיוויתי שזה לא יהיה טעים…".
אז כן, המנה של של הבן של הסורי דומה עד זהה למנת הקומפלט המפורסמת. עם כל הכבוד לחקיינים, מסתבר שדם סמיך יותר מרוטב פלפלים חריפים ושאי אפשר באמת לשפר מתכון מנצח.
לנוכח מה שהיא ללא ספק אחת ממנות החומוס-פול (וקצת ביצה) הטובות בעולם (30 ש"ח כולל שתייה קרה), כעסינו התפוגגו. בסך-הכל, ועם כל הכבוד לרקע המשפחתי, יש גבול למה שאפשר לצפות ממקום שנפתח רק לפני שבוע ומהרגע הראשון הוצף בנחיל של חומוסאים מיותמים.
הג'ינג'ית העירה שהמקום יפה ואסתטי. טכנית, היא צודקת – יש שלט יפה בכניסה ומתחתיו חזית זכוכית שקופה. יש חלל גדול יחסית, מעוצב פשוט ואלגנטי, מואר ומאוורר. כעשרים שולחנות עם כסאות עץ ישנים, שמלבד להיות אופנתיים בימים האלה התגלו גם כדי נוחים.
אני חושב שעבור חלק מלקוחות הסורי, לפחות, המקום הזה ירגיש אופנתי ואלגנטי מדי. עם המנורות התלויות והריצוף המבריק, והמלצריות הצעירות במקום גברים מאפירים.
הבן של הסורי, מבט מרחוב הלל הזקן.
גם לי, משהו בקסם קצת חסר. המנה – עדיין החלק הכי חשוב בחוויה – זהה כמעט למקור, אבל יותר מדי דברים מסביב השתנו. ומצד שני, יש גם להודות שנדרש לא מעט אומץ וחזון כדי להצעיד את המורשת הסורית לדור הבא ולדרך חדשה.
זה גם לא הוגן לשפוט מקום בשבוע הראשון לקיומו. לרוב עוברים כמה חודשים עד שהוא מתייצב ומקבל את האופי, הסגנון, הקצב והטעם שלו – לטוב ולרע.
חוץ מזה, שמדובר בחתיכת מנה טעימה. עם החומוס המריר והסמיך שלה ועיסת הפול החומה והמהבילה, המנוקדת בפירורי ביצה. והתיבול החמצמץ, העוקץ בכמון ובכורכום, שביום טוב אפשר לזהות בו שלוליות קטנות של שמן זית. המנה גדלה קצת, למקרה שתהיתם.