בסוף המדבר יש ים ובסוף רחוב יפת ישנו "הגבול" ויש מלבי נהדר. וגם ים. קבלו: המלבי של פיצוחי סיני.
פיצוחי סיני
יפת 260
הדבר ההגיוני היחיד לעשות אחרי שאוכלים חומוס ביפו – בהנחה שנשאר לכם מקום – הוא ללכת לאכול מלבי. אישית, אני חושב שאין תחרות למלבי של דג'אני, שיש לו את המרקם הכי מלטף בעולם ואולי בגלל זה הוא מוגש בלי שום תוספת (מלבד הסירופ האדום). אבל יש אסכולה אחרת שגורסת שהמלבי הטוב ביותר בעולם הוא דווקא זה של פיצוחי סיני.
כדי להגיע לפיצוחי סיני אפשר לנסוע ברחוב יפת דרומה, עד סופו, או שנוסעים במורד שדרות ירושלים ופונים ימינה ברחוב שמחה הולצברג (וימינה בכיכר). אחרי כמה דקות מגיעים ל"גבול", הוא הגבול בין יפו לבת-ים. מקום ראוי לשמו, עם תחושה של סוף העולם, במרחק הליכה מאחד החופים היפים ביותר של הים התיכון.
בגבול יש מרכז מסחרי קטן, שגולת הכותרת שלו היא "פיצוחי סיני". למרות השם הלא מבטיח, מדובר בבית עסק רב מוניטין – לא באמת חנות פיצוחים אלא יותר מעדניה. יש שם משקאות מכל הסוגים, תבלינים, ממתקים, והכי חשוב: המלבי.
את המלבי של פיצוחי סיני אוכלים בשיטת השירות העצמי: מוציאים אותו מהמקרר, מוסיפים קוקוס טחון ובוטנים קלויים לפי הצורך, מטביעים בסירופ וכוססים ציפורניים עד שאחד המוכרים מתפנה לקחת מכם כסף ולשחרר אתכם. אחר-כך אפשר לצאת החוצה לשמש (בתקווה שאכן יש שמש) או עדיף – לרדת אל הים, מרחק של דקת נסיעה או כמה דקות הליכה. שם אפשר לאכול את המלבי, לצקצק בלשון, ולחשוב לעצמכם שהלוואי והזמן היה עוצר שם.
