בדרך-כלל אני מסיים את הכנת החומוס במעבד המזון, ועובר מייד להגשה. כך, פחות או יותר, גם הצעתי לעשות במתכון . אתמול יצא לי לעשות קצת אחרת, והתוצאה הפתיעה אותי. הכנתי את החומוס כרגיל, אולי קצת יותר סמיך. בהגשה החלטתי לערבב לתוכו קצת מהטחינה שהכנתי במטרה להגיש יחד איתו. התוצאה הייתה מרקם וטעם מוצלחים הרבה יותר – אל תשאלו אותי למה.
במשך שנים הכנתי חומוס כמו שלמדתי בבית: הכנתי טחינה, והוספתי אותה בהדרגה לגרגרי החומוס המבושלים שבפוד פרוססור. רק בשנים האחרונות שיניתי (אני מוסיף בנפרד טחינה גולמית, מים מהסיר, לימון ותבלינים), ונוכחתי לדעת שזה עובד טוב יותר. עכשיו מתברר שהשילוב בין השיטות נותן תוצאה אפילו יותר טובה. לתשומת לבכם.