השילוב בין שמש שקופחת על הראש לבין יציקת חומוס שמאכלסת את הבטן, עלול להרתיע את המושבעים שבחומוסאים. איך מתמודדים? מה עושים המקצוענים? וגם: גלידה חדשה בטעם חומוס.
החומוס והקיץ מעולם לא היו חברים טובים. חומוס הוא מאכל עדין, שנהוג לשמור רוב הזמן בקירור ולהגיש בטמפרטורת החדר. תוחלת החיים שלו, מחוץ למקרר, מתקצרת כמובן ככל שהטמפרטורות גבוהות יותר.
צלחת חומוס גלילי בשיא הקיץ. קל יותר.
כמו במקרה של יין, "טמפרטורת החדר" היא מונח גמיש, כי ביום קריר נעים שהחומוס חמים מעט (מה שמושג לרוב באמצעות גרגרים חמים ומעט מי בישול ו/או פול) וביום לוהט דווקא נחמד שהחומוס קצת צונן.
למרבה הצער, נראה שלא בכל החומוסיות ערים לעניין הפעוט הזה.
כמה בעלי חומוסיות סיפרו לי על התאמות מיוחדות שהם עושים בחודשי הקיץ – מוסיפים לחומוס יותר מים או טיפ-טיפה פחות טחינה, כדי שיהיה דליל יותר ופחות כבד. מגישים מנה קצת יותר קטנה, מתבלים קצת פחות, נותנים לפלאפל זמן להתקרר לפני ההגשה, וכו'. מזגן, באופן טבעי, הוא יתרון.
אישית, אני מוצא את עצמי אוכל בקיץ הרבה יותר חומוס מהז'אנר הגלילי, שהוא דליל וקל יותר מטבעו. כמו כן, בימים חמים במיוחד, אני משתדל להתאפק ולא לאכול תוספת.
גלידת חומוס. גימיק או משהו שתרצו לאכול?
פתרון מסוג אחר לגמרי מציעה לאחרונה רשת הגלידה האיטלקית לג'נדה ב-13 הגלידריות שלה ברחבי הארץ: גלידת חומוס.
לפי NRG שדיווח על ההמצאה ("מישהו בא לנגב גלידה") מדובר בגלידת שמנת שמכילה טחינה, לימון ושמן זית, ומעוטרת בגרגרי חומוס רכים.
ברשת מתעקשים שלא מדובר בגימיק, אלא ב"מוצר טעים ומגרה".
במערכת בלוג החומוס עדיין מתלבטים אם אנחנו יותר מזועזעים מהרעיון או יותר סקרנים לטעום. בכל אופן, הרעיון להשתמש בחומוס כבסיס לקינוחים וממתקים הוא לא חדש כשלעצמו.
הרומאים נהגו לקלות גרגרי חומוס מומתקים בדבש, הרומנים נוהגים עד ימינו לקנח לפעמים בתבשיל מתוק של אורז וחומוס, ובחלק מהחתונות בישראל זורקים על הקהל סוכריות חומוס.