חברה סיפרה לנו שראתה מוצר חדש: סוכריות חומוס. יצאנו לחפש אותן ולהתחקות אחר מקורותיהן, וגילינו היסטוריה שמתחילה לפני 1900 שנה לפחות. כמו כן, מסתבר ש"קונפטי" זה לא מה שחשבנו.
פורסם: 26.10.2010. עודכן: 25.5.2019
מצאנו אותן, בקערת הענק שבתמונה, ב"חצי חינם" בחולון – אכן, סוכריות חומוס כמו ששרון טענה שראתה. אנחנו לא חובבי סוכריות גדולים, וכשכן מתחשקת לנו סוכריה אז לרוב אנחנו מעדיפים אותה בטעמי פירות, נניח – לא חומוס. מצד שני, זה היה חדש ומסקרן.
בבורותי, חשבתי שאכן זו המצאה חדשה. מאוחר יותר התברר לי שמדובר בממתק ותיק, אולי אפילו עתיק.
ובכן, מדובר בקדאמה (Kdaameh), ממתק עשוי גרגרי חומוס קלויים בציפוי דרז'ה (Dragée) שמכיל סוכר, צבע מאכל ולפעמים גם ארומה קלה של מי ורדים.
בסוריה מכנים אותו מלאבס (ملبس, mlabas/mlabbas) כלומר "מצופה". בטורקיה לבלבי סקרי (Leblebi Şekeri), והוא נאכל גם בלבנון, טורקיה, ירדן, איראן ואפגניסטן. יצרנים טורקיים ולבנוניים מייצאים אותו גם לאירופה ולארה"ב, שם הוא נמכר כ-candied chickpeas או sugar coated chickpeas. יש אפילו השטאג עבור באינסטגרם (#candiedchickpeas).
ממתקי הדרז'ה הם עתיקים למדי. הטכניקה של שימוש בתוף מסתובב לציפוי בסוכר (ומאוחר יותר גם בשוקולד), תועדה לראשונה בצרפת במאה ה-11, וייתכן שהייתה קיימת עוד קודם. בימינו הצורה המוכרת ביותר שלהם היא תעשייתית ולרוב כוללת שוקולד (כגון M&Ms או סוכריות "עדשים"). צורה מסורתית יותר הידועה כ"Jordan Almonds" משווקת בישראל מימים ימימה כממתק קונפקציה בשם "דרז'ה שקדים", שמחולק בחתונות במגזר הערבי ופה ושם גם במגזר היהודי.
המנהג לחלק ממתקי דרז'ה בחתונות ובשמחות לא בלעדי לישראלים ולפלסטינים. השקד צומח באזורנו מימי קדם, אבל הוא נדד לכל אזור הים התיכון, ומסתבר שברפואה העממית של תרבויות רבות הוא נחשב כאפרודיזיאק וכתורם לאון המיני ולפוריות. לא במקרה הצבעים של ממתקי הדרז'ה הקלאסיים – לבן, ורוד, תכלת ולעיתים צהוב – הם גם הצבעיים האופייניים גם לשמלות כלה, עוגות חתונה ובגדי תינוקות.
מהספר On The Hummus Route שיצא לאחרונה (מאי 2019) למדתי שיהודי פרס ועיראק נהגו לחלק קדאמה באירועים כמו אירוסים, לידת ילד, הכנסת ספר תורה ועוד. הפרט הקטן הזה סגר אצלי מעגל והוביל אותי לתובנה מאלפת לגבי הממתקים האלה – תכף נגיע אליה.
גם באיטליה מגדלים ואוכלים שקדים וגם שם יש מסורת של חלוקת דרז'ה שקדים בחתונות. המנהג הוא לתת לאורחים בחתונה באריזה מהודרת ובה 5 יחידות – שמסמלות אושר, עושר, בריאות, אריכות ימים ופוריות. מה שמעניין במיוחד הוא השם האיטלקי לממתק הזה: קונפטי (confetti), כנראה שיבוש של המקור היווני קאופטה (koufeta). אגב, גם היוונים מחלקים אותו ממתק בשקיות תחרה, אבל תמיד במספר זוגי של יחידות.
המשמעות המילולית באיטלקית היא "ממתקים קטנים", וזה מקור המילה קונפטי במשמעות המוכרת יותר שלה – בגלל הדמיון של גזרי הנייר או הפלסטיק שמפזרים מעל בחגיגות ואירועים שונים, לסוכריות הזעירות שמפזרים על עוגות.
והנה התובנה המאלפת: האיטלקים והיוונים נוהגים להגיש את ממתקי הדרז'ה לאורחים – אצל היהודים, מקובל לזרוק את הסוכריות על הקהל, ממש כמו קונפטי (!). זה נעשה עד היום בכל בית כנסת – כשגבר צעיר מגיע לגיל בר-מצווה או מתחתן, הוא עולה לתורה ובסיום הקהל שר ומעזרת הנשים זורקים סוכריות והילדים זוחלים על הרצפה כדי לאסוף אותן.
כמו עתיק המנהג? לפחות 1900 שנה: "…ממשיכין יין בצִנורות לפני חתן ולפני כלה וזורקין קליות ואגוזים" (ברכות דף נ, ב). "קליות" מזוהה בדרך-כלל כגירסה העתיקה של ממתק ה"שלווה" (חיטה תפוחה, מומתקת וקלויה). אבל לא מן הנמנע שהכוונה היא גם לחטיפים קלויים אחרים – נגיד, גרגרי חומוס קלויים, שהיו חטיף נפוץ בתקופת המשנה והאימפריה הרומית.