בסרטון שלפניכם, השפית קרי מרטנס מכינה חומוס "בחמישה צעדים פשוטים". בסה"כ 1:25 דקות, למרות שנדמה לנו שהיא סיכמה יפה את הלך הרוח שמתוכו צמחו המתכונים מסוג זה, כבר במשפט הראשון: "ידעתם שהחומוס היה בשטח מאות שנים? אבל עכשיו הוא נעשה מיינסטרים".
אין מה לומר – שיא המיינסטרים. למעשה, המתכון הזה לא שונה הרבה מאלף מתכוני חומוס אחרים שפרסמו בשנים האחרונות אמריקנים שלא היו מזהים חומוס גם לו היו יוצקים אותו לגרונם. במקרה הספציפי הזה, ניכרת ההשקעה במטבח, בציוד, בצילום מעולה, בעריכה מדויקת – אבל קשה להשתחרר מהתחושה שספק אם מישהו בהפקה טעם חומוס אמיתי מימיו.
מרטנס היא (ה)שפית של The Food Channel (לא הצלחתי להבין מדף האודות שלו אם הוא עוסק ביח"צ ליצרני מזון או ערוץ טלוויזיה שהלך קצת רחוק עם התוכן השיווקי). יכול להיות שהיא שפית מצוינת, אבל כשהיא קוראת למאכל "Chickpea Hummus" היא קצת מחזקת את הטענה שעבור אמריקנים "חומוס" הפך כינוי כללי לממרח, ללא קשר למרכיביו.
קרי מרטנס מנגבת את החומוס הגרוע שהכינה ומעודדת אחרים ללכת בעקבותיה.
בגדול, מתכון החומוס שלה מבוסס על גרגרי חומוס מקופסת שימורים, עם כמות לא ידועה של טחינה, שום, מלח, מיץ לימון, שמן זית ופלפל שחור. אנחנו חושבים שהכמויות דווקא חשובות, אבל נניח שלא – מה לעשות שחומוס כלל לא אמור להכיל פלפל שחור וגם לא שמן זית, ואם מוסיפים שום אז עדיף לעשות את זה בהגשה או בבישול ולא בזמן הטחינה, כי טעם השום הטרי דומיננטי ומשתלט.
זה גם לא באמת חומוס כשמשתמשים בגרגרים מקופסת שימורים, שלעולם אינם רכים מספיק ורק אלוהים יודע מה קרה להם מבחינה כימית בחודשים בהם שכבו ללא רוח חיים בקופסת פח. אתם כנראה לא תמותו מזה, אבל אל תצפו לטעם דומה או לערכים תזונתיים זהים, או לחוויה עיכולית שוות ערך.
ואותנו קצת הצחיק כשמרטנס הציעה לשמור את מי החומוס מהקופסא כדי להוסיף לממרח. אם כבר, אז עדיף היה לסנן מעל לפתח הניקוז של הכיור ולשטוף בהזדמנות זו את הגרגרים מתחת לברז, מה שאולי יעמעם קצת את טעמי הלוואי. בקיצור: צפו, 1:25 דקות, שמעניקות פרספקטיבה מיוחדת לתרבות האוכל האמריקנית.