חומוס חסוני הוא מקום עם ייחוס נדיר: גם קשור באילן היוחסין של משפחת קלבוני המפוארת וגם החומוסייה האהובה על תמיר, בכיר המגיבים של בלוג החומוס. אולי זה עניין של טעם, אבל הרגש העיקרי שהחומוס של חסוני עורר בי הוא של געגוע נוסטלגי לקלבוני המקורי.
חסוני
כתובת: דרך בן-צבי 35, פינת שלבים, תל-אביב/יפו
שעות פתיחה: ב-ו' 8-17:00
טלפון: 03-5184246
עדכון אוקטובר 2019: אחרי כמה גלגולים המקום נפתח מחדש בבעלות שונה, בשם חומוסיית נאדר הגדול.
***
מערכת חומוס להמונים מתייחסת ברצינות רבה להמלצות שמגיעות מקוראי הבלוג (במיוחד כשמדובר ביקיר הבלוג תמיר, כמו במקרה הזה). לכן, למרות שעבדכם הנאמן כבר צבר קילומטראז' לא קטן על מסעדת חסוני, הוא חזר היום אל המקום כדי לטעום שוב הכצעקתה. אולי החומוס התבגר, השתפר, התעדן והשתדרג במידה כזו שתצדיק ביקור תכוף יותר, עכשיו כשאני גר בשכנות יחסית.
חומוס חסוני. משולשת.
עד היום, השם חסוני מחזיר אותי לימיי כעורך מגזין, כשפעם בחודש ברוח ובגשם העז ובשמש הקופחת, הייתי מוצא את עצמי מתייבש בהמתנה ל"העתקי שמש" במרתפי המונטאז' המצחינים מאמוניה של דפוס קל עה"ש ברחוב התחייה ביפו. לעת צהריים, באמצע ההמתנה מורטת העצבים, הייתי סוחב את עצמי לרחוב שדרות ירושלים הסמוך, לחטוף משהו לאכול. אם היה יותר זמן, הייתי מרחיק בכיוון השני, לפינת בן-צבי ושלבים אל חסוני.
בפאתי תל-אביב בואכה יפו (או שאולי זה כבר נחשב יפו, לא יודע), מפתיע לגלות שחסוני היא בית החומוס היחיד ברדיוס של קרוב לקילומטר. כיאה למקום ייחודי בבלעדיותו, מדובר בנווה מדבר של ממש – עם חלל ממוזג ובו מספר שולחנות וסוכה מוצלת רחבת ידיים ומוקפת ירק. מה שאף פעם לא הלהיב אותי במקום, למרבה הצער, הוא החומוס שלו. יש לו ובו עליות ומורדות – לפעמים הוא טעים, לפעמים סביר בקושי והיו פעמים שיצאתי מהמקום מאוכזב ממש. אבל בדרך-כלל החומוס הזה הוא כמו היום: משהו באמצע.
לקחתי משולש. הפול, כמו שתמיר מקפיד לציין, היה בצבע ובמרקם ואפילו בטעם הנכון. המסבחה סמיכה ונימוחה והחומוס משחתי במידה, עם טעם שמזכיר קצת (רק קצת) את המקור – החומוס של סבא קלבוני הזקן אללה ירחמו.
קשה, אגב, לומר אותו דבר על הצ'יפס, הפלאפל והסלט, שמוגשים אל השולחן רגע לפני החומוס ודקה מרגע ההזמנה (וזה לטובה כמובן), אבל לא ממש מזכירים את הקלבוני ההוא ובאופן כללי טובלים בבינוניות. 33 ש"ח בשביל כל זה, פלוס זיתים ורטבים ובקבוק מים מינרליים, זו לא עיסקה רעה – רק שהיא כנראה העיסקה היחידה, כי לא הציעו לי לוותר על משהו.
בצד החיובי – השירות במקום אדיב, האוכל מגיע מהר, המסעדה נקייה ומאווררת ויש איפה "לפתוח שולחן" אם רוצים. הצד השלילי הוא שהחומוס הוא באמת לא שוס, מצטער תמיר. אולי זה רק עניין של טעם, אבל בהתחשב במרחק הקטן בסך-הכל מאבו חסן, חאג' כחיל, אבו מרואן ומקומות יפואיים אחרים, חסוני הוא מקום שלא מצליח להתבלט. לא מקום שאגיע אליו אי פעם, שוב, במיוחד.
והערה קטנה לסיום: תיאורטית, לפחות, הדרך מפלורנטין לחסוני על אופניים הייתה אמורה להיות קצרה מאד, גם ללא אותם שבילי אופניים תיאורטיים שעיריית תל-אביב יפו טוענת שסללה ושאיכשהו – כמה מפתיע – לא הגיעו לאזור. מעשית, מדובר בסיוט אמיתי, בגלל המדרכות שגבוהות לפעמים מהכביש ב-20 ו-30 ס"מ. בעיה לא רק לרוכבי אופניים אלא גם לעגלות ולכסאות גלגלים. לא לעניין.