יכולנו בוודאי למצוא יום טוב יותר לנסוע לנתניה, ועבדכם יכול היה להקדיש יותר זמן כדי ללמוד לתפעל את המצלמה המצויינת שהביא איתו. היו פקקים, טעינו בדרך וחיכינו הרבה יותר מדי זמן למנות. היה שווה.
עוזי חומוס פול
שער העמק 2 נתניה
א-ה' 10-15:00, ו' עד 14:00
כשר
"יפה יפה" אומרת זוגתי הקרניבורית, "יש אנשים שלוקחים את בנות-זוגם לארוחה רומנטית בהרים או על שפת הים, וזה שלי לוקח אותי לחומוס בנתניה. לפחות היה כרוך בזה איזה סטייק". מאחרי הדלפק, איש גדול אוחז בידו עלי אימתני והולם בג'ורון, מכתש העץ שלו, עליו חרוט באותיות של קידוש לבנה (יענו, פונט 580) שמו: עוזי.
"אני חושב שעכשיו זה החומוס שלנו", אני מנסה לפייס את אדומת השיער. היא שולחת מבט עורג אל השיפוד הנוטף בשווארמיה הסמוכה. אולי זה לא היה זמן טוב להביא אותה לכאן, אני מהרהר לעצמי – באחד הימים והשעות העמוסים ביותר בשנה; לו באנו ביום אחר בטח היינו מחכים רק רבע שעה…
הבן של עוזי, שאת שמו אינני יודע, מחייך אלינו מאצל הדלפק ומצביע על המכתש, כאומר "זה שלכם". האיד (יעני- העלי) מונח בצד. עוזי אוחז עכשיו בידו כלי מתכת מצופה אמאיל ישן, ומוזג ממנו טחינה שצבעה עמוק וחם לתוך מכתש העץ. פתאום, הוא קם וניגש לעברו הקדמי של הדלפק, אל סיר הנחושת שעל הפתילייה, בוחש בו במצקת הגדולה. חוזר אל כלי העץ הגדול, משליך לתוכו כמון ועורה מיץ לימון.
סופסוף המנות נחתו על השולחן. שתי מנות קומפלט, אחת מהן עם מעט פול, ועוד צלחת פול מהבילה בצד. כמה דקות קודם הגיעה אלינו ערימת פיתות, מלווה בצלוחית עם בצל, עגבניות, זיתים מרים וטעימים וחמוצים מצויינים, והכי חשוב – סחוג ירוק משובח, מנוקד אדום, עם ארומת כוסברה רעננה. סלסלת הפלסטיק הסתדרותית עם הפיתות כבר קלה יותר, ועוד לא התחלנו בכלל לאכול…
האשה שאיתי מגלה סבלנות מדהימה – אפילו במושגים של נשים לא-ג'ינג'יות – ומניחה לי לצלם את המנות, שאפשר יהיה להראות בבלוג כמה שהן יפות. לי הן לא נראות יפות אבל עיני דומעות מרעב והשתוקקות ומרוח הנסיעה ומחריפות הסחוג ומהאדים המתובלים העולים מהמנה. לא מכיר את המצלמה הזו, לא יודע לתפעל אותה, התמונות נראות מוזר על צג הגביש הנוזלי – ואני אומר: לעזאזל, וטורף את מנת החומוס פול של עוזי.
זוגתי האהובה, עכשיו יותר מתמיד, אומרת לי בפה מלא: "זה חומוס ממש טעים!".
מלך החומוס של השרון
לפני כמה שנים זכתה החומוסייה של עוזי גינתי באיזו תחרות, בתואר שבכותרת. נדמה לי שאז השלט עוד אמר "מפגש עמק הירוק". עכשיו כתוב בו השם שמופיע בתעודה שעל הקיר: עוזי חומוס פול.
בדרך-כלל הרבה פחות עמוס אצל עוזי, ולמרות זאת זמני ההמתנה מעט ארוכים יחסית למקומות אחרים. זה משום שהחומוס שיוגש לכם נכתש רגע אחרי שהזמנתם אותו. הוא גם מתובל ביד, ככה שלכל מנה יש טעם מעט שונה – למרות שהוא תמיד אותו הטעם. כשאין עומס, עוזי מתבדח עם הלקוחות. לפעמים הוא גם שר. מלך.
מנת החומוס (או יותר נכון: הקומפלט) מגיעה כשהיא מתובלת בנדיבות ושוחה בשמן זית. התיבול של עוזי, יחיד מסוגו ובעוצמתו, כולל כמון ומלח, פפריקה וזעתר, שמן זית ופטרוזיליה ולימון ושום בשפע. אם הקומפלט של הסורים בכרם התימנים מסמן את הקצה הדמשקאי, העדין והמופנם של המאכל הזה שנעשה בחרדת קודש בחדר האחורי – אז עוזי מכניס בו "פלפל" עיראקי, שמח ומוחצן ויצרי. בדיוק כמו העלי והמכתש שלו.
לא כולם אוהבים את החומוס של עוזי. המשמיצים, טוענים שתיבול היתר מסתיר חומוס בינוני, ומתלוננים עלכך שהביצים הקשות לא חומות. אבל יש אנשים – זוגתי ביניהם – שחושבים שזה חומוס של חמישה כוכבים ("מקסימום הייתי מורידה חצי גרגיר על זה שחיכינו כל-כך הרבה"). אישית, גם בתור מי שמעדיף את הסורים ולא כל-כך אוהב זעתר בחומוס שלו, אני חושב שמדובר בחומוס מצויין.
איך מגיעים
אם אתם כמונו (תל-אביבים מוגבלים, חסרי חוש התמצאות, שלוקחים דרכון כשהם מתכננים להגיע צפונית לירקון), כל מה שעליכם לזכור הוא זה: עולים על כביש החוף ונוסעים צפונה עד מחלף נתניה (לא נתניה מערב!), נכנסים לעיר ישירות לרחוב הרצל; נוסעים בו כמעט עד הסוף (חמש דקות) ואז שואלים. רחוב שער העמק נמצא מימין, מול שער הגיא שמגיע לתחנה המרכזית.
