מאחורי השם הקצת החשוד מסתתר עבד אלעביד, שחקן נשמה עם הרבה קילומטראז' בתחום החומוס והאוכל בכלל. למרות כמה מתחרים ראויים באזור, הוא הצליח לבנות כמעט בין לילה חוג לקוחות נאמן, בעיקר כי האוכל שלו באמת באמת טעים.
פרסום ראשון: 13 בפברואר 2016
עדכון אחרון: 25 ביולי 2018, המקום נסגר.
חומוס עג'מי
כתובת: הרצל 77 תל-אביב (ליד פינת הרצל-פלורנטין)
שעות פעילות: כל השבוע 10-24:00
טלפון: 5492594־03
חומוס עג'מי בפייסבוק
מנת חומוס פול בחומוס עג'מי. הקליקו להגדלה.
בימים הראשונים של שנת 2016 נפתחה ליד פינת הרצל ופלורנטין בתל-אביב חומוסייה קטנה, נוספת (במרחק הליכה ממנה ישנן שבע או שמונה חומוסיות אחרות, שכולן חוץ מאחת קמו בשנים האחרונות).
על השלט המעוצב נכתב "חומוס עג'מי – חומוס אורגני עבודת יד". אם להודות על האמת – מסוג השלטים שבימים כתיקונם יש סיכוי טוב יותר שירחיקו אותנו מאשר שיגרמו לנו להיכנס, אבל בסופו של דבר תפסנו אומץ והתיישבנו.
חומוס עג'מי במבט מהרחוב. בקלות אפשר להחמיץ.
המלצרית שקיבלה את פנינו הייתה מקסימה אבל הייתה לנו תחושה שהיא לא מעג'מי. האיש החרוץ עם הסינר ליד הדלפק, לעומת זאת, נראה מאד מוכר. מאוחר יותר התברר שמדובר בעבד אלעביד, אלוף החומוס והפול מאשדוד, שהספיק לעבוד במטבחים של כמה חומוסיות יפואיות בימי נערותו (ונערותנו).
כשהוא לא קוצץ סלט בתנועות מהירות כברק, ממלא בזריזות לאפה או מטיח תרוודים מלאי חומוס על צלחות חרסינה, עבד הוא איש חייכן ומצחיק שאהבתו לאוכל ואופקיו הקולינריים הם מקדמי המכירות הכי יעילים. אבל בשלב ההוא עוד לא נחשפנו לעניין הזה.
החלטנו לקפוץ למים: א' הזמין משולשת עם ביצה ואני מנת חומוס-פול. שתיהן נחתו על השולחן אחרי דקות בודדות מוקפות בצלוחיות עם רוטב שיפקה, טחינה, פלחי בצל, פרוסות פלפלים ירוקים חריפים, וכמה כדורי פלאפל.
היה קריר קצת בחוץ, והמנות היו חמימות ומהבילות מהפול והמסבחה. כבר בטעימה הראשונה הבנו שיש לנו פה עסק עם מקצוען. החומוס, הפול והמסבחה, אכן מזכירים את יפו (לרגע עלו בנו זכרונות מקלבוני ואבו נאדר). החומוס, סמיך וטיפ-טיפה גס, עשיר ומלא בטעם. עיסת הפול סמיכה ובעלת גוון חום עמוק, והמסבחה אוורירית ונימוחה. המנות הוגשו כשהן מתובלות בשמן זית טוב, פטרוזיליה קצוצה, כמון ופפריקה ומעט מהרוטב החריף.
חומוס עג'מי. שולחן אופייני
"ניקינו" כמו שאומרים. את המנות, הפיתות, כדורי הפלאפל הפריכים והלוהטים, הרוטב. א' לקח לימונדה ואני פחית שתייה, ובסוף עוד כיבדו אותנו בקפה. השארנו קצת יותר מ-30 ש"ח לבנאדם ויצאנו לרחוב, שבעים, מופתעים קצת ובעיקר קלים כנוצה (כמעט).
מאז הספקנו, בהרכבים משתנים, לדגום חלק מהמנות האחרות, כולל צ'יפס, סלט ירקות, מרקים, שווארמה, ועוד. הכל היה טוב או מצוין. ישנן מנות שלא ניסינו, כמו שניצל, חביתות ושקשוקות, אורז ותבשילי ירקות ובהמשך יהיו כנראה מנות נוספות. האכזבה היחידה שלנו הייתה קשורה לחוסר היציבות בפיתות, שבחלק מהפעמים היו פחות טריות.
לעת עתה, המנה הכי יקרה בחומוס עג'מי היא מנת חומוס בשר שעולה 45 ש"ח. מנות החומוס ה"רגילות" עולות 25 ש"ח, ורוב המנות האחרות 15-25 ש"ח.
בקיצור: למרות מתחרים ראויים מאד על המשבצת, כמו סביח הרצל וחומוס ושות' ששוכנים זה לצד זה מהעבר השני של הרחוב, חומוס עג'מי מצליח להתבלט עם אוכל מצוין, משביע וזול, שאם תאכלו ממנו קצת יותר מדי לא תקללו את עצמכם אחר-כך.