הנוהל המקובל: יוצאים מחומוס לינא וממשיכים היישר למקום של ג'אפר, לשתות קפה ולאכול את הכנאפה הכי טובה בעולם. בדרך, עוברים בשוק היפהפה של הרובע הנוצרי.
כמובטח, בהמשך לביקורת על חומוס לינא ולסט הראשון של התמונות:
המסבחה
יודעי החן נוטים להסכים שהמסבחה של לינא, אם אינה הטובה ביותר בעולם אז בוודאי שמור לה מקום של כבוד בפנתיאון החומוס. עדינה וכמעט לא מתובלת, זוהי כמעט אנטי-תזה למסבחה של אבו חסן היפואי, השמיימית בזכות עצמה.
השוק של הרובע הנוצרי
הדבר ההגיוני היחיד לעשות כשיוצאים מלינא, הוא ללכת לאכול את הכנאפה הקטלנית של ג'אפר, מעבר לפינה. בדרך לשם, קשה (אם כי אפשרי) שלא לעצור בחנויות הנהדרות של הרובע.
בין החנויות, יש דוכנים מאולתרים יותר או פחות, ולפעמים רוכל/ת קשיש/ה שמרכולתם מבצבצת משק גדול. תמרים לחים, שקדים ירוקים, עלי גפן ונענע וג'רג'יר ומה לא.
וגם עכוב
את העכוב הקוצני מקלפים וממלאים בבשר. זהו מאכל שטעמו כטעם גן-עדן וכמעט שקע לתהום הנשייה, אבל בירושלים העתיקה כולם מכירים.
ג'אפר
לא רק כנאפה יש אצל ג'אפר, אלא גם בקלאווה וקפה וכל מיני ממתקים אחרים.
כמו זה, שאת שמו למצער שכחתי. מין שילוב בין הגבינה של הכנאפה לציפוי הפילו של הבקלאווה. טעים בטירוף.
