כל קוץ במדבר הוא פרח, אבל אפילו בקרית שמונה יש היום לא פחות מארבע חומוסיות. עבגד יבאור בביקורת על אחת מהן – סניף קרית שמונה של בלו באס
בלו באס קרית שמונה
כתובת: א.ת. דרומי, קרית שמונה
שעות פתיחה: א-ה' 9-19:30, ו' עד 16:30
טלפון: 04-6949287
מסתבר שקרית שמונה חווה בשנים האחרונות התעוררות חומוסאית. אחרי שבמשך תקופה ארוכה היה על חובב חומוס עם טיפה כבוד עצמי להרחיק לכפרים בגליל המערבי או לעלות לגולן, כיום אפשר לבחור מבין ארבעה מקומות (שידוע לי עליהם, אולי יש עוד).
חומוס גרגרים בבלו באס קרית שמונה.
לפחות בחלקה, להתעוררות הזאת אחראי סניף ה-Blue-Bus המקומי, שהוא אחיינו של בלו באס פרדס-חנה המפורסם.
הדבר הראשון שרואים בכניסה לחומוסיה, הממוקמת בבניין לא מרשים באיזור התעשיה הדרומי של קרית שמונה, הוא שני דגלים ענקיים של ישראל ושל ארגנטינה תלויים זה בצד זה, המרמזים בעדינות על מוצאו של סרחיו, בעל המקום.
סרחיו הקים לפני כ-14 שנה את מסעדת "נחלים" בצומת הגושרים, שבשנותיה הראשונות היתה ההיבהוב הראשון של מסעדות לא-גרועות שהבליח בגליל העליון.
הוא עזב את "נחלים" ואת הבישול העילי ופתח את הסניף המקומי של בלו באס לפני שש שנים, בעקבות חברו, מייסד החומוסיה בפרדס-חנה, ועקב עייפות מחיי המסעדנות התובעניים.
האווירה פשוטה ומגניבה בטבעיותה: על קיר אחד מודבקים עשרות רבות של כרטיסי ביקור (למסאז'ים הוליסטים-ספורטיביים-כלשהם) ועל קיר אחר עטיפות תקליטים של דייויד ברוזה, אלביס, בוב דילן ואחרים.
למרות הכיתוב על השלט – בלו באס קרית שמונה.
הקירות עצמם מקושקשים בכחול-תכלת, וברקע יש מוסיקה שלפעמים גולשת לניו-אייג' דבילי אך נסלח. הקהל מקומי כולו: חיילים, סטודנטים, משפחות שלוקחות טייק אוואיי, אנשים שמציצים ושואלים אם נשאר עוד חומוס, והצוות מצידו אדיב ומאיר פנים.
כיוון שלא נותרה טחינה כשהגעתי, נבצר ממני להזמין את המסבחה, ולכן הסתפקתי בחומוס גרגרים עם ביצה. כשניסיתי להחליט בין חומוס גדול לקטן, עשיתי את הטעות והסתכלתי בצלחות החיילים שישבו בשולחן הסמוך – כל אחד מהם פירק חומוס גדול בלי להרגיש. מסקנה לעתיד: לא לשבת ליד חיילים, כי כיבוש כנראה עושה תיאבון.
הקיר של הבלו באס הצפוני. שחזור משכנע של המראה והאווירה.
החומוס עצמו הוגש חם, עם בצל, זיתים וקצת סחוג ביתי טוב, והיה באמת טעים ועשיר. למען היושר החומוסואלי יש להודות שהמשחה נטתה לכבדות מסויימת, והמרקם היה פחות מקטיפתי, והורגש בו רמז של קמחיות גרגרית.
כמו כן, לטעמי הפרטי אפשר היה לפזר כמון בפחות נדיבות על המנה. הפיתות היו סבירות פלוס, ונדמה לי שיש מקום לשיפור גם בגזרה ההיא. לסיום הגישו קפה שחור חזק בכוס קטנה.
ישבתי בחוץ עם הקפה, באווירת רפלקציה-שלאחר-החומוס, והשקפתי על השקיעה בהרי נפתלי ועל נוף האספלט הכעור להחריד של העיר. כדורגל זה גם כן נחמד והכל, אבל אם זה הכיוון שהעיר הולכת בו מבחינת חומוס, אז ברצינות יש סיבה לאופטימיות.
בשורה התחתונה: חרף ההסתייגויות – החומוס טוב אף כי לא מעולה, והמקום נעים ומזמין במיוחד.
מחירים: חומוס קטן 20, חומוס גדול 27, תוספת ביצה 2 ש"ח. חצי קילו לקחת עם פיתות והכל – 29 ש"ח.
עבגד יבאור הוא משורר, פובליציסט ואטב ומכותבי בלוג הסאטירה "סרטן בגב האומה".