רגע לפני צעדת המיליון לצדק חברתי, קצת נתונים על חומוס וטחינה שמראים שהחזירות באמת הגיעה לכל מקום. אין לחומוסאים מה לחפש הערב בבית – צאו לרחובות.
מערכת בלוג החומוס הייתה עסוקה מאד במחאה במהלך השבועות האחרונים. עד כדי כך ששכחנו למחות על מה שהכי קרוב ללבנו ולכרסנו – ניפוח מחירי החומוס.
האמת צריכה להיאמר, שלמרות כל הגורמים האובייקטיביים חומוס הוא עדיין אחד המאכלים הזולים שאפשר לאכול בחוץ. אפילו בעידן המטורף בו אנחנו חיים עדיין אפשר למצוא חומוסיות (בעיקר בישובים המרוחקים או בעיר העתיקה בירושלים) שתוכלו לצאת מהן שבעים בתמורה לסכום שלא עולה על 15 שקלים.
אבל הקרטלים וניפוח המחירים קיימים גם בתחום הזה. כבר לפני שלוש שנים סיפרנו כאן ("משבר המזון ומחירי החומוס") על השימוש הנלוז שעושים יצרנים ומשווקים של טחינה גולמית וחומוס בקופסא בעליית מחירי השומשום כדי ליקר את המוצרים שלהם, והמצב לא השתפר הרבה.
ב-2008, אחרי שמחירי הטחינה הגולמית זינקו בעשרות אחוזים ונשקו כבר ל-20 שקלים לחצי ק"ג, הפתיע יצרן אחד ("הנסיך" מעילבן) כששבר את השוק והוכיח שאפשר להגיע כמעט לחצי המחיר ועדיין להרוויח. מזכיר קצת את סיפור שקיות החלב שעלה לכותרות לאחרונה.
רק כדי לסבר את האוזן, יצרני החומוס בקופסא משלמים על הטחינה הגולמית שלהם באופן מסורתי 5-7 ש"ח לק"ג בממוצע. בקופסת חומוס במשקל 500 גרם שמכילה 15-20 אחוז טחינה (וברובן יש פחות), הטחינה בכל מקרה תורמת פחות משקל אחד למחיר – וזהו המרכיב הכי יקר.
לשם השוואה, במנת חומוס שאתם אוכלים בחומוסייה הטחינה אחראית ל-2-4 ש"ח מהמחיר. באופן כללי, לחומוסיות יש הרבה יותר הוצאות והן משלמות הרבה יותר על כל דבר, לכן למרות שצלחת ובה 200-250 גרם חומוס טרי עולה בדרך-כלל יותר מקופסת חומוס משומר של חצי ק"ג, בסופו של דבר מתח הרווחים של החומוסיה נמוך יותר (תחשבו על שמן הזית, הפיתות, הארנונה וכו').
התייקרות החומוס ומה היא אומרת
בדיקת כלכליסט מצאה, בין השאר, שמחירי החומוס בצלחת התייקרו בעשור האחרון בכ-50 אחוז. לא בטוח אם הצליחו לנטרל את ההשפעה של פריחת החומוסיות בערים הגדולות, אבל אין ספק שעלייה אכן הייתה.
לא מצאנו נתון דומה לגבי חומוס בקופסא, אבל בידיעה מהזמן האחרון מדווח ynet שגם בסלטי צבר הלכו על השיטה המוכרת: "אריזה קטנה – מחיר גבוה". כלומר, במקום לשנות את מחיר המוצר מצמצמים את הנפח שלו.
צבר היא ממש לא היחידה ובטח גם לא הגרועה ביותר מהבחינה הזו – חבל רק שהתגובה שלהם ל-ynet הייתה שהמחיר הגבוה הוא תוצאה של "מתכונים ותוספות ייחודיים ויקרים".
לא בטוח, אגב, שצבר (ושאר היצרנים) הם אלו שגוזרים את הקופון הגדול. יכול להיות בהחלט שאלו רשתות השיווק, למשל. אבל בשורה התחתונה, אם אפשר למכור ק"ג חומוס בקופסא ב-12 שקלים, אז קשה לחשוב על שינוי במתכון שיביא את המחיר ל-16.99 ש"ח ל-400 גרם.
זה די מקובל לארוז ולמתג מחדש מוצר כדי להפנות אותו לשוק שונה ולתמחר אותו אחרת. רוב האנשים גם יסכימו שזה בסך-הכל לגיטימי – בעיקר אם ממשיכים למכור את המוצר הבסיסי במחיר הזול. זה מהמקרים שבהם אולי כנות הייתה מתאימה יותר.
החומוס דורש צדק חברתי
כשתנובה הכריזה מלחמה על החומוס ב-2006, התייחסנו לזה בהומור. אבל בכל צחוק יש שמץ רצינות, וחמש שנים אחרי הסיפור ההוא נראה מאד סמלי ומשתבץ בתוך תמונה רחבה יותר.
במשך שנים, ביטלנו בבוז את מאות הכתבות בהן הסבירו לנו מדוע מוצרי חלב הם הדבר הכי בריא בעולם, ומדוע חומוס הוא משמין ומלא קוליפורמים. העיקר שנשלם 8 שקלים על קוטג', שמהם יגיעו לבעל הפרה 30 אגורות.
מנגד, יח"צנים חמושים בתזונאיות-מטעם ורופאים-בשקל, ניהלו מעל ראשינו מלחמות של דיסאינפורמציה – ילדים אלרגיים לטחינה; חומוס (תמונה של חומוס אחלה בצד) הוא מקור טוב לסידן; לא! חלב הוא המקור הכי הטוב לסידן; לערבים יש קוליפורמים בחומוס; חומוס מיקי לא בריא; חומוס מיקי הכי בריא; בטחינה משכם יש חומר מסרטן; שמן זית עם iso3000 יותר טוב – באמת, רק כמה דוגמאות.
אז לא, החומוס הוא לא הסיבה לצאת מהבית (הוא הסיבה לחיות אבל זה לא קשור). אבל תת-התרבות החומוסאית, שעיקרה פשטות, שיתוף ואהבת-אדם, היא אנטיתזה לכל מה שרע במדינה שלנו. לכן, לדעתי, מקומו הטבעי של כל חומוסאי הערב הוא ברחוב.