עשרת הדברות של החומוס

מה אנחנו ובעלי החומוסיות יכולים לעשות כדי שכולנו נהיה מרוצים, עשירים ושבעים.

פורסם: 17.3.2007 | עודכן: 18.3.2022

שאלו אותנו למה אנחנו כותבים רק על חומוסיות שאנחנו אוהבים. זה לא מדוייק, אבל נכון שאנחנו משתדלים לכתוב על מקומות טובים ולהתעלם באלגנטיות מחומוסיות גרועות, מאכזבות, או כאלה שבהן נזכרו להגיד לנו שהם "שמו בטעות יותר מדי מלח לימון בחומוס" רק אחרי שהגישו לנו (סיפור אמיתי).

בגלל זה גם לא תראו בפוסט הזה שמות, ואנחנו מבקשים לא לנצל את ההזדמנות כדי להשמיץ חומוסיה כזו או אחרת בתגובות (נמחק ללא רחמים תגובות שלא נאהב).

המטרה של חומוס להמונים (כלומר, מלבד לתת לנו תירוץ לאכול בכל חומוסיה על פני הגלובוס) היא לפתח את תרבות החומוס בישראל (בהיעדר מונח אחר). כדי לעזור לבעלי החומוסיות ולנו לעשות את זה ביחד, ליקטנו ושיקלטנו את עשרת הדברות של החומוס. מה שאנחנו מצפים מהחומוסיות ומעצמנו, כדי שהתחום ישגשג ויביא את כולנו לרווחה חומרית ורוחנית.

אנכי אבו … (השלם את החסר). כל חומוסאי והחומוסיה שלו. לכל אחד יש את החומוסיה האחת שבעיניו היא כלילת השלמות – יש כאלה שאצלם יש לעניין ממש הופך דת. אל תפגעו ברגשות הדתיים של אנשים אחרים ואל תעליבו להם את החומוסיה. בסופו של דבר, מה לעשות, זה גם עניין של טעם. כל אחד ומה שהוא אוהב.

לא תהיה לך חומוסיה אחרת על פני. מצאתם חומוסיה שאתם אוהבים? טפחו אותה, תשקיעו בה. בקרו בה לעיתים קרובות. בחומוס טוב צריך להשקיע אחרת הוא נעלם. בעיקר כשמדובר בחומוסיות חדשות, שקיומן הוא שברירי במיוחד.

לא תשא את שם (השלם את החסר) לשווא. מגיפת הזיכיונות הדביקה בשנים האחרונות הרבה חומוסיות ידועות. אין לנו שום דבר נגד סניפים של חומוסיות נידחות שקמים באזורים קרובים יותר לציוויליזציה, אבל רק בתנאי שהחומוס שומר על הרמה. בחלק מהמקרים זה לא קורה, ובמקרים מסויימים גם החומוס המקורי התדרדר בעקבות השיבוטים שלו. אז בבקשה: תשמרו על הרמה.

זכור את יום השבת לקדשו. בשבת רוב החומוסיות הטובות מלאות עד אפס מקום. לפעמים עד מינוס מקום. לעיתים קרובות זה אומר תור ארוך, שירות פחות טוב, זמן המתנה מייאש ותסכול באופן כללי. רוצים ליהנות מהחומוס שלכם בלי לפגוש את כל העולם באותה הזדמנות? בלו את השבת בבית ולכו באמצע השבוע.

כבד את הלקוח שלך בקפה ובקלאווה. בחלק מהחומוסיות הקפה (ו/או התה עם הנענע) והבקלאווה הם על חשבון הבית. באחרות הם עולים כסף. בחלקן יש Refill, באחרות לא. בחלק מהחומוסיות הפלאפל נוחת על השולחן בלי שתבקש, לצד הבצל, הזיתים והחמוצים, והכל בחינם. בחלקן לוקחים כסף על כל פריט. אז נכון שהטעם לפני הכל, אבל גם האווירה והאירוח חשובים והנדיבות היא חלק מזה. גם נדיבות בטיפ, אגב (עשרה אחוז זה ממש לא מספיק כשמדובר בחומוסייה. לכו על 15-20).

לא תגנוב. ובהמשך לסעיף הקודם: המחיר לארוחה דשנה שהחומוס במרכזה (כולל סלט קטן, כמה כדורי פלאפל, חמוצים, זיתים, וכו') יכול לנוע בין כ-30 שקלים לסועד ל-40-50 שקלים. חומוס זה אוכל של עניים, של פועלים, של סטודנטים תפרנים ושל קמצנים, אז די עם הגרידיות.

לא תרצח. בחומוסיה מנוחה אחת, שלא נזכיר את שמה, נצפו בעל הבית ואחד מבני משפחתו מנסים לדקור זה את זה. למותר לציין שהאירוע המטריד הזה לא ממש עודד את הקליינטים לחזור. באופן כללי, מריבות-חומוס שכוללות השמצות הדדיות (שלא לדבר על הצתות, וכבר דיברנו יותר מדי), עם או בלי סולחה (יואו, אנחנו ממש פטפטנים היום), לא ממש עושות לנו את זה. תרגיעו.

לא תנאף. ע"ע לא תהיה לך.

לא תעשה לרעך גזים. לא צריך לפרט.

לא תחמוד. הכי מבעס זה כשחומוסייה מתחילה טוב ויורדת עם הזמן. המחיר עולה, הטעם יורד, מחליפים את הבקלאווה הטעימה בדגם זול יותר, מערבבים את שמן הזית. למה? בדרך-כלל כי בעל העסק נעשה חמדן או התחיל לזלזל. כשהחומוס לא נעשה מתוך תחושת שליחות ומחויבות אלא אך ורק מתוך מחשבה על כסף, מרגישים את זה בטעם. הם הזמן האנשים פשוט מפסיקים לבוא. זה לא נעים לראות חומוסיה סגורה.